טכנולוגיה היא שאיפה. מעצם היותה כזאת, היא שיר הלל לרוח האדם. מאבן היד ועד למעבורת החלל - תמיד רצינו יותר.
אני אוהב להסתכל על הטכנולוגיה כעל מערכת יחסים שכולה איזון והיזון חוזר בין שתי אחיות. חומרה ותוכנה. שתי אלה, במירוצן הבלתי פוסק, במשחקן הנצחי, השובב, סוחבות את הטכנולוגיה קדימה. לפעמים מקדימה האחת את השנייה, לפעמים ההפך, אבל הן תמיד יחד. סימביוזה. יין ויאנג. כוח החיים עצמו.
אבל גם בתנועה הזו, שלא עוצרת לעולם, ניתן לזהות דפוסים ומגמות. כשאנחנו מסתכלים על העשורים האחרונים, אפשר לראות שבערך בכל עשור או עשור וחצי מתחלפות ביניהן האחיות בהובלה.
שנות ה-80 של המאה הקודמת עמדו בסימן חומרה. בתחילתן פרץ המחשב האישי; בהמשך יצא גם המחשב הנייד; הווקמן שינה את העולם; התקליטור ראה אור; המדיה חוותה גאות של פורמטים ומכשירים - הווידיאו, הלייזר דיסק, המיני דיסק; הטלפון הסלולרי - אלה היו שנים של גאות מרהיבה.
האקשן - באדיבות חברות התוכנה
לקראת אמצע שנות ה-90 לקחה התוכנה את הבכורה וסחררה את ראשי כולנו ביותר מעשור של קרנבל. האינטרנט פרץ לחיינו, שנים מופלאות של תוכנה ותוכן. מתחילת הנחשול ועד עכשיו - כפר גלובלי, דואר אלקטרוני, מסחר מקוון, שיתוף קבצים, גוגל ופייסבוק וסקייפ ו-YouTube - האינטרנט תלוי לגמרי בחומרה, כמו רוחב פס ושרתים וכל זה. אבל האקשן היה באדיבות התוכנה והתוכן. היא הכתיבה את הקצב והוא היה מהיר.
אנחנו חיים בעולם שבו רשת האינטרנט הזאת שלכם מפילה ממשלות. אבל נדמה שוויקיליקס והמהפכות בעולם הערבי היו הקליימקס של התוכנה, כמו טקס העברת הלפיד אל האחות, החומרה.
מאז סוף העשור הראשון של האלף השלישי, אפשר לחוש בבירור שאנחנו עמוק בעולמה של החומרה: סמארטפון, טאבלט, קינקט, תלת-ממד, GPS, מסכים שטוחים, נגנים קטנים, מחשבי-על, מצלמות דיגיטליות לכל ילד - לאן שלא נביט ולאיפה שלא נפנה, נהיה מוקפים בחומרה חדשה, נוצצת ומבריקה.
כך או אחרת, זה בטח הולך להימשך עוד כמה שנים, הסיפור הזה של החומרה. נראה כי אחרי הסיבוב האחרון של התוכנה, גם החומרה רוצה להראות לנו שיש לה כמה קסמים בשבילנו. הדקו את חגורות הבטיחות, גבירותיי ורבותיי, זו הולכת להיות חתיכת נסיעה.
אותה הערה על העשור של האינטרנט אפשר לומר על העשור של ההווה, אגב: למרות שהיא נותנת לנו את האקשן, כל החומרה החדשה הזו תלויה לחלוטין בתוכנה.
ככל שההיסטוריה מתקדמת והקצב מתגבר, מתחזק הקשר בין שתי האחיות, הופך לבלתי ניתק. לפעמים, מרוב שהן מסתחררות במהירות, אי-אפשר לדעת מי היא מי. ביטוי פיזי לזה ניתן למצוא ב"קושחה" (Firmware), שם מוטבעת התוכנה בתוך החומרה ויהיו לבשר אחד.
אי-אפשר לנתק בין השתיים. אחת מהן היא בהכרח הצורך בשנייה: אם הטכנולוגיה היא נשימה, החומרה והתוכנה הן הנשיפה והשאיפה.