כצפוי, התמקדו כותרות העיתונים בהפסד בגובה 17.9 מיליארד שקל שהציג בנק ישראל בדוח הרווח וההפסד לשנת 2010. אין מה לעשות, זה מה שמוכר ומושך תשומת לב. הסתכלות מעמיקה יותר בדוח מגלה שלא הכול שחור וכמו כל דבר בחיים, אפשר לראות את חצי הכוס הריקה וחצי הכוס המלאה.
חצי הכוס הריקה
על ניהול היתרות תוך נטרול הפרשי השערים השיג בנק ישראל תשואה של 0.8% בלבד. להגנתו של בנק ישראל אציין כי הוא חייב לשמור על נזילות גבוהה ולפיכך רוב השקעותיו הן לטווח קצר.
למרות זאת, הגידול המשמעותי בהיקף היתרות איפשר לבנק להגדיל את טווח ההשקעה לפחות על חלק מהיתרות ולפזר את ההשקעות בנכסים שונים המניבים תשואה עודפת. במצב כזה הייתי מצפה מהבנק להציג תשואה של 2% לכל הפחות. להזכירכם, כל אחוז משמעותו 3 מיליארד שקל.
סוגיית הרכב תיק ההשקעות של בנק ישראל עדינה ומורכבת. ההתייחסות אליה כאל "קופסא שחורה" שאינה ניתנת לבקרה וביקורת מעלה לא מעט טרוניות. ברור לי שאם 5 מומחים יבדקו את התיק נקבל 10 המלצות שונות אולם מן הראוי שהתיק יעמוד לביקורת גורמי מקצוע חיצוניים שיהיו אמונים על בנק ישראל והממשלה.
חצי הכוס המלאה
החשש הגדול ביותר נבע מכך שהעלאות הריבית של בנק ישראל יגדילו משמעותית את הפסדי הבנק כתוצאה מהתערבותו בשוק המט"ח.
חשש זה התבדה ומסתבר כי רב ההפסד נובע מהפרשי שער בלבד - תוצר של התחזקות השקל לעומת רוב מטבעות הסל בשנת 2010. את בנק ישראל זה לא ממש מטריד וגם אותי לא, אלו הפרשים "על הנייר", ולראיה, פיחות השקל לעומת הסל בחודש האחרון מחק למעלה ממחצית ההפסד.
מה יקרה אם השקל ימשיך להיחלש והדולר ישוב להיסחר סביב 4 שקלים לדולר? כל הפסדי הבנק משנת 2010 וה"גיבנת" אותה הוא נושא על גבו בגין ההפסדים מסוף שנות ה-90 יימחקו והבנק יעבור לרווח.
מה שחשוב יותר הוא שלמרות העלאות הריבית ב-2010 הסתכמו הפסדי הבנק בגין תשלומי הריבית בכחצי מיליארד שקל בלבד. זה קרב כיוון שבנק ישראל רוכש דולרים ומזרים שקלים לשוק. את ההזרמה הוא סופג בחזרה מהשוק באמצעות מכרזי מק"מ ופיקדונות מוניטאריים. תוצאת הספיגה הייתה גידול מתון באמצעי התשלום במשק (M1) מ-109.5 מיליארד שקל בשנת 2009 ל-114.5 מיליארד שקל בשנת 2010.
מהלך זה תרם כמובן לריסון רמות המחירים והיווה חלק ממאמצי הבנק לשמירה על יעד האינפלציה. בנק ישראל ספג בשנת 2010 כ-135 מיליארד שקל, למעלה ממחצית מהסכום ספג הבנק באמצעות פיקדונות זמן קצוב מהבנקים ופיקדונות במסגרת חלון הפיקדונות אותו מעמיד הבנק לרשותם.
הריבית המשולמת על פיקדונות אלו נמוכה מריבית בנק ישראל. שיעור הריבית הממוצע על הפיקדונות בחלון היה 1.4% ועל הפיקדונות לזמן קצוב - 1.59%, ולפיכך הסתכמו הוצאות הריבית ב-3.5 מיליארד שקל בלבד (2.2 מיליארד שקל בגין המק"מ ו-1.3 מיליארד שקל בגין הפז"ק).
תשלומי הריבית ב-2011 יהיו כמובן גבוהים יותר עקב העלאות הריבית הצפויות במהלך השנה. גובה ההפסד או הרווח יהיה תלוי בשיעורי הריבית בעולם שצפויים לעלות גם הם ובאיכות ניהול תיק ההשקעות של הבנק.
זה לא כסף, אבל זה שווה מיליארדים
אסור לשכוח כלל בסיסי בכלכלה האומר כי כשיש צמיחה במשק, הציבור מגביר את הביקוש לכסף ולכן כשיש עלייה בתוצר המלווה בעלייה בבסיס הכסף, אין זה מן ההכרח שיתגברו הלחצים האינפלציוניים.
משמעות הדבר בהקשר של רכישות המט"ח הינה שחלק מהנזילות אותה הזרים בנק ישראל לשווקים עקב רכישות המט"ח כלל לא צריכה להיספג בחזרה באמצעות הנפקות מק"מ ומכרזים. העלייה ברמת האינפלציה בשנת 2010 מקורה בעיקר מעליית מחירי הסחורות בעולם, הדיור והמיסוי.
ולבסוף, אל לנו לשכוח את הנתונים שכימותם המספרי אף פעם לא יבוא לידי ביטוי בדוח של בנק ישראל. התערבותו בשוק המט"ח תרמה רבות ליציבות הפיננסית, לשמירה על רווחיות היצוא, לגידול בצמיחה ולירידה בשיעור האבטלה וזה שווה מיליארדים רבים.
יוסי פרנק הוא יועץ פיננסי ומנכ"ל אנרג'י פייננס
Rika40@012.net.il
אשמח להמשיך את הדיון עמכם במשך כל השבוע.בטור דעות תחת הכותרת "המדוברות ביותר" תוכלו בדרך כלל להמשיך לתקשר עימי
החומר הכלול בסקירה זו ואפשרויות הפעולה המתוארות בה מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה במניות/מט"ח ו/או מכשירים פיננסיים נשוא סקירה זו בפרט או בתחום הנגזרים בכלל. סקירה זו אינה מהווה תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם וכל העושה בה שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד.