מאז נסגר מפגש מספר 11 הקטלני במרכז עתלית, נמצאות בריכות המלח המפורסמות של עתלית בסכנה, וזאת משום שמפעלי תעשיות מלח וכרמל כימיקלים שולחים כעת את המכליות שלהם לצפון העיר, למפגש מסילה-כביש מספר 10, על כביש הגישה לבסיס השייטת.
עשרות מכליות ומשאיות כבדות, רובן של כרמל כימיקלים, נכנסות למפעלים ויוצאות מהם מדי יום. הן נוסעות כ-2 ק"מ על דרך עפר לאורך בריכות המלח - דרך שאינה מותאמת לכלי רכב כבדים. חלק מהמכליות אף נושאות מטענים מסוכנים, ולפי הוועדה לתשתיות לאומיות, המעבר במקום פוגע בבריכות ובערכים סביבתיים.
מפגש מספר 11, בין כביש למסילת רכבת שעוברות בה 200 רכבות ביום, היה פיראטי ביסודו ומסוכן. הוא נסגר בהוראת בית המשפט ב-8 בדצמבר 2010, לאחר מאבק של כמה שנים בין רכבת ישראל למועצת חוף כרמל, בראשות כרמל סלע, ומפעלי תעשיות מלח וכרמל כימיקלים. מפעל תעשיות מלח נוהל בידי דני ואלון דנקנר ונרכשה על ידי שרי אריסון. כרמל כימיקלים נמצא בשליטת משפחת דנקנר.
המאבק על מפגש 11
לרכבת ישראל יש אג'נדה: לבטל מעברי מסילה מסוכנים וליצור הפרדה מסילתית. לצורך הפרדה כזאת, היה צריך לסגור את מפגש 11. במקומו תוכנן מחלף גדול. סלע והמפעלים טענו שסגירת המפגש תאלץ את המפעלים לשלוח את המכליות שלהם למחלף בדרום עתלית, והדבר יביא להוצאות מוגדלות ויפגע בתושבי השכונות הדרומיות בעיר. בתעשיות מלח טענו שמעבר המכליות במחלף הדרומי, הסמוך לקיבוץ נווה ים - שבו יש הפרדה מסילתית כנדרש - יעלה לחברה עוד 700 אלף שקל בשנה.
המאבק בין הצדדים העסיק את צמרת משרד התחבורה ואת בג"ץ. על רגישות העניינים העיד שר התחבורה ישראל כץ. הוא ביקר במועצה האזורית כדי ללמוד מקרוב על הבעיה, אך לאחר ששמע בישיבה על הנושא כי ההפרדה המסילתית במפגש 11 תפגע בתעשיות מלח, הוא הפסיק את הדיון ונמנע מלעסוק בסוגיה, משום היכרותו עם אלון דנקנר. הוא חשש לניגוד עניינים.
הפתרון של המפעלים
לאחר שהתקבלה ההחלטה הסופית לסגור את מפגש 11, מצאו המפעלים פתרון יצירתי כדי לחסוך עלויות: במקום להוביל את המכליות למחלף בדרום עתלית, הם שלחו אותן לדרך עפר פנימית לצפון עתלית, למפגש מסילה-כביש מספר 10, שבו אין הפרדה מסילתית.
דרך העפר שבה נוסעות כעת המכליות עוברת לאורך הדופן של בריכות המלח העתיקות, המשתרעות מאזור בסיס השייטת מצפון לעתלית, לאורך הים, עד לשני המפעלים ולעיר עתלית. דרך העפר אינה סטטוטורית ואינה מתאימה למכליות עמוסות החוצות מסילת רכבת. בכמה תצפיות של "גלובס" נראה שהמכליות הגדולות מתקשות לתמרן בנתיב התנועה הזה.
ב-26 בינואר התנגשה משאית בעמוד המחסום של מפגש 10 ונעצרה סנטימטרים ספורים מרכבת שנסעה צפונה.
המפעלים והמועצה האזורית מעוניינים בדרך מוסדרת, קבועה וסלולה, ממזרח לבריכות המלח. ממכתב ששלחה נאוה אלונסקי רדעי, מנהלת אגף תשתיות בוועדה לתשתיות לאומיות, עולה כי הוועדה מתנגדת להסדרת הדרך המוצעת בתוכנית במקום הדרך הפיראטית, משום שדרך חדשה כזו לא תאפשר את הכפלת מסילות הרכבת בעתלית, והיא פוגעת בבריכות המלח ובערכים הסביבתיים. בריכות המלח בעתלית הן משאב טבע לא רק במובן הכלכלי, הן משמשות אתר קינון ואכילה של ציפורים ונחשבות אתר צפרות חשוב.
למרות זאת, סלע, בגיבוי המפעלים, מנסה לתת הכשר סטטוטורי לדרך חדשה לאורך בריכות המלח. הוועדה המחוזית חיפה דחתה לפני שבועיים את הבקשה וביקשה הבהרות. אם הדרך תאושר, תהיה זו בשורה רעה לבריכות.
המפעלים: מתחשבים בסביבה
מתעשיות מלח נמסר בתגובה: "מדינת ישראל סגרה על ידי משרד התחבורה ורכבת ישראל את מעבר 11 לתנועה. משרד התחבורה הפנה את התנועה למעבר בלב שכונת מגורים (שכונת נווה הפרחים בעתלית), ולעומתו המועצה המקומית אסרה בשילוט את השימוש במעבר זה - מה שלא מותיר שום חלופה למעבר משאיות כבדות למתחם המפעל.
"בשלב זה, ומתוך התחשבות בשיקולים חברתיים וסביבתיים, המשאיות נאלצות לעבור במעבר פנימי בשטחי המפעל. הגם שמעבר זה אינו פוגע בבריכות המלח ובסביבה, אין מדובר במעבר אופטימלי. מדובר בחלופה זמנית עד אשר תאושר על ידי הרשויות חלופה קבועה ונכונה של סלילת מעבר קבוע - בצמוד למסילת הרכבת. חברת המלח רואה חשיבות בזירוז התהליכים הקשורים בתוכנית אישור הדרך הקבועה, לטובת כל הצדדים".
מכרמל כימיקלים נמסר בתגובה: "לאור חסימת מעבר 11 על ידי רכבת ישראל, ולאור העובדה כי אין באפשרות המשאיות לעבור דרך שכונת רילף, בגלל התנגדות התושבים בגיבוי המועצה, תעשיות מלח וכרמל כימיקלים נאלצים לשנע את חומרי הגלם והמוצרים המוגמרים בדרך כורכר בצמוד לבריכות המלח. אין ספק כי אזור תעשייה הפעיל משנות ה-20 של המאה הקודמת זכאי וצריך לקבל פתרונות תעבורתיים נאותים, דבר שמוטב שייעשה בהקדם האפשרי".
