אתחיל בגילוי נאות: עבדתי בקומברס, אפילו במשרה די בכירה. כמי שמכיר את החברה מקרוב, רציתי לברך את "גלובס" על פרסום המאמר "דמי המזונות של דהן".
אחרי הרבה זמן, יותר מדי זמן יש לומר, סוף סוף מישהו מתחיל להגיד, באופן ברור ומעל בימה מכובדת, את האמת. והרי בניגוד לחברות בינלאומיות רבות אחרות וגדולות בעולם, דווקא ביחס לקומברס המידע על האמת נגיש. יש פה 2,500 איש ממורמרים, שאין שום קושי לדובב אותם.
לקומברס אין תוכנית
ולמרות זאת, עד היום אף אחד לא שאל: על מה דהן מקבל בונוס כל שנה? מה בעצם התוכנית של קומברס? האם יש בכלל תוכנית כזאת? עזבו את הקשקושים לתקשורת; דברו עם העובדים, עם מנהלי המחלקות והחטיבות. דברו וגלו שכבר חמש שנים הם "טסים בחושך" ללא שום כיוון וללא שום מטרה. מנסים רק לעבור את היום, החודש, השנה.
לקומברס כנראה אין שום תוכנית עבודה מוצרית/מיצובית. פעם אחר פעם התקשורת נופלת לפח שטומן לה הדיון הפיננסי והדוחות שפרסומם נדחה, ושוכחת לשאול את השאלה הכי חשובה: מה החברה הזאת בעצם עושה? מה היא מוכרת? לאן פניה מועדות מבחינת המוצר שלה?
כבר שש שנים שקומברס לא הוציאה מוצר משמעותי תחת ידיה, וכל מי שמבין קצת בניהול יודע מה המשמעות של זה - החברה הזאת כבר לא רלוונטית לשוק. נראה שאין לה מה למכור, וכנראה שאין שום סיכוי רב שהיא תתאושש ותצליח להמציא את עצמה מחדש.
גלי הפיטורים, האווירה העכורה והנטישה של מי שיכול לנטוש מצמצמים יום אחר יום את היכולת של החברה לייצר משהו חדש.
לאורך השנים האחרונות, פעם אחר פעם, מי שהתעניין בקניית החברה - נסוג. החברה נראתה כמו חור שחור שקורס לתוך עצמו, החברה קורסת והולכת לתוך עצמה, ואין סיכוי שקרן אור תצליח לצאת ממנה.
התקשורת פיספסה את העניין הזה. מבחינה אסטרטגית, לא המאזן של הרבעון הקרוב הוא החשוב, אף שקוראי העיתונות הכלכלית עשויים לחשוב שמאזנים הם חזות הכול.
שאלות לגבי המאזן
זאת לא השאלה היחידה ביחס לקומברס. לפני ארבע שנים התחלתי לפתח תזה ולפיה מצבה של החברה משרת את ההנהלה באיזשהו אופן: העיכובים בכל מה שקשור לדוחות וההסדרים הכספיים והעיכוב בחזרה למסחר אפשרו למעשה לחזק את מצבה השוטף של קומברס באמצעות פיטורים וקיצוצים, כך שתהיה אטרקטיבית לקונה המעוניין בתהילת העבר.
אלא שלאורך הדרך, ההנהלה עצמה כנראה שלא הבינה עד כמה מצב החברה חמור, ולכן הדירקטוריון פעם אחר פעם לא הסכים להצעות של קונים פוטנציאליים שחיזרו (אמדוקס, HP, יבמ, אורקל). בזמנו העריכו שהצעות המחיר היו נמוכות מדי.
כשרוצים ליפות את המאזן של החודש הקרוב, מקצצים באסטרטגיה. זה עובד חודש, חודשיים, רבעון-שניים, שנה שנתיים, אבל לבסוף זה הביא להרס.
הפרקטיקה של שמירת המספרים בתוך החברה הפכה יום אחד לאסטרטגיה בעצמה, ללא גיבוי של אסטרטגיה אמיתית.
שימו לב, בשש השנים האחרונות, החליפה החברה שורה ארוכה של עובדים ויועצים בכירים, אבל אפילו לא איש "יצרני" אחד! לא מנהל פיתוח, לא מנהל מוצר, לא CTO, לא כלום. החברה הוציאה מאות מיליונים על תיקון דוחות; כמה היה עולה להביא כוכב טכני אמיתי, או אפילו שניים? כך לא נוהגת חברה חפצת חיים.
התזה הזו גם יכולה להסביר את ההתנהלות בהסכם האחרון עם דהן.
המאזן של 2010 חייב לצאת, ופעם נוספת יתברר כנראה שאין כיסוי להבטחות, והמכירות ממשיכות לרדת. כמה זמן עוד יוכלו להאשים בכל אלה את קובי אלכסנדר, המייסד והמנכ"ל שהסתבך? צריך להקריב מישהו לקראת פרסום המאזן, ועכשיו תורו של דהן. הכללים היו ברורים מראש. כמה עשרות מיליוני דולרים ישכיחו את הבחילה.
* הכותב הינו עובד לשעבר בחברת קומברס