בימים כתיקונם, הטור הזה עוסק בקמפיינים פרסומיים ובמהלכים שיווקיים ומנסה להציג את הלך הרוח הצרכני, כפי שהוא משתקף בתוכן שמייצרים גולשים במדיה החברתית. אבל הימים האחרונים הם אינם ימים כתיקונם. גלי ההדף של האסון ביפן הגיעו עד לחופי ישראל, אם לא באופן פיזי אז לפחות מבחינת השיח הציבורי ברשת.
בשבוע שלאחר רעש האדמה תפסה יפן 1%-1.6% מכלל השיח ברשת הישראלית (לא כולל אתרי חדשות), כאשר באופן טבעי כמעט כל הדיונים מתמקדים באסון והשלכותיו. אין זו הפתעה על רקע הסיקור התקשורתי הנרחב של מה שנחשב ל"אסון הטבע המצולם ביותר בתולדות האנושות".
אולם, מעניין לראות את היחס בין השיח על המאורעות ביפן לבין הדרמה שהולכת ומתחוללת בימים האחרונים במדינה בקצה השני של העולם - לוב.
המתקפה האווירית של מדינות המערב על צבאו של קדאפי בסוף השבוע האחרון הקפיצה את האזכורים על לוב באתרי המדיה החברתית. מגמת העלייה בנפח השיחה על לוב החלה עוד בשבוע שעבר, כשנראה היה כי קדאפי מצליח למחוץ את ההתקוממות נגדו ולהחזיר לידיו את השליטה במדינה. המגמה הלכה והתחזקה בימים האחרונים, עד שכאמור אתמול (א') היא השתוותה לנפח השיחה על יפן.
כדי לנטרל את ההשפעה של הסיקור החדשותי על הבדיקה, ההשוואה בין שני האירועים הוגבלה למדידת נפח השיחה בפורומים, בבלוגים, בפייסבוק ובטוויטר. תגובות לאתרי חדשות לא נכללו.
ואולם, גם כשבודקים את ההשפעה של הטוקבקים לאתרי חדשות מתקבלת תמונה דומה להפליא: היקף השיח על לוב מזנק - ומאיים לעקוף את מספר הדיונים על הדליפה הרדיואקטיבית ביפן.
נפח השיחה היומי באתרי המדיה החברתית על יפן ועל לוב בחודש האחרון (ללא טוקבקים)
מבחינה חדשותית טהורה, האסון ביפן גדול לאין שיעור ממלחמת האזרחים בלוב, והשלכותיו מרחיקות לכת וארוכות טווח. הסיבה שהאירועים בלוב מציתים דיונים ערים ברשת הישראלית נובעים מהקרבה הגיאוגרפית ומהרלוונטיות של הנעשה בלוב על האיומים על ישראל. לכך גם נוסף המימד הפרסונלי, שנובע מהזיהוי המוחלט בין לוב לבין הרודן הוותיק העומד בראשה כבר 4 עשורים.
אבל מעבר לשיקולים הענייניים הללו, הדלק שמניע את הדיונים ברשת המקומית על הנעשה בלוב הוא הדעות הנחרצות שמביעים ישראלים לנוכח המתקפה הצבאית עליה. חלק משוכנעים כי המתקפה תיכשל, אחרים מבכים על כך שמדובר במעט מדי ומאוחר מדי, בעוד אחרים צוהלים לקראת מה שהם צופים שיפיל את הרודן הוותיק מכסאו.
מה שמשותף לדיונים האלה על לוב הוא שמרביתם משקפים אמוציה חזקה, דעה נחרצת ועמדה ברורה. כל 3 האלמנטים הללו נעדרים מהשיח הציבורי במדיה החברתית על הנעשה ביפן.
התגובות במדיה החברתית למתקפה האווירית על לוב. פרץ של אמוציות
כאן אולי טמון ההבדל המשמעותי ביותר בדרך שבה שני האירועים הללו נתפסים: אסון טבע משחרר גל תגובות ראשון של הזדהות, שהופכות למעקב אחרי השתלשלות אירועים. אבל בהיעדר מטרה ארגונית או פרסונלית שאפשר לתלות בה את האשמה - אורך חייו של הסיפור ברשת יהיה קצר.
ראינו את זה גם אצלנו בישראל בדצמבר האחרון: הדיונים ברשת על השריפה בכרמל התחלפו מהר מאוד להפניית אצבע מאשימה כנגד הממשלה, ובפרט כנגד שר הפנים אלי ישי. בשלב מסוים, העניין הראשוני באסון מתחלף בדיון סוער על מי שנושא באחריות למחדל.
התופעה הזו לא מתקיימת בהקשר של האסון ביפן, גם כי לא ניכרים מחדלים משוועים בטיפול בנפגעים, וגם כי אף אחד כאן לא מכיר את הנפשות הפועלות בשלטון היפני. קדאפי, לעומת זאת, הוא דמות מוכרת היטב בכל סלון ישראלי.
יואב פרידור הוא מנכ"ל חברת buzzilla למחקרי תוכן צרכנים.