כיל תשקיע ב-5 השנים הקרובות כשני מיליארד שקל בשורה של מיזמים סביבתיים - כך אומר היום (ב') המשנה למנכ"ל החברה, אשר גרינבאום, בראיון ל"גלובס". לדבריו "אין מנוס ממהלכים כאלה ומדובר בתוכנית אסטרטגית שגובשה בחברה אחרי דיונים ארוכים. כמו אדם שעושה דיאטה, מגיע אל הסופר, נתקל במוצר ובודק את הערך הקלורי שלו - כך גם הלקוחות שלנו בחו"ל. הם בודקים את המוצרים ובוחנים כמה נזק הם הסבו לסביבה בתהליך הפקתם. לקוח שמתרשם שהמוצר שמוצע לו לא ידידותי - לא יקנה אותו".
באחרונה קיבלה הנהלת כיל החלטה עקרונית על סגירת המתקן להפקת אנרגיה מפצלי שמן שהיא מפעילה במישור רותם שבנגב. מעבר לרווחים הזניחים יחסית שבהפעלת המתקן, מצאו בכיל שכדי למנוע נזקים סביבתיים שעתידים להיגרם בשל פעילותו, מוטב לסגור אותו: "כבר בשבועות הקרובים נתחיל לעבוד באותו אזור ממש עם גז טבעי, שהוא יותר ידידותי לסביבה. מאז שנכנסנו לעידן הגז, פחת הצורך בחיפוש אחר מקורות אנרגיה אחרים. כניסת הגז הטבעי למשק שינתה את ההסתכלות שלנו על הכול. בעתיד, תפעל במרחק של כשני קילומטרים ממתקן פצלי השמן במישור רותם תחנת כוח שתופעל רק באמצעות גז טבעי. זה מה שהופך את כיל לחברה בת-קיימא, וזה מחלחל אל השיח של כולנו: כיצד אנחנו מובילים מהלכים שיותירו טביעת רגל רכה יותר על הסביבה", אומר גרינבאום.
הכול התחיל מנשרים
חלק מהתוכניות הסביבתיות של כיל כבר הוטמעו במפעלים ובמתקנים השונים של החברה במהלך השנים האחרונות, בהשקעה של כמיליארד שקל. אחד האירועים המכוננים למה שגרינבאום מכנה "המהפכה הירוקה של כיל" התרחש לפני כחמש שנים, אז הוא עצמו ניהל את פעילות כריית הפוספטים במפעל רותם אמפרט: "הייתי חדש בתפקיד", הוא נזכר הבוקר בשיחה עם "גלובס", "ניגש אלי אחד העובדים וסיפר לי שיש בעיה: הייתה שריפה גדולה בשמורת גמלא שברמת הגולן, ונשרים רבים מצאו מפלט באזור שבו כרינו פוספט במישור רותם.
שני זוגות של נשרים מצאו מקום נוח על אחד הצוקים הסמוכים כדי לקנן, והרעש מהפעילות שלנו בשטח הפריע להם. הועלתה דרישה שנפסיק את הכרייה באתר למשך חודשיים. בהתחלה חשבתי שצוחקים איתי, שסיפרו בדיחה, בדקתי אם זה לא אחד באפריל. באו אנשי רשות הטבע והגנים, אמרו שזאת לא בדיחה. השקפנו על השטח עם משקפות, ראינו את הנשרים מקננים. בכירי הרשות אמרו לי שאם נמשיך לכרות, הם יברחו משם וחבל. עשיתי חושבים והפסקנו את הכרייה למשך יותר מחודשיים. זה השלב שבו התחלתי להבין שאנחנו לא לבד בשטח".
מאז, אנשי כיל מקיימים תוכנית סדורה של האכלת נשרים בשטחים פתוחים - הרחק ממתקניה הפזורים ברחבי הנגב כדי שבעלי הכנף לא יתפתו לקנן דווקא בקרבתם, וכך, אוכלוסיית הנשרים בנגב התרחבה ומונה כיום כ-160 פרטים: "אנחנו לא יכולים להגיד שבשם הייצור שום דבר לא מעניין אותנו, לא מזיז לנו. אנחנו פועלים בתוך סביבה ועלינו להיטמע בה", אומר גרינבאום.
מדפיסים משני הצדדים
בימים הקרובים יציין העולם את יום כדור הארץ, וכסמל למגמת ההתיידדות הכללית עם הכדור המתלהט כיל מתכוונת להחשיך לזמן קצוב את מתקניה. לכאורה, מהלך יחצ"ני שנועד לשדר כלפי חוץ רלוונטיות והתחברות להוויה, אך גרינבאום בשלו, מתעקש לדחות את הטענה: "זו מהפכה תפיסתית", הוא אומר: "אני מסוג האנשים שאם מדברים איתם באחוזים, שואף תמיד לכיוון של 50%. כשהחלטנו לחסוך בנייר, קבעתי שהחיסכון יהיה בחצי, לא פחות.
הנה, מצגות שמובאות לישיבות הדירקטוריון על הביצועים והתוכניות של החברה - צומצמו: במקום 12 דפים שלמים אפשר לפרוס מצגת שלמה על שני דפים בלבד. ההדפסות במשרדים נעשות על שני צדי הדף, ועובד שמשגר מסמך להדפסה, יאסוף אותו דרך מדפסת מרכזית, וגם שם יצטרך להעביר את הכרטיס המגנטי שלו. חברי הדירקטוריון מקבלים דוחות הרבה פחות 'שמנים'. עמדנו ביעד הזה, ועד עכשיו לא שמענו תלונות על כך".
אין ספק שנשרים, חיסכון בנייר וכיבוי האורות לכמה דקות לרגל יום כדור הארץ זה נחמד וחשוב. עם זאת, ים המלח מתייבש - והרבה בגללכם.
"בתחילת שנות ה-60 המדינה קיבלה החלטה אסטרטגית, להקים את המוביל הארצי, ומאז הזרמת המים מהכנרת אל הים הידלדלה באופן משמעותי. השמש זורחת, המים מתאדים. אנחנו לא מתכחשים למידת האחריות שלנו למצב שנוצר, אבל הציבור בארץ כבר מכיר את העובדות ויודע מה בדיוק גורם להתייבשות של ים המלח, וזה לא קשור בכלל לשאלה אם מפעלי ים המלח ומפעלי האשלג הירדניים ישאבו או לא ישאבו מים מהים כדי להפיק חומרים".
בין היעדים הסביבתיים של כיל לשנים הבאות, נמצא גם המשך בפעולות לשיקום המכרות לאחר כריית מחצבים, תוך קבלת ייעוץ צמוד מאדריכלים "עד למצב ששנים אחדות אחרי סגירת המכרה, השטח נראה טבעי לחלוטין. הבנו שאם לא נלמד לחיות עם הסביבה בשלום, לא יפסיקו להפריע לנו. הידקנו את הקשרים עם הארגונים הסביבתיים, הנהגנו שקיפות מוחלטת לגבי כל פעילות שלנו בשטח, ומשנת 2007 אנחנו מפרסמים מדי שנה דוח אחריות תאגידית. אין לנו מה להסתיר", אמר גרינבאום.
לא רק החוק
עם זאת, ניכר שגם שורה של חקיקות סביבתיות מהעת האחרונה, בהן חוק אוויר נקי וחוק האריזות, לא מותירות הרבה ברירות לקונצרן בסדר גודל כמו כיל. חברת הענק, שעל פי דוחותיה מכרה במהלך 2009 בהיקף כולל של כ-4.5 מיליארד דולר בכ-200 מדינות בעולם, עוד יכולה לספוג הוצאות עתק על שיפור הפליטות שלה ועל הפחתת טביעת הרגל הסביבתית. זאת בעוד שחברות תעשייתיות נטולות שומנים כמו אלה שיש למכביר בכיל, עלולות למצוא את עצמן דחוקות עם הגב אל הקיר.
בתרחיש כזה, התריע באחרונה היועץ המשפטי של התאחדות התעשיינים, עו"ד אריה נייגר, חברות רבות ייאלצו לסגור קווי ייצור או להעבירם לחו"ל מטעמי כדאיות. גרינבאום, המשמש גם כיו"ר איגוד תעשיות הכימיה בהתאחדות התעשיינים, אומר כי הניסיון בעולם הוכיח שמפעלים שלא עמדו בדרישות הרגולטור קרסו, אך עם זאת הוא מרגיע: "היום הדברים שונים והראייה כוללת יותר. אף אחד לא רוצה למשוך את החבל לכיוון של הקיצוניות שתפיל ותסגור ענפי תעשייה שלמים. באירופה, חלק גדול מהתעשיות שנתפסו 'מזהמות' נסגרו, ועכשיו כולנו מתמודדים עם תחרות איתן אחרי שפתחו את קווי הייצור שלהן בסין. זה מצביע על הצורך באיזונים", אומר גרינבאום.
כך, לדבריו התפיסה הסביבתית שאימצה החברה משפיעה גם על שיקוליה העסקיים, וכך היא אימצה "אינדקס ירוק", מה שהוא מגדיר כאורים ותומים של החברה בבואה לכל מהלך עסקי: "ההיצמדות שלנו לאינדקס הירוק גרם לכך שבשנתיים האחרונות הפסקנו משא ומתן עם שתיים או שלוש חברות על רכישתן כיוון שהן לא עמדו בתנאים הסביבתיים שקבענו לעצמנו", אומר גרינבאום. הוא מסרב לפרט על אודות אותן חברות ומעלליהן כלפי הסביבה: " נכון שהמחוקק עושה את מלאכתו ומחוקק חוקים סביבתיים שאנחנו חייבים לעמוד בהם, אבל בנוסף, יש לנו סטנדרטים סביבתיים משלנו ואנחנו מתעקשים לעמוד בהם. חברה שלא עומדת בסטנדרטים שקבענו - לא תהיה איתנו", הוא אומר.
המטרות הסביבתיות
תכנון מבנים חדשים או שיפוץ מבנים ישנים יהיה על-פי תקנים לבנייה ירוקה
צמצום של עד 80% בפליטת גזי חממה
מיחזור פסולת תעשייתית במפעלים
הפעלת המתקנים בגז טבעי
הפחתה של עשרות אחוזים בכמות השפכים התעשייתיים
שיקום מכרות בתום מלאכת הכרייה.