"החברה עובדת בשיטת שלם וקח, כלומר קבלת הסחורה מתבצעת במקום, ללא צורך להמתין זמן ממושך לפני קבלת המוצרים, אלא אם הלקוח דורש אחרת".
את המשפט הזה לקחנו מתוך אתר האינטרנט של רשת מחסני חשמל, שמתגאה בכך שהייתה לרשת הראשונה שאימצה בישראל את שיטת המחסנים. באתר אפשר לקרוא גם על 23 הסניפים שהוקמו מאז 1993, על מדיניות החזרת המוצרים, על שירות הלקוחות ואפילו על המשרות הפנויות למי שמעוניין לעבוד ברשת.
למה אני מספר לכם את כל זה? בזמן שרשת מחסני חשמל מציגה את עצמה לצרכן הישראלי כחברה מבוססת ועצמאית לכל דבר ועניין, יש מי שטוען כעת מאחורי הקלעים: מחסני חשמל היא כלל לא חברה, היא מותג. למעשה, כך נטען, הרשת היא בעצם "עוד מחלקה" תחת אלקטרה מוצרי צריכה.
מי שמעלה את הטענה הזו היא אלקטרה, שרכשה את מחסני חשמל בשנת 2007. הסיבה: עובדי מחסני חשמל התאגדו בהסתדרות ודרשו לחתום על הסכם קיבוצי.
אלקטרה אומרת עכשיו דבר פשוט: כדי שנכיר בהתארגנות העובדים ובהסתדרות כנציגתם, צריכה ההסתדרות לאגד את כל עובדי אלקטרה - ולא רק את עובדי מחסני חשמל. התאגדות חוקית, אומרים באלקטרה, היא כזו שכוללת מעל שליש מעובדי החברה, ומחסני חשמל, כאמור, כלל אינה חברה. היא מחלקה. אלקטרה מוצרי צריכה עוסקת בפעילות אחת, ואין בעצם הבדל מהותי בין הרשתות שלה, כך נטען.
הפסיקה הישראלית דווקא מאפשרת הכרה בהתאגדות עובדים שנעשית במחלקה, בחטיבה או במתקן ייצור אחד בתוך חברה גדולה יותר. קוראים לזה "יחידת מיקוח נפרדת", ומספיק לאגד מעל שליש מאותה יחידה.
ככה הוכר סניף אחד של רשת "קופי בין" כיחידת מיקוח עצמאית, וככה הוכר מפעל הייצור של אקרשטיין בירוחם כיחידה נפרדת מהמפעלים באשדוד ובראש-פינה, ומהמטה בהרצליה.
אבל באלקטרה טוענים כי רשת מחסני חשמל היא אפילו לא "יחידת מיקוח". היא בסך-הכול מותג, הם אומרים.
החברה, שמיוצגת על-ידי עו"ד סיגל פעיל ממשרדו של אריאל שמר ושות', טוענת כי ל-3 הרשתות השונות שבבעלות אלקטרה יש פעילות אחת - שיווק מוצרי חשמל. לכן, יחד עם העובדה שתלוש השכר מונפק על-ידי אלקטרה, אין להכיר במחסני חשמל כיחידת מיקוח, ואין להכיר בהתארגנות של 600 עובדי הרשת.
אבל לאלקטרה יש גירסה אחרת, והיא כנראה האותנטית ביותר. איך יודעים שהיא אותנטית? היא מופיעה באתר של הבורסה. לבורסה, כידוע, צריך להגיד רק את האמת.
הנה מה שמסרה החברה בתשקיף שפירסמה ב-19 בנובמבר 2010: "לשקם אלקטריק, לסנסור ולמחסני חשמל הנהלות שונות, והן פועלות בנפרד ומתחרות בין היתר אחת בשנייה. הרשתות ממוצבות באופן שונה ופונות לקהלי יעד שונים. בחלק מהמקרים, סניפי הרשתות ממוקמים באתרים קרובים ומתחוללת ביניהם תחרות עזה, כמו עם שאר רשתות השיווק הקמעונאיות למוצרי צריכה חשמליים הקיימות בתחום".
זה לא הכול: בעוד שבמקרה של חברת אקרשטיין נטען כי מרבית תחומי הניהול של מתקני הייצור השונים מבוצעים על-ידי המטה בהרצליה, לרבות תחום משאבי האנוש - הרי שמחסני חשמל מתנהל באופן עצמאי למדי. לרשת יש מנכ"ל משלה וסמנכ"ל משאבי אנוש משלה. היא מגייסת עובדים באופן עצמאי, יש לה שירות לקוחות משלה ומדיניות החזרת מוצרים משלה.
כל זה לא מקרי: מסתבר כי ניהולה העצמאי של רשת מחסני חשמל עמד כתנאי מוחלט של רשות ההגבלים העסקיים לעסקת הרכישה על-ידי אלקטרה. מחלקה בלבד? מותג? לא בדיוק.
נלחמים במורדים
בחברת אלקטרה מאוד לא אוהבים את מה שהם מכנים "הכוחנות של ההסתדרות". עוד לפני שהתחיל המשא-ומתן בין הצדדים, אומרים בחברה, ההסתדרות פתחה בקמפיין תקשורתי ואף תבעה את ראשי החברה בגין התנכלות לכאורה למובילי ההתאגדות.
בטענה הזו יש קומץ של אמת: ההסתדרות בהחלט יודעת להיות כוחנית, היא זוכה לאהדה כמעט אוטומטית בתקשורת, והיא מנצלת את זה היטב כדי למנף הישגים. אבל הכוחנות ודאי לא שמורה רק להסתדרות: המשא-ומתן לא התחיל, כי אלקטרה הבהירה כי היא לא מכירה בכלל בהסתדרות.
בכירים בחברה החלו למפות את ראשי ההתארגנות ולשלוף מהבוידעם כל מיני מכתבי נזיפה ישנים נגדם. הם קראו להם "מורדים" והבהירו לעובדי מחסני חשמל כי ההתארגנות שהם מובילים היא "בלתי חוקית". אגב, אחד העובדים שננזפו בעבר הואשם אז בין היתר בכך ששוחח עם עובדים אחרים על "ענייני שכר". באמת פושע.
יקי ודמני, מנכ"ל אלקטרה מוצרי צריכה, הוא איש ערכי. למעשה, הוא היה בין בכירי השב"כ שפעלו לחשוף את ניסיונות הטיוח מאחורי פרשת קו 300 הנודעת. עכשיו הוא גם יצא בקמפיין חשוב לעידוד התמיכה של הסקטור העסקי באנשי המילואים.
יש לי עצה לוודמני: קודם תהיה ערכי אצלך בבית, לפני כל קמפיין יפה ככל שיהיה. אל תהפוך את העובדים שלך לאויב - ולכל הפחות נסה להיות יותר חכם מצודק.