לאחר שנה סוערת ורצופת טלטלות, ברור כבר לכל שחברת ציוד התקשורת הישראלית אלווריון עומדת בפני פרשת דרכים, והשאלה היא לאן היא הולכת מכאן: האם, כפי שמתכננת ההנהלה, תוכל אלווריון להפוך לחברה רווחית ורזה שתנצל את ההזדמנויות הגלומות בשוקי היעד שלה ותתפתח גם לנישות נוספות, או שהיא תמשיך לשרוף מזומנים, לאבד עניין מבחינת המשקיעים, ואולי אף את זכות הקיום שלה?
לפני שננסה לפצח את השאלה הזאת, קצת רקע. אלווריון, שנוסדה ממיזוג החברות הישראליות פלוור ובריזקום, מספקת פתרונות תקשורת אלחוטית בפס רחב, ומתמקדת בטכנולוגיית התקשורת WiMAX. בעבר נחשבה הטכנולוגיה הזו לדור הבא של רשתות הסלולר, אך בשנים האחרונות, דווקא טכנולוגיה מתחרה, LTE, תפסה את הבכורה בשוק. ובכל זאת, גם טכנולוגיית ה-WiMAX מצאה את מקומה, כטכנולוגיה לחיבור אזורים מרוחקים לתשתיות תקשורת בפס רחב.
אלווריון עצמה, שגם בשנות השיא שלה התקשתה לייצר רווחיות גבוהה לאורך זמן, נדרשה בשנים האחרונות נדרשה לכמה סבבי פיטורים, ומספר העובדים שלה הצטמק כמעט בחצי. את שנת 2010 היא סיימה עם ירידה של 16.3% בהכנסות, שהסתכמו ב-205.2 מיליון דולר. בשורת הרווח, מבין שש השנים האחרונות, הייתה אלווריון רווחית על בסיס GAAP בשנת 2007 בלבד.
מאז סוף 2009 מנהל את החברה ערן גורב, שהיה בעבר מנהל הפעילות של נייס באמריקה. גורב החליף בתפקיד את צביקה פרידמן שמונה לתפקיד ב-2005, לאחר שהיה בכיר בפלוור, ואחרי המיזוג שיצר את אלווריון כיהן כנשיא ומנהל התפעול שלה.
גורב, שהגיע מתחום האנטרפרייז - שוק הלקוחות העסקיים והממשלתיים - החליט למקד את אלווריון בתחום זה. כיום, 60% מהכנסות החברה מגיעות מפעילות הטלקום, כלומר מספקיות תקשורת, ו-40% משוק האנטרפרייז, אולם התכנון הוא להסיט משאבים לתחום.
לזכותו של גורב יש לציין כי גם בשנה קשה כמו 2010, פעילות החברה בשוק האנטרפרייז גדלה, והניבה לאלווריון רווחים, מה שהוביל את החברה להחליט על השקעות נוספות בתחום כדי לקצור עוד פירות בהמשך. במקביל, אלווריון ממשיכה לפעול בשוק המרכזי שלה, הטלקום, אך הציפיות ממנו יורדות.
תחת ניהולו של גורב נכנסה החברה לתחום פעילות חדש, טכנולוגיית התקשורת TD-LTE, והמטרה היא לספק בעתיד גם פתרונות משלימים לרשתות סלולר מתקדמות, כמנוע צמיחה נוסף.
לא מסוגלים להתחרות בסינים
בינתיים, התגובה בשוק לאסטרטגיה החדשה היא בעיקר סקפטיות. מאז שאלווריון פרסמה את הדוחות השנתיים ל-2010, שהיו חלשים מאוד, ירדה המניה ב-10.4%, ושווי החברה עומד על 123 מיליון דולר בלבד. אלווריון, שרק לפני שלוש שנים וחצי נגעה בשווי של 900 מיליון דולר והייתה יעד לרכישה בידי סיסקו, כבר מזמן אינה חברת חלום מבחינת המשקיעים בוול סטריט.
במחלקת המחקר של דויטשה בנק כתבו לאחר פרסום הדוחות האחרונים שאלווריון מחפשת זהות חדשה. להערכתם, בסופו של דבר היא תהפוך לחברת נישה עם בסיס לקוחות קטן יותר והכנסות נמוכות יותר.
"הדאגה שלנו היא שאלווריון לא יודעת איזה סוג של עסקים היא מנהלת עכשיו", כתב האנליסט ג'ונתן גולדברג מדויטשה בנק. "קשה להיות אופטימי בנוגע לסיכויי החברה. התפקיד שהם יוצרים לעצמם עשוי להתקיים, אך ישנם סיכונים".
במקביל, גם בבנק ההשקעות אופנהיימר העריכו שמוקדם עדיין להעריך את מידת הצלחתם של השינויים הנעשים בחברה, או לקבוע האם הללו יתפתחו כפי שההנהלה מצפה.
אבל לא רק האנליסטים מהוססים, גם בקרב עובדי אלווריון קיימת תחושה של אי ודאות. ייתכן שההתמקדות בשוק האנטרפרייז תוכיח את עצמה בעתיד - אלווריון תחזור לצמוח ולהרוויח, ואולי שוב תהפוך ליעד מעניין לרכישה - אבל ההתמקדות באנטרפרייז יכולה להיתפס גם כחזרה לאחור, משום שזה היה עיקר הפעילות של בריזקום, אחת מהחברות שממנה כאמור נוצרה אלווריון לפני עשור.
"אלווריון, כמו כל התעשייה, רואה שחברות סיניות תופסות מעמד חזק בשוק הטלקום", מנתח את המצב גורם בתעשייה. "אם חברת תקשורת מאפריקה רוצה להקים רשת תקשורת, היא צריכה הרבה כסף והמימון מגיע באמצעות קווי אשראי מספקיות כמו אלווריון. אף חברה לא מסוגלת לעמוד בתנאים שהסינים מציעים, ולכן חברה כמו Huawei הסינית לוקחת נתחי שוק רציניים".
"כואב הלב על המצב באלווריון"
באנטרפרייז, השוק בו מתמקדת אלווריון, ושבו היא מאמינה כי יש לה יתרון יחסי ברמה הטכנולוגית, הסינים אינם מהווים איום בשלב זה. אמנם המתחרה המרכזית היא מוטורולה, לא בדיוק חברה קטנה, אבל אלווריון מוצאת שם את מקומה. פרויקטים שמעניינים אותה כוללים לדוגמה מיזם בו עירייה מחליטה להתקין תקשורת אלחוטית בשירותי החירום או במוסדות החינוך בה. "אלה פרויקטים קטנים ורווחיים", מסביר אותו גורם.
ההערכה היא שאלווריון תוכל להשתמש בכסף שבקופתה - 83.3 מיליון דולר, אם כי המזומנים יורדים מדי רבעון בתקופה האחרונה - כדי לבצע רכישות שיחזקו אותה בתחום.
ובל זאת, ולמרות שאלווריון לא נוטשת את שוק הטלקום, יש מי שרואה בהתמקדות באנטרפרייז פספוס. זאת, על רקע הצלחות עבר של החברה בתחום הטלקום. כך, בין היתר, הצליחה אלווריון לגבור על מתחרות גדולות, וגם להשיג חוזי ענק כמו זה שנחתם ב-2009 עם Open Range מארה"ב, בהיקף של מעל 100 מיליון דולר.
באלווריון אין כיום בעל מניות דומיננטי, שיכול להשפיע על הכיוון אליו פונה החברה. אף גורם לא מחזיק ביותר מ-5% מהמניות. לפיכך, מצב בו גוף מוסדי אקטיביסטי ירכוש בשוק הפתוח מניות של אלווריון ויציב דרישות בנוגע לפעילות החברה - כמו שנעשה בימים אלה ממש בצורן - הוא אפשרי.
בעבר עוררה אלווריון עניין בקרב מוסדיים ישראליים לפחות, וייתכן שבעתיד היא תחזור לעניין אותם. בינתיים, גם אם יש עניין כזה, הוא לא בא לידי ביטוי ברכישת מניות מסיבית מצד גורמים מוסדיים כלשהם.
"כואב הלב על המצב באלווריון, חברה ישראלית שמתרסקת", אומר ל"גלובס" בכיר בהיי-טק הישראלי, שמכיר את החברה כבר שנים. הוא מספר שעל רקע סבבי הפיטורים התכופים מורל העובדים נמוך, וקובל על כך שהמנכ"ל, גורב, מנהל את החברה ממקום מגוריו בארה"ב, במקום ממטה החברה ברמת החייל. זאת כשגם היו"ר הוותיק, אנטוני מאהר, נמצא בארה"ב.
"איך אפשר לנהל חברה שנמצאת בצרות ממרחק של 6,000 מייל?", הוא שואל. "בעבר היו באלווריון מנהלים שעשו טעויות, אבל הייתה הרגשה שיש ניהול. היום ההרגשה היא שאין דין ואין דיין".
מנגד, יש מי שטוען שיש חברות נוספות בעלות פעילות גדולה בישראל שהמטה שלהן הוא בארה"ב.
מכל מקום ההערכה היא שהמצב הנוכחי הוא זמני, וגורב יחזור לישראל בתקופה הקרובה.
