לסרט "מיראל", קו-פרודוקציה אמריקנית-צרפתית, שצולם בישראל, יש כרזת פרסום חכמה בשוק האמריקני, שמעוצבת ללכוד כל עין משוטטת: מעל תצלום של ילדה שחורת שיער, עם פנים תמימים-מתריסים, בתלבושת אחידה של בית-ספר, מתנוססת השאלה: "האם כך נראית טרוריסטית?"
אפשר לנחש לאילו מחוזות מתכננת הילדה הזו, שהסרט קרוי על שמה, לקחת את הצופה הפוטנציאלי, ומחר (ב') ייצאו למסע הזה מאות דיפלומטים, נציגי ארצותיהם באו"ם, אורחים ועיתונאים, שמוזמנים להקרנת הבכורה של "מיראל" באולם האליפטי הענקי של העצרת הכללית במרכז האו"ם במנהטן (הסרט כבר הוקרן בכמה מדינות באירופה ופתח את פסטיבל הסרטים הראשון ברמאללה, אשתקד).
ככל הידוע, זו הפעם הראשונה שמפיקי סרט הוליוודי, כלומר מסחרי, זוכים להשיק את סרטם בארה"ב בפרמיירה בצומת הדרכים של הדיפלומטיה הגלובלית, מכרה זהב של יחסי ציבור טובים.
את ישראל הרשמית זה מרגיז, כי מאחורי העלילה, שמשלבת סיפורי חיים אמיתיים של שתי נשים פלסטיניות, מבצבצת, בלי מאמצים להסתתר, אג'נדה פרו-פלסטינית מובהקת. זה לא הסרט האנטי-ישראלי ביותר שיצא אי פעם אל המסכים, אך גורמים ישראליים רשמיים מדגישים כי לא הסרט, תוכנו, או מסריו הם הבעיה, אלא אכסניית הפרמיירה שלו, שכאילו מקנה לו גושפנקה של הקהילייה הבינלאומית ונותנת לגיטימציה נוספת למאמצים המתמשכים לדה-לגיטימציה מישראל.
מקדם את הנרטיב הפלסטיני
שגרירות ישראל באו"ם פתחה בקמפיין נגד ניצול אולם העצרת להשקת הסרט, ולקמפיין הזה נוסף עתה ממד של דחיפות: הקרנת הבכורה תיערך ארבעה ימים בלבד לאחר הטבח באיתמר. עכשיו, לאחר האסון, משוכנע משרד החוץ הישראלי שהאירוע חייב להתבטל. מבחינתו, החלטה לקיים את ההקרנה תהיה ההוכחה לעיסוק הכפייתי של העצרת ושל הארגון הבינלאומי כולו בישראל, בלי להתחשב בנסיבות בשטח.
"המסע נגד הפרמיירה בעצרת מחייב נציגים ישראליים להלך על חבל דק ביותר: מצד אחד, להביע התנגדות לאכסניה, ומצד אחר להדגיש שלישראל אין שום בעיה עם הסרט עצמו, וכי לא מדובר בניסיון לצנזר", אומרת קרין פרץ, דוברת משלחת ישראל לאו"ם.
"אנו אומרים שהאו"ם אינו יכול להיות אפיק להקרנת סרט קונספטואלי ולתת לו תהודה גלובלית בממדים חסרי תקדים", אומר ל"גלובס" חיים וקסמן, סגן ראש המשלחת הישראלית באו"ם. "אין תקדים לכך". נציין, כי נציגים ישראליים לא הוזמנו לפאנל שמתוכנן בעקבות ההקרנה.
המשלחת הישראלית לאו"ם שלחה מכתב קובלנה לנשיא התורן של העצרת, ג'וזף דיס משווייץ, ובו היא מוחה על היוזמה. וקסמן לא נקב בשמו של הגורם האחראי להחלטה, אך מקורות ישראליים אומרים, שמדובר בדיס עצמו. בשלב זה מסתפק נשיא העצרת בקביעה שהמוסד צריך לתת ביטוי לכל נקודות ההשקפה בסוגיות בינלאומיות ולפי שעה לא ברור אם הלחץ הישראלי יעזור או שההקרנה תיערך מחר כמתוכנן.
"הסרט מקדם את הנרטיב הפלסטיני ומציג את ישראל באור בעייתי ביותר", אומר וקסמן. "ההקרנה באו"ם תשמש במה נוספת לעיסוק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, שבלאו הכי זוכה לעיסוק יתר באו"ם".
"השאלה היא מדוע מכל המחלוקות והעימותים בעולם, בחר האו"ם להציג דווקא סרט אנטי-ישראלי", מוסיף וקסמן. "זה מעיד על התייחסות כפייתית לישראל. לו היו מציגים בעצרת סרטים על כל בעיות תבל, על מה שקורה ביבשות אחרות, היינו אומרים, ניחא. אבל עד היום זה לא קרה. ניסינו לקבל מהארגון רשימת סרטים שהוצגו בעבר באולם העצרת, אך עד עתה טרם קיבלנו".
"אבל", אומר סגן השגריר, "אסור לראות במאמצים שלנו מעין יוזמה לצנזר את הסרט או התבטאויות אחרות. למעשה, אין לנו שום דבר נגד הסרט הזה, יוצריו, או נגד סרטים אחרים. ישראל היא מדינה פתוחה וסובלנית ומפיקה בעצמה סרטים מעוררי מחלוקת, שנותנים ביטוי לכל נקודות המבט. אל תשכח שהסרט הישראלי 'וואלס עם באשיר' זכה באוסקר. הכל נכון. אז שיציגו את 'מיראל' בבתי קולנוע מסחריים. שם מקומו. העצרת הכללית אינה אולם הקולנוע הפרטי של אף אחד".
מעניינת העובדה שלסרט יש היבטים יהודיים וישראליים רבים, לא רק בגלל תוכנו. הבמאי, ג'וליאן שנאבל ("הפרפר ופעמון הצלילה"), הוא יהודי. רוב הסרט צולם בישראל ובשטחים. המפיק שלו, הארווי וויינסטין
(מחברת ההפקה ויינסטין קומפני ולשעבר בעל השליטה, יחד עם אחיו, בחברת ההפקה וההפצה מיראמאקס) גם הוא יהודי. המפיק בישראל היה הבמאי והמפיק ערן ריקליס.
דמותה של מיראל מבוססת על חייה של העיתונאית הפלסטינית רולה ג'בריל, שעל האוטוביוגרפיה שלה מושתת הסרט (היא כתבה את התסריט והיא גם בת זוגו של שנאבל). את מיראל מגלמת השחקנית ההודית פרידה פינטו, שגילמה את הדמות הנשית המרכזית ב"נער החידות ממומבאי". לדברי שנאבל לסרט יש מסר דחוף: "הסכסוך הזה חייב להסתיים. כל פעם שילד מת, בשני הצדדים, אין לכך שום סיבה".