משרד האוצר - שנחשב לחזק במשרדי הממשלה, רווי ה"כוכבים" בעלי הכריזמה - עובר תקופה לא פשוטה. "זה לא אותו משרד שהיה פעם", הסביר בכיר אחד. "שאלה מצוינת שאין לי עליה תשובה", השיב לנו בכיר אחר לשאלה לאן המשרד הזה הולך.
תהליך ההיחלשות שפוקד את האוצר קיבל בשבועות האחרונים ביטוי בשתי תופעות שליליות: עזיבה מסיבית ומרוכזת של בכירים; ותככים בין אלו שנשארו, או ליתר דיוק, הדלפות מכוונות של חילוקי דעות בין אותם בכירים. נתחיל בחלק הפשוט - העזיבות: מנהל רשות המסים, יו''ר רשות ניירות ערך, חשב כללי, סגן הממונה על אגף התקציבים ודובר. הכול הגיע כמעט יחד. יתכן כי אין קשר בין העזיבות, ואף סביר שכך, אך אלה לא ממש מוסיפות משהו חיובי באווירה העכורה ששוררת במסדרונות המשרד.
הסכסוכים
מנהל רשות החברות הממשלתיות, דורון כהן, אחד המינויים הבולטים של שר האוצר יובל שטייניץ, ביקש לשנות את דרישות הסף למינוי מנהלי כספים בחברות הממשלתיות. העניין הגיע לחשב הכללי, שוקי אורן - אחד האנשים החזקים במשרד. אורן טילפן לכהן, וטען כי ראוי שהחלטה חשובה שכזו תתקבל ב"פורום רחב יותר".
כהן התעלם מהמלצתו של אורן, ושיגר את ההוראה, דבר שחימם את החשכ''ל. זאת, על אף שרוב פקידיו הם רואי חשבון ומביני דוחות כספיים, והשלכות המהלך צפויות להשפיע יותר על פקידי אגף התקציבים. אורן היה מתואם עם אודי ניסן, הממונה על אגף התקציבים, וההתעלמות המכוונת של כהן הוגדרה כ"לא מקובלת ולא קולגיאלית", בלשונו של בכיר מאוד באוצר אשר סיכם: "פשוט לא מתנהלים ככה".
יתרה מזו, אורן וניסן הבינו כי הסיבה למהלך של כהן, רואה חשבון במקצועו, היא "שמירה על הגילדה" שאליה הוא שייך ופעולה "שאינה נובעת מטעמים מקצועיים גרידא". הסכסוך בין השלושה לא נרגע, ואף הגיע להכרעתו של שטייניץ. חשיפת "גלובס", שלפיה כהן מעוניין בתפקיד החשכ''ל, רק הלהיטה עוד יותר את הלהבות שכן "מינויו של כהן לחשכ''ל זה לא ממש בון טון במשרד, ולא מקובלת על רוב הבכירים", הסביר הבכיר.
לוין נגד ניסן - רק לכאורה
הסכסוך המתוקשר השני התגלע בין ניסן לממונה על השכר, אילן לוין - אם כי לא בצדק. חשוב להבהיר כי הקשר בין אגף השכר לאגף התקציבים בעייתי באופן אינהרנטי - אגף השכר מחליט, אגף התקציבים משלם. לכן, תמיד, אבל תמיד, טענו פקידי התקציבים כי אנשי השכר הם "ותרנים". יתרה מזו, בתקופה שבה רם בלינקוב כיהן כממונה על התקציבים, היו קשריו בין האגף לאגף השכר הרבה יותר בעייתיים. לכן הדבר המפתיע בסכסוך לכאורה בין ניסן ללוין הוא בעיקר העובדה שחילוקי הדעות השגורים בין השניים יצאו החוצה, ובצורה של "סכסוך".
אם בודקים את הנסיבות אשר גרמו לפקידי התקציבים להדביק לעמיתיהם באגף השכר את התווית של "חלשים וותרנים", אפשר בקלות להבחין באחראי לדבר: שר האוצר וראש הממשלה. לוין התנגד נחרצות להסכם הקיבוצי שנחתם עם יו''ר ההסתדרות, עופר עיני, אך שטייניץ כפה אותו עליו, והוא אכן הסכם רע. גם ההסכם עם הפרקליטים לא היה מקובל על לוין, אך הפעם היה זה ראש הממשלה שהכריע לטובתם. מאז שאהוד ברק עזב את מפלגת העבודה ועיני כבר לא מעוניין בשותפות עם הממשלה, הוא לוחץ ולוחץ, לוין מתנגד ומתנגד, אך שטייניץ ונתניהו מתקפלים ומתקפלים, פעם אחרי פעם.
החולשה
החולשה של האוצר כיום נובעת מהעובדה שהוא נותר ריק מכוכבים וריק ממלחמות חיצוניות. כשבודקים איזה מאבק ניהל ומנהל האוצר בתקופה האחרונה, התשובה המתבקשת היא "ששינסקי". אלא שבתקופת הזוהר, האוצר ניהל ארבעה "ששינסקי" בד בבד. לא ברור לאן נעלמו הרפורמות המבניות המפורסמות של המשרד, מה קורה עם משק המים והחשמל, איזה תוכניות מרחיקות לכת קיימות בתחומי התעסוקה והחינוך. על אף שהגרעון והחוב רק קטנים והאוצר תרם רבות לצמיחת המשק דווקא בעת משבר, יש עוד הרבה עבודה לעשות.
ואולם הבעיה הקשה ביותר היא שחוק ששינסקי אינו מהלך של "האוצר", אלא מהלך של "שר האוצר" - שני דברים שונים לגמרי. כך נוצר מצב שבו קם משרד האוצר עם פקידים לא פחות מעולים מאלו שהיו, אך די חיוורים, לא ממש כריזמטיים, ששותקים כל הזמן, המלווים בשר האוצר שלא מפסיק לדבר אפילו לשנייה, מייחס כל הישג לעצמו ומחשיב עצמו למומחה בכל סוגיה כלכלית אפשרית.
כמובן שבמשך השנים הקפידו פקידי האוצר לכבד ולפרגן לשר, אך ברור שבאחרונה האיזון הופר - וזה לא רק פועל לרעת הפקידים, אלא בעיקר לרעת השר עצמו. שר האוצר חזק כי משרדו חזק. לכן על שר האוצר לבצע במהרה את המינויים הנדרשים, ולהציג "נבחרת מנצחת" לאלתר, כאשר הוא דוחף אותה קדימה ומציב אותה בפרונט.
במקביל, הוא צריך לקבוע אילו מהלכים מרחיקי לכת הוא רוצה להוביל עד תום הקדנציה שלו, שכן עם כל הכבוד ל"ששינסקי", הדבר יהיה רלבנטי רק בעוד כמה שנים, וגם זה עם הרבה מזל.