בכל פעם שאני שומע על היותו של משה קצב בחזקת "המת החי", על הסבל העובר עליו, על מצבו הנפשי הרעוע ובכלל על היותו זקוק לרחמים - אני נזכר ביהושע בן-ציון.
אותו בן-ציון היה מנכ"ל בנק ארץ ישראל בריטניה, וב-1974 הוא הורשע בעבירות פליליות אחדות, ובהן גניבה על-ידי מנהל של 39.4 מיליון דולר. הוא נדון ל-12 שנות מאסר, אך ריצה רק כ-3 מתוכן. למה רק 3? כי הוא הצליח לעורר את רחמי ראש הממשלה, מנחם בגין, ושל נשיא המדינה, אפרים קציר, שהעניק לו חנינה.
הבסיס לחנינה היה בריאותו הרופפת של בן-ציון. לפני מתן החנינה עתר בן-ציון לבג"ץ, בבקשה שיורה לשחררו בשל מצבו הבריאותי. בג"ץ קבע, בין השאר, כי "אין חולק על כך שהעותר הוא אדם חולה מאד". לאחר שחרורו המשיך בן-ציון לחיות עוד כמעט 30 שנה, ומת בגיל 80. מיום ששוחרר ועד שהלך לעולמו, לא ידוע כי היו לבן-ציון בעיות בריאות מיוחדות.
יש בתוכנו עדיין רבים שלא למדו דבר בעניין הזה. אני לא מדבר על קרובי משפחה וחברים, שצערם ומצוקתם מובנים. אבל אני קורא ושומע גם פרשנים בעיתונות, אנשי ציבור, סופקים את כפיהם: "רחמנות, יהודים".
ריח של גלותיות נודף מקריאות אלה, שהיו נהוגות כאשר יהודים נשפטו ונדונו על-ידי גויים אנטישמים. רחמנות כשלעצמה אינה מידה מגונה - בתנאי שהיא מופנית אל המטרה הנכונה.
הערעור
קצב אומר כי יגיש ערעור. כדאי להאמין לו. כי מה יש לו להפסיד? שבית המשפט העליון יחמיר את עונשו עוד יותר? לא מתקבל על הדעת. ואם זה כן יקרה, אז מה זה כבר משנה לקצב שנה יותר או פחות. הוא בוודאי מניח, בצדק, שמתישהו מישהו יקצר לו את המאסר בדרך כזאת או אחרת.
מעבר לכך אני מציע למתנבאים למיניהם לא למהר לקבוע כי סיכויי הערעור "שואפים לאפס", כפי שטענו היום (ג') משפטנים רבים. נכון שהעליון לא אמור להיכנס לשאלות עובדתיות - אבל באחרונה אנחנו רואים שמדי פעם בית המשפט מרשה לעצמו לנהוג אחרת.
חוץ מזה, בית משפט הוא מקום שאדם יודע באיזה מצב הוא נכנס אליו, אבל לא איך הוא יוצא. אני מפנה את תשומת-הלב למקרה של שמחה דיניץ המנוח, שהורשע במחוזי ברמאות ובהפרת אמונים בעת היותו יו"ר הסוכנות היהודית. הוא זוכה בפסק דין שערורייתי בעליון, בניגוד לראיות החד-משמעיות.
כמעט כתבתי שלא נראה מצב שהעליון יבטל את עצם ההרשעה - אבל אתם יודעים מה? אחרי מקרה דיניץ, גם בזה אני כבר לא בטוח.
החתן של בן ציון
היום פירסם ח"כ אריה אלדד הודעה: "עונש המאסר שהוטל על קצב הוא משמעותי וראוי... ויש לברך את בית המשפט על דין הצדק". להשלמת המעגל: אלדד הוא חתנו של בן-ציון הנ"ל (נשוי לבתו אליאורה). אם זה לא חשוב (וזה לא), זה בטח מעניין.