על פניו, מה שעושה דני פרנקו בהפועל חולון סותר את תיאוריית ההסתברות. הבנאדם, שגם ככה הקבוצה שלו העונה בנויה על כרעי תרנגולת, לוקחים לו כל שבוע שחקן אחר, הסגל שלו מתכווץ כמו כותנה במייבש, הבעלים של הקבוצה שלו מעבירים אותו ניסויים פסיכולוגיים כמו בסדנת שבי בקורס טיס ומתעמרים בו ברמות שלעומתן שאול אייזנברג הוא חסיד אומות עולם. הם מספרים לכולם שבסגל של פרנקו יש שבעה שחקנים, אבל אם תסתכלו טוב טוב על אותו ספסל בדיוק, תראו שם שמות כמו עידו סטולרו וניב סולומון, שבמצב נורמאלי שניהם ביחד שחקן שישי בלאומית.
והוא? הוא לא מפסיק לנצח משחקים. לא עומד בתיאוריית ההסתברות. לפני שבועיים ניצח את ירושלים במלחה, לפני שבוע את ראשל"צ. יבוא יום והעונה של פרנקו תילמד בפקולטות לפסיכולוגיה בקורס מבוא להתמודדות עם מצב של הדחקה באמצעות שכנוע עצמי.
"אתה יודע מה הסיוט שאני מתעורר ממנו באמצע הלילה?", נאנח פרנקו, "שאני אמצא את עצמי באיזה משחק עם ארבעה שחקנים במגרש, בלי שחקן שישלים אותם לחמישייה. וזה יכול לקרות במצב שנוצר אצלנו. אתה רואה את הקבוצה משחקת ומנצחת, וכולם מתלהבים, אבל בוא נהייה ריאליים. עם שני זרים המרווח שלך אפסי. שחקן אחד-שניים לא טובים ואין לך אפשרות לנצח. וזה מילא. פציעה אחת אצלנו, ואנחנו על סף פירוק. אנושית, מה שקרה נגד ירושלים וראשון לא יימשך לאורך זמן. בטח לא עם שני משחקים לשבוע בפלייאוף. אבל מה, אני מזכיר לך, שהמטרה בקיץ היתה להישאר בליגה. עוד ניצחון אחד והשגנו את זה".
***
כל השיחה הזאת מתנהלת בבית קפה, אחרי ניצחון נוסף בסדרת ככה-שברתי-את-כל-הפרשנים-הגאונים, הפעם על ראשל"צ של בירנבוים. וכל העילה לשיחה הזאת היא להבין, איך הוא עושה את זה. "אנחנו חיים בקונפליקט בלתי אפשרי", הוא מספר, "מצד אחד, כולנו מבינים שהגנה מנצחת משחקים, ומצד שני, בשביל לשחק הגנה טובה, צריך הרבה מאד אנרגיות ויכולת ריכוז גבוהה מאד. פה נכנס לתמונה האלמנט המתעתע שנקרא הסגל הקצר שלנו. כי אנרגיות וריכוז הם דברים שנגמרים לך ברגע שאתה עייף, ואגרסיביות בהגנה היא בכלל מלכודת פתאים. כל זה מחייב אותי לבנות את השבוע ככה שהשחקנים יהיו מספיק רעננים לגמור משחק על הרגליים. זה מאפשר לי פחות זמן להתפזר, ולהעביר אימונים יותר ממוקדים. אחרת זה בזבוז אנרגיות. ככה קורה שאחרי הניצחון על ראשון, השחקנים שלי קיבלו שני ימי חופש כאילו אנחנו עכשיו באמצע הפגרה. איפה שמעת על קבוצה מקצוענית שנותנת לשחקנים שלה יומיים חופש באמצע העונה?"
"מה שמדהים בעייני הוא איך אנחנו מצליחים עם סגל כל כך קצר להיות כל כך טקטיים, יודעים בכל פעם עם מי לצאת ואל מי ללכת. אם זה עובד סימן שהסמכות עובדת. כי מה זה שחקן? כולם רוצים להיות כוכבים, תהילה ועשרים וחמש נקודות למשחק. זה לא עובד ככה. התפקיד שלי הוא לגרום להם להניח את האגו בצד ולאחד את כולם סביב אינטרס משותף שהוא הקבוצה. את זה הצלחתי לעשות כמעט בכל הקבוצות שאימנתי, וזה מה שמייחד אותן. פט ריילי אמר פעם שמאמן טוב הוא זה שגורם לשחקנים שלו לעשות דברים שהם לא אוהבים עבור האינטרס המשותף של הקבוצה, ואני, מאותו מקום, אומר שאצלנו אין שוליות. זה עניין של מערכת יחסים עם השחקנים שלך".
פט ריילי. "אצלנו אין שוליות" (צילום: רויטרס)
אם לפשט את זה, בטח יהיו כל מיני ציניקנים שיגידו שהכל עניין של פוקס בשילוב הליגה הגרועה שיש השנה. אבל אם מסתכלים על העבודה של פרנקו בחולון בקדנציה הקודמת, זאת שנגמרה בגביע, אז מתחיל להסתמן כאן דפוס של מקצוען. מה שיפה בסיפור הזה, שהמעסיקים של פרנקו בחולון בקדנציה ההיא, אחרי הגביע שהביא להם ועוד בתקציב שלילי, ניסו לשכנע אותו בסוף העונה לקצץ שלושים אחוז בשכר ובעצם לשלם להם על הזכות לאמן את חולון. פרנקו, שעל כל שערה שאין לו בראש קיבל עוד חוליה בעמוד שדרה, אמר להם שיילכו לחפש. הלכו חיפשו, ואחרי חצי עונה, באו בזנב מקופל בין הרגליים והתחננו שיחזור ויציל אותם מירידה.
"כנראה שלא העריכו מספיק את העונה הגדולה שעשינו לפני שנתיים", הוא אומר בחיוך. "אם אתה שואל אותי, ההישג של הקבוצה העונה גדול יותר מזאת שלקחה את הגביע, כי הקבוצה ההיא נבנתה בטרום עונה ושמרה על סגל אחיד לאורך העונה. הקבוצה העונה היא קבוצת טלאים. אנחנו כל העונה בטרום עונה. אני כל הזמן משנה דברים ומתאים אותם לשחקנים. זה קשה להם, אבל הם מגיבים לזה יפה ומחפים על הקשיים בלכידות".
מאיפה הכל התחיל אצלך?
"אני את הבית ספר שלי עשיתי אצל שניים: יהושע רוזין דג אותי בגיל 18 לאמן ילדים ונוער אחרי שקיבל עליי המלצה מחנן קרן. תשע שנים עשיתי את זה, עברתי את כל מחלקות הנוער מהקט-סל, כי ידעתי שאם אני רוצה להתקדם, אני צריך להקריב משהו. כולם רוצים לקפוץ מהר וקדימה, בלי להבין שאין קיצורי דרך בחיים. מה שמוביל אותי למאסטר השני שלי: ארז אדלשטיין, שהרים לי טלפון אחרי שאימנתי נוער והציע לי להיות עוזר שלו בגליל. הוא בכלל לא היה צריך לשכנע אותי. תמיד אמרו לי כמה יש בינינו מהמשותף מבחינת האופן שבו אנחנו חיים את המשחק. עברתי איתו בית ספר מדהים. אוניברסיטה בשנה אחת, ולצערי לא היתה לי עוד שנה לעבוד איתו. מאדלשטיין למדתי שמה שנכון לנוער, נכון גם לבוגרים. מאמן הוא סמכות שלא מתרשם מתעודות לידה ודרכונים של שחקנים".
***
מאדלשטיין למד פרנקו לחפור טוב טוב בהיסטוריה של כל שחקן שהוא רוצה להביא לקבוצה שלו, לרדת עד לשורשים שלו בתיכון. היסודיות הזאת היא אחד האלמנטים שהופכים את פרנקו למי שהוא. אילו פרנקו היה חי מעבר לים בארץ הלובליאנות המופלאה, הוא והמאסטר שלו אדלשטיין היו מודלים להערצה. אפשר רק לדמיין כמה כישרונות הם היו מנפיקים תחת הידיים שלהם, רואים אותם אח"כ פורחים ב-NBA. כן, ככה זה. רק כאן, בארץ הטלאים, אחד כמו אדלשטיין מפרשן תמורת שני שקל ארבעים כדורסל במקום שיפרשנו אותו, ופרנקו צופה בערגה איך הורסים פה כישרונות כבר מגיל הילדים ולא מלמדים אותם טיפה של יסודות. אבל מה, הלוואי היה לפרנקו את הזמן לקונן על הכשלים בניהול הכדורסל כאן.
אוהדי חולון (צילום: רויטרס)
"בסיטואציות מסוימות בקריירה שלי חיפשתי לצאת החוצה לאירופה, אבל האפשרויות שהיו לי לא היו כאלה טובות כדי לקחת משפחה, להתנתק ולעזוב. בינתיים אני עסוק בדברים אחרים. יש בי חשש כבד מאוד שיהיו חודשים העונה שלא יהיה מובטח שאמשיך להתפרנס מחולון. גם היושב ראש של הקבוצה אמר לי את זה. 'יש גרעון גדול דני, ולא בטוח שנוכל לשלם לך'. בסופו של דבר, מה שאנחנו עושים העונה זה לא שטאנץ חדש שצריך לאמץ אותו. זה לא בריא. רק שבינתיים אני שורד. אתה מבין, המחויבות שלי לקבוצות שאימנתי היתה טוטאלית תמיד. גם כשהיו חייבים לי בקבוצות קודמות כספים לא עזבתי בגלל המחויבות הזאת. והיום, מה שמונע ממני לעזוב זה המחויבות לשחקנים ולמועדון. אבל מה, אתה מגיע לשלב בחיים שיש לך משפחה וילדים, וזה השלב שבו אני נמצא היום, ואז אתה פתאום מגלה שהמחויבות הזאת יכולה להתגמש. כי אני כבר יותר מדי שנים דוחף את עצמי הצידה ומבטל את עצמי, ואני ממש לא יודע אם זה יימשך עד סוף העונה הזאת".