השם החדש בזירה המדינית במזרח התיכון הוא הסנטור ג'ון קרי. לא סתם סנטור, אלא יו"ר ועדת החוץ בסנט האמריקאי, פוליטיקאי הנחשב למקורב מאד לנשיא אובמה. בקיצור - אדם בעל משקל והשפעה.
היום (ב') מתפרסם שקרי מנהל לאחרונה מגעים עם נשיא סוריה באשר אסאד על דרכים לחידוש המשא-ומתן עם ישראל, אותו משא-ומתן שאף פעם לא באמת היה. לפי הדיווחים ראש הממשלה לא מאושר מהיוזמה כי הוא לא מאמין לאסאד. שר הביטחון, לעומת זאת, חושב שנוצר פה, אולי, איזה חרך.
אבל בואו נניח שאסאד רציני; נלך יותר רחוק - נניח שהוא משתוקק לעשות אתנו שלום. מה צריכה להיות העמדה שלנו? המדיניות עד היום היתה שאם הוא רוצה, גם אנחנו רוצים. השאלה היא אם המדיניות הזאת צריכה להיות תקפה עדיין לנוכח מה שקורה בעולם הערבי. כלומר - נניח שאנחנו חותמים עם אסאד, מה שכרוך בוויתור על רמת הגולן. מחר יכולה לקרות שם הפיכה נוסח מדינות ערב - אנא אנחנו באים במקרה כזה?
מוכנים לקחת צ'אנס?
יכול כמובן להיות שגם אחרי אסאד יכבד כל שלטון את ההסכם אתנו. אבל יכול להיות שלא ובמקרה כזה אנחנו נשארים עם הסכם ביד, אבל בלי רמת הגולן. אם אנחנו מוכנים לקחת את הצ'אנס הזה? האם מותר לנו לקחת אותו? רמת הגולן היא לא משהו שקל לוותר עליו גם תמורת השלום הכי יציב שיש - על אחת כמה וכמה תמורת מסמך שלא ברור אם וכמה יחזיק מעמד.
יש הרואים ביהודה ושומרון את האזור שהכי חשוב לא להתפשר עליו. אם מדובר אך ורק בשיקולים תנכ"יים, אז זה מובן. אבל אם שוקלים את העניין בצורה מעשית והגיונית, ובעיקר בטחונית, נדמה שיש לתת את הבכורה דווקא לרמת הגולן. זהו גם נכס אסטרטגי, חיץ בטחון יוצא מן הכלל, ובעיקר, אין לנו שם עסק עם תושבים פלשתיניים. אז מדוע באמת התייחסו ממשלות ישראל אל אזור זה כקל להחזרה יותר מיהודה ושומרון?
אזור נטול מפלגות
הסיבה היא כמובן פוליטית, לגולן אין מפלגות המהוות לשונות מאזניים כמעט בכל הממשלות, ועומדות הכן להפיל כל ממשלה שרק תפזול לעבר הגדה המערבית. בגולן אין קברים בעלי חשיבות מיוחדת לרבנים כאלה ואחרים, או לפחות אני לא שמעתי עליהם. בקיצור, המקום נקי לא רק מתושבים ערביים, אלא גם מסמלי דת יהודיים, ונראה שזה מה שקובע.
הוויכוח על מה לעשות עם היוזמה בעניין אסאד הוא די מתמיה. בכל זאת קורה משהו. זה לא מחייב להתיישב ולבחון מחדש את כל התורות המדיניות הקימות? השאלה אם אסאד רציני לא צריכה להיות רלוונטית. אנחנו צריכים קודם להחליט מה אנחנו רוצים, בלי כל קשר לכוונותיו של אסאד. ייתכן שנגיע למסקנה שהדברים להם היינו מכונים אתמול, כבר אינם מתאימים להיום. זה אפילו נראה די בלתי נמנע, לא?