המושגים"פשיסט וגזען" מקובלים בדרך-כלל כמופנים כלפי הימין, בעיקר הקיצוני. הסיבה לכך היא, קודם כל, שאמנם יש גורמים בימין, בכל ימין, בכל מקום, שהם באמת כאלה. אבל פשיזם וגזענות אינם מוגבלים לקבוצת אנשים כזאת או אחרת. גם בשמאל התופעה הזאת היא די נפוצה, והם לא מפסיקים להיות כאלה, גם כאשר הם מטיחים האשמות אלה באחרים.
פרשת מוחמד בכרי מבליטה את התופעה. היום (ב') נידון בבית המשפט העליון ערעורם של לוחמים שהיו בעיר ג'נין שבצפון הגדה המערבית במהלך מבצע "חומת מגן" בשנת 2002. הם הגישו תביעת דיבה נגד בכרי, על שבסרטו "ג'נין, ג'נין" תיאר אותם כרוצחים ופושעים, כשהוא מציג, בין השאר, טבח שכלל לא אירע. לאחר שהתביעה נדחתה בעיקר בגלל סיבות טכניות, הוגש הערעור.
רפלקס ושמו גזענות
בעת כתיבת שורות אלה לא ידוע איך נגמר הדיון, וזה גם לא רלבנטי לכאן. מה שאירע מחוץ לאולם המשפט מעניין וחשוב לא פחות ממה שהיה בתוכו. קראתי שתומכי בכרי, בהם יהודים, קראו לעבר החיילים "גזענים ופשיסטים". הם מודאגים, הוסיפו, מגל הפשיזם הגואה במדינה.
קיימת אחת מ-3 אפשרויות: או שבכרי ותומכיו ("הבכרים" לשם הקיצור) אינם יודעים פשיזם וגזענות מה הם; או שהם פולטים את המלים כאקט רפלקסולוגי, כלומר משהו מעין "טיק" (תעירו את אחמד טיבי בלילה, הוא יצעק מתוך שינה "גזענים"); או שהם יודעים היטב מה הם עושים. כלומר, במקום לנמק, להסביר ולהתווכח הם מדביקים תוויות.
ההגדרה המקובלת של פשיזם היא "אידיאולוגיה ושיטת ממשל לאומנית טוטליטרית". אפשר לומר על ישראל הרבה דברים, אבל לא ששיטת הממשל שלה אינה דמוקרטית, כפי שמוכיחה, בין השאר, נוכחותם הקולנית והמתריסה של הבכרים בבית המשפט.
אם באמת מחפשים פשיזם במובנו המבני והממשלי, אפשר למצוא אותו בעיקר בכפרים הערביים, שרבים מהם עדיין חיים תחת שלטון של חמולות. וגם, כמובן, אצל החרדים "שלנו", הנותנים בידי רבניהם את השליטה המוחלטת בהם. וכמובן שזה קיים ברוב מדינות ערב, וכלל לא בטוח שהמהומות האחרונות ישנו זאת בצורה משמעותית.
יחסיותה של גזענות
גזענות משמעותה הוצאת אדם מהכלל וקיפוח זכויותיו בשל סיבות אתניות, צבע עור, אמונה, גזע וכיו"ב. בכל מקום יש גזענים, יותר או פחות קולניים ואקטיביים.
מכל הגזענים, נראה שהבכרים נמצאים בצמרת הרשימה. יש בהם כל הסממנים: שנאת היהודים בגלל היותם יהודים; שנאת ישראלים בשל היותם ישראלים. נכון שזה נעשה במסווה של מאבק נגד הכיבוש, אבל התוצאה של מאבק זה היא גזענות מן הסוג הגרוע ביותר. גזענות מן הסוג המביא את הבכרים לכנות את לוחמי ג'נין "כלבים משוטטים".
מוחמד בכרי הוא מה שהוא, אדם בעייתי, עמוס בשנאות, חלקן נשמע כמו שנאה עצמית. הבעיה היא אלה שתומכים בו בשם חופש הביטוי, אותם אנשי שמאל שבשם הליברליות והנאורות המדומה מספקים תמיכה והגנה לאדם, שהוא אחד מגדולי הפשיסטים והגזענים שקמו כאן.
הייתי אומר שאותו בכרי הוא המקבילה הערבית למאיר כהנא "שלנו" - אותו כהנא שהבכרים כל-כך תיעבו - ובצדק.