"עשרות אלפי משפחות נאלצות היום לחלוק קורת גג עם ההורים. גלובס שוטט במחוזות שבהם דירה משלך היא פנטזיה רחוקה, והדבר היחיד שאפשר לחלום עליו הוא קיצור התור למקלחת וקצת פרטיות בחדר השינה" (מוסף נדל"ן האחרון, 7.3).
"גדלים פה דורות שלמים שחיים עם ההורים. מה הדבר הבא? לגור עם הסבא והסבתא?" (בנימין נתניהו, 8.3).
נתניהו קרא "גלובס" בשבוע שעבר ומיהר להכריז, ביום שבו "גלובס" העלה את הנדל"ן לראש סדר היום בוועידה, על שורה של צעדים, עוד צעדים, שבעיקר מנסים להחיות תוכניות ישנות ולא ממש מוצלחות מהעבר.
במקום להסתכל אחורה, מוטב לנתניהו להביט הצידה. על ממשלת סין, למשל, שהודיעה השבוע כי תשקיע 197 מיליארד דולר בבניית 10 מיליון דירות "במחיר שווה לכל נפש" בשנת 2011.
גם בלי להיות קומוניסטית, למעלה מ-90% מהקרקע כאן נמצאת בידי המדינה. וכמו הענקית מהמזרח, שמתמודדת עם נסיקה במחירי דירות, גם כאן הממשלה יכולה להציע דירות, ולא קרקע, מה שגם יאפשר לשלוט במחיר ובקצב הבנייה.
איך עושים את זה? כמו במודל הקמת כבישי אגרה, למשל: המדינה תוציא מכרז להקמת פרויקט (כמעט) נטול סיכון להשכרת עשרות אלפי דירות ביבנה/ראש העין/באר שבע שיושכרו במחיר מסוים ה"שווה לכל נפש" (ועם הבטחה לתפוסה). קונסורציום יזמים וגופים מוסדיים יתחרו על המחיר הזול ביותר (לבנייה ולא לקרקע) - ובסוף התקופה ישוב הפרויקט למדינה.
נתניהו - אתה בעל הבית. תתנהג בהתאם.