השופט שמואל ברלינר, סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, צעק על עורכת דין במהלך דיון והרים את קולו בניסיון להכריח אותה להסכים לפשרה שהציע, תוך איום כי אם תסרב - יחויב הלקוח שלה בהוצאות.
ואולם, למרות שהתלונה נגדו בעניין זה נמצאה מוצדקת על-ידי נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג - סירבה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לפסול את ברלינר מהטיפול בתיק.
בבית המשפט המחוזי בחיפה מתבררת תביעת נזיקין שעניינה תאונת דרכים. בתביעה מעורבות מספר חברות ביטוח, בשל מחלוקת בשאלה מי היה הרכב הפוגע שגרם למותו של הולך רגל. ב
דיון שהתקיים בספטמבר 2010 השתתפה, בין היתר, עו"ד ענבל זילברג ממשרד אטיאס-נוה, שייצגה את אחת מחברות הביטוח. עוד לפני שהסתיימה שמיעת כל העדים, הציע לה ברלינר להסכים לכך שהנהג המיוצג על-ידי מרשתה הוא הפוגע, ולטעון רק לעניין הנזק. הוא אף איים עליה כי אם תסרב להצעתו - תחויב מרשתה בהוצאות בסך 30 אלף שקל, ושלח אותה להתייעץ טלפונית עם ראשי משרדה, תוך שהקציב לה 10 דקות לכך.
זילברג אכן התייעצה, ולאחר שהודיעה לו כי היא מסרבת להצעה, מימש ברלינר את איומו וחייב אותה ב-30 אלף שקל. לא זו בלבד, אלא שהוא אכן קבע בסופו של דבר כי חברת הביטוח שלה היא האחראית לנזק.
עורכת הדין הצעירה התעקשה כי חילופי הדברים ביניהם יירשמו בפרוטוקול, כולל העובדה שבשל סירובה להצעתו, חייב אותה השופט בהוצאות. ואולם, לדבריה ברלינר סירב לכך, תוך שהוא צועק עליה וגוער בה.
השופט אף הורה לקלדנית שלא לרשום את דברי עורכת הדין, ובסופו של דבר הכתיב בעצמו לפרוטוקול כי "במהלך הדיון העמדתי את באת-כוח הנתבעת על כך שעומד בפניה סיכון בעל משקל, לכך שאקבע כי הטרנזיט הוא שגרם למותו של המנוח. כל זאת תוך פתיחות מרבית לאפשרות שאשתכנע אחרת. למרבה הצער, הצעה זו לא התקבלה".
בעקבות זאת דרשה חברת הביטוח כי ברלינר יפסול את עצמו מטיפול בתיק, שכן "דעתו ננעלה" עוד לפני שמיעת כלל העדים והסיכומים במשפט, וכן לאור התנהלותו הבוטה כלפי עורכת הדין.
"בית המשפט קטע אותי", כתבה זילברג בתצהיר מטעמה, "הורה לקלדנית שלא להקליד את דבריי לפרוטוקול והחל צועק עליי ונוזף בי בזעם, הכיצד העזתי להעלות טענות נגד התנהלותו".
ברלינר סירב לפסול את עצמו, וטען כי דווקא עורכת הדין החלה לטעון באולמו "בנימה של התרסה ובצורה אגרסיבית", ולכן הוא "לא התאפק והרים את קולו יתר על המידה".
על כך, אמר ברלינר, הוא מתנצל בפני עורכת הדין. ואולם, לדבריו, פנייה של שופט אל אחד הצדדים בניסיון לייצר הסכמה, תוך אזכור הסיכון הצפוי שיקבעו מסקנות לחובתו, היא "פנייה לגיטימית ומקובלת", ובית המשפט נותר פתוח להשתכנע אחרת.
"הערכה לכאורית"
משרדה של זילברג עירער לנשיאת העליון ביניש על החלטתו של ברלינר שלא לפסול את עצמו.
"עצם קטיעת ישיבת ההוכחות והעלאת הצעה שבסופו של יום הפכה גם להחלטה הסופית", נכתב בערעור, "מלמדת בבירור כי בית המשפט לא שמע את המשך ההוכחות בנפש חפצה ובפתיחות, אלא גיבש את דעתו עוד בטרם הסתיימה שמיעת הראיות ונשמעו סיכומי הצדדים. התחושה שנוצרה הינה כי המשך ניהול המשפט הינו לפרוטוקול בלבד, שעה שדעתו של בית המשפט כבר ננעלה".
אלא שביניש לא התרשמה. "שופט אינו פסול בשל הצעה לפשרה, גם כאשר ההצעה מועלית בשלב ההוכחות", היא כתבה בהחלטתה לדחות את הבקשה לפסול את ברלינר. "הערת השופט בעניין גובה ההוצאות הצפויות אם לא תתקבל המלצתו, לא הייתה בגדר איום אלא הערכה לכאורית של גובה ההוצאות העשויות להיפסק".
באשר לצעקותיו על עורכת הדין כתבה ביניש כי "התבטאות של שופט, אפילו אינה מוצלחת, אינה מהווה עילה לפסילתו. בית המשפט התנצל בפני עורכת הדין, שלא התאפק כנדרש והרים את קולו יתר על המידה. יפה עשה בית המשפט שראה להתנצל, שכן על בית המשפט לנהוג לעולם באיפוק ובריסון".
"רישום לא נחוץ"
ברלינר טען בתגובה לתלונה נגדו כי "בית המשפט אינו חייב לרשום בפרוטוקול כל דבר הנאמר או נטען על-ידי מי מהצדדים, שעה שהוא סבור כי רישום דברים מסוימים אינו נחוץ או אינו מועיל".
ואולם, הוא הודה כי היה עליו להורות על רישום דבריה של עו"ד זילברג בפרוטוקול, מאחר שהיא חשבה "שלדבריה יש חשיבות". עוד הוסיף ברלינר כי "הביקורת על הרמת הקול מצידי בדיון, מוצדקת".
נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, קבע כי "יש למצוא את התלונה על השופט כמוצדקת, הן לעניין הרמת קולו והן לעניין סירובו לרשום את דבריה עורכת הדין בפרוטוקול. בעניינים אלה נהג השופט שלא כראוי", כתב הנציב.
עו"ד אפרים נוה, מבעלי משרד אטיאס-נוה המייצג את חברת הביטוח, מסר בתגובה כי "החלטת הנציב, שקיבל את תלונתנו בניגוד להחלטתה של נשיאת העליון, מדברת בעד עצמה. יש לפעול להשלטת קוד אתי לא רק על עורכי דין אלא גם על שופטים, שיחייב גם אותם לנהוג דרך ארץ בבאי אולמם".
דוברת בתי המשפט מסרה כי "השופט ברלינר הפנה את התייחסותו לדברים לנציב תלונות הציבור נגד שופטים. גם החלטתו בבקשת הפסלות, שעליה הוגש ערעור לנשיאת העליון, מדברת בעד עצמה. אמות-המידה לפסלות שופט אינן זהות לשיקולים שעל-פיהם נציב תלונות הציבור מוצא לנכון להעיר לשופט".