1. למה צריך דיור בר השגה?
ההגדרה של דיור בר השגה היא דו-כיוונית: מצד ההיצע - דיור הולם ונאות שמחירו נמוך ממחיר השוק; מצד הביקוש - דיור שנטל העלות בגינו אינו עולה על שליש מהכנסת משק הבית. מדובר למעשה בחזון חברתי: משפחות ברמות הכנסה שונות יוכלו להתגורר באותו בניין או באותה שכונה וכך תהיה חלוקה צודקת יותר של משאבים ציבוריים. כמו כן, אם משפחות ממעמד כלכלי בינוני ונמוך יוכלו להתגורר בסביבת מגורים נאותה שיש בה תעסוקה ונגישות לתשתיות ושירותים, תימנע דחיקתן לריכוזי עוני, המנציחים את הפערים ויוצרים דורות חדשים של עניים.
2. מי אחראי להעדר דיור בר השגה?
שני חוקים בישראל עוסקים בדיור להשכרה בתנאי שוק ומחייבים לספק גם דיור בר השגה, ובכל זאת הנושא תקוע. מדוע הוא תקוע? כי האחראים ליישום החוקים אינם פועלים לגיבוש הקריטריונים הראויים לדיור כזה. ואלה שלושת האחראים למחדל:
ראש הממשלה, בנימין נתניהו: הוא מלהטט ברפורמות להוזלת מחירי הדירות והפיכתן לבנות השגה ומצהיר שהעדר דירות לזוגות צעירים הוא "שואה חברתית".
שר הפנים, אלי ישי: הוא האחראי ליישום חוק התכנון והבנייה, הקובע כי על העיריות להכין ולהגיש לוועדות המחוזיות תוכניות לדיור בר השגה, במסגרת תוכנית המתאר הארצית (תמ"א 35) משנת 2005.
שר השיכון, אריאל אטיאס: יחד עם נתניהו העביר בכנסת באוגוסט 2009 את חוק רשות מקרקעי ישראל (הרפורמה במינהל), שבמרכזו "הקצאת קרקע לדיור בר השגה".
3. מהו המודל המועדף לדיור בר השגה?
ישנם שני מסלולים עיקריים בדיור בר השגה: רכישת דירה או מגורים בשכר דירה, שאינו עולה על 30% מההכנסה החודשית ברוטו של משק הבית.
מסלול הרכישה מציב בעיות קשות. הקריטריונים בו אינם פשוטים ויש חשש כבד לשחיתות בהקצאת הזכאות. במכירת דירה בהליך מושחת יש נזק ציבורי כבד הרבה יותר מאשר בתופעות השליליות שעלולות להתלוות לדיור בשכר דירה, מאחר שבמקרה האחרון הן ניתנות לתיקון.
דיור בר השגה בשכ"ד, אם הוא משולב בפרויקטים רגילים של דיור להשכרה במחירי שוק, נראה כפתרון אפשרי ורצוי יותר. פרויקטים כאלה מאפשרים לחלק את ההטבה הגלומה בדיור בר השגה למספר גדול יותר של משפחות על פני זמן.
"גלובס" מציע כאן מודל לפרויקטים של השכרה המשלבים דיור בר השגה בשכ"ד. ייתכן שיש סעיפים שאפשר לשפר או לתקן, אבל בכל מקרה נחוץ דיון רציני ומהיר בקריטריונים.
