במקביל לזירת המאבק תחת הכותרת "המדינה מתייבשת", מתנהלת מערכה שוקקת חיים סביב המצרך החיוני מספר אחת: מים. רבים זונחים את מי הברז ופונים לפתרונות חלופיים - מים מינרליים או מים מטוהרים, בקבוקי שתייה או ברים ביתיים.
הענף מייצר לא מעט כותרות לאחרונה: מלחמת הפרסומות בין מי עדן ותמי 4 (של שטראוס מים), כניסתה של אלקטרה כמתחרה בתחום הסננים והמאבק על רישום פטנטים הם רק כמה מהן.
על-פי הערכות אלקטרה, נאמד שוק המים בישראל (בקבוקים ומתקני מים מינרליים ומטוהרים) בלמעלה מ-1.25 מיליארד שקל בשנה. עבור הצרכן מדובר בהרבה מאוד אפשרויות, שהבחירה שלהם מורכבת לא רק משיקולי מחיר - אלא גם מהפן הבריאותי (מרכיב מהותי בהחלטה), מענייני תפעול ומהיבטים סביבתיים.
מי ברז: נוח וזול
לעובדה אחת לא מתכחשים גם בחברות המים: איכותם של מי השתייה בישראל נחשבת לאחת הטובות. המים מסופקים מכ-1,040 מקורות מים: 990 מקורות מי תהום (קידוחים), 26 מעיינות, 20 מקורות עיליים ולאחרונה גם מי ים העוברים טיפולים המתאימים אותם לשתייה. 670 מקורות מים באחריות מקורות ו-370 באחריות פרטית.
הפן הבריאותי: מכילים מינרלים
"מים המשמשים לשתייה חייבים להיות נקיים ממיקרואורגניזמים גורמי מחלות, וכן מחומרים כימיים ברמות העלולות לגרום להשפעה על בריאות האדם" - מסבירים במשרד הבריאות את הדרישות הקיימות. "על המים להיות נגישים ובעלי טעם ומראה אסתטיים. על מנת להבטיח שהמים המסופקים אכן ראויים לשתייה", מבהירים במשרד הבריאות, "נקבע מערך פיקוח וניטור של בדיקות מיקרוביאליות, כימיות ופיסיקליות בכל מקורות המים ובמערכות הציבוריות. דיגום המים נעשה על-ידי דוגמים מטעם ספקי המים או המעבדות שעברו הכשרה מתאימה. הבדיקות מבוצעות במעבדות שהוסמכו וקיבלו הכרה מתאימה".
מה בכל זאת טוענים ספקי המים המינרליים והחברות לטיהור מים? "לא מספיקות כל הבדיקות שבעולם, עד לברז שלך הכל יכול לקרות", מסביר גורם בענף, "מצנרת חלודה ועד זיהום מקומי".
"מי ברז מכילים הרבה מאוד נתרן, אבי-אבות חלק גדול מהמחלות", טוען מנגד פרופ' גדליה שלף, מומחה לאיכות מים ויועץ למקורות ולחברת מי עדן, "והכוונה היא גם למתקנים לטיהור מי ברז". שלף מוסיף כי סכנת הזיהום במערכות שתייה פחתה לאורך השנים, אך עדיין קיימת: "לא תמיד מזהים את הזיהום בזמן".
הפן האקולוגי: הכי ידידותי לסביבה
"חשוב לזכור כי שתיית מים מהברז שמכילים את כל המינרלים הדרושים תורמת לאיכות הסביבה", אומר דודי קוכמייסטר, מנכ"ל "הגיחון" ויו"ר פורום תאגידי המים, "מה גם שמחיר המים לשתייה מסתכם באגורות בודדות לנפש, ואני לא רואה סיבה לשלם כל-כך הרבה".
מטהרי מים: אלגנטי אך יקר ומחייב
תחת ההגדרה הרחבה "מטהרי מים" נכנסים מוצרים שונים: מסננים לכדים דוגמת "בריטה", דרך במתקני טיהור תת-כיוריים ועד מתקני טיהור מעוצבים - התחום בו מתנהלת עיקר המלחמה, בעיקר על רקע כניסתה של אלקטרה כמתחרה לשטראוס מים, בעלת המותג תמי 4. נוסף לשתי השחקניות האלה, תופסים משווקים קטנים %10-20% מהקטגוריה בעשרות מוצרים שמשווקים בדרכים שונות - מאתרי אינטרנט ועד שיווק מדלת לדלת.
הפן הבריאותי: זהירות מתחזוקה לקויה
מתקנים אלה, מסבירים במשרד הבריאות, מפוקחים במכון התקנים על-פי תקן הבודק את התאמת המתקנים לבוא במגע עם מים, את אמינות האספקה, את יעילות הטיפול המוצהר, את בטיחות המתקן, ובין השאר שולל את האפשרות שמתקן יפגע באיכות המים המקוריים.
שיטות שונות משמשות לטיהור מים: מפחם פעיל להרחקת שאריות כלור נותר ועד אוסמוזה הפוכה, שיטה שנויה במחלוקת המרחיקה מינרלים הנמצאים במים באופן טבעי - ומצויה הרבה במתקנים קטנים של משווקים שונים.
"מומלץ לבדוק שהמתקנים בעלי תו תקן ונמצאים תחת פיקוח מכון התקנים", ממליצים במשרד הבריאות, "מומלץ לוודא שנעשית תחזוקה רציפה ולנהוג במתקנים על-פי הוראות היצרן".
באלקטרה מדגישים את סנן הפחם הפעיל מתוצרת ארה"ב, "המסנן כלור, טעמי לוואי ומתכות כבדות", ואת נורת UV בעלת אור אולטרה סגול, המפחיתה את העומס הבקטריאלי במים. בשטראוס מים (תמי4) מתפארים בשורת תקנים בינלאומיים בהם מחזיקה החברה.
"בין מים מינרליים ומטוהרים אין העדפה ברורה", מבהיר פרופ' איתמר גרוטו, מנהל שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, "אבל חשוב להקפיד על אחזקה על-פי ההוראות, אחרת מטהרים הם בעייתיים יותר - ומשמשים מקור לזיהום ולחיידקים".
"הבעיה היא שאנשים שוכחים להחליף את הסננים", מזהיר פרופ' שלף, "או עושים זאת מטעמי חיסכון, בגלל העלות הגבוהה - וכשהמחסניות עברו את זמנן הקצוב הן מביאות יותר נזק מתועלת".
הפן האקולוגי: דרך מתחשבת יותר בסביבה
"אין ספק שמטהרי מים הם התמודדות הרבה יותר אינטליגנטית ומתחשבת בסביבה", אומר אוסטרובסקי מאדם, טבע ודין. בחברות המים המינרליים, לעומת זאת, יש מי שטוענים שהסננים המושלכים לפח, על החומרים שהם מכילים, מהווים מפגע אקולוגי בפני עצמו.
באלקטרה מתפארים במנגנון ESM לשמירה על הסביבה ולחיסכון באנרגיה. בתמי 4 משווקים מכשירים מחודשים במחירים מוזלים "כחלק מהתפיסה האקולוגית", ופועלים להקטנה של צריכת החשמל.
בקבוקי מים: יקר, כבד ומזהם
מים בבקבוקים אינם תמיד מינרליים. לעתים מדובר במים ברז מסוננים, הדומים למעשה לתוצר שמפיקים המטהרים - רק באריזה אחרת. 3 מתוך עשרת המותגים הנמכרים ביותר בשוק המשקאות הם מים מינרליים - נביעות, מי עדן ועין גדי. שחקנים נוספים: אקווה נובה, סן בנדטו ויטל ופרייה - מותגי המים המינרליים של קבוצת בנימינה, הכוללת את יקבי בנימינה.
הפן הבריאותי: השאיבה הופסקה בעבר בגלל זיהומים נקודתיים
גם המים המבוקבקים בארץ וגם אלו המיובאים נמצאים תחת פיקוח של רשויות המים או המזון במשרד הבריאות. זה אולי המקום להזכיר את המשברים שידעו מי עדן ונביעות בשנתיים החולפות, במהלכן הופסקו כמה פעמים השאיבה והביקבוק בשל בעיות באיכות המים.
הפן האקולוגי: נזק סביבתי עצום ומתמשך
"הגרוע ביותר סביבתית הוא מים בבקבוקים", קובע גלעד אוסטרובסקי, ראש תחום פסולת ומיחזור ב"אדם, טבע ודין". "השר הבריטי לאיכות הסביבה אמר בזמנו שלשתות מים מינרליים בבקבוק זה כמו לעשן בפרהסיה. אם מסתכלים על זה סביבתית-חברתית - מדובר בחוסר התחשבות משווע: הפקת נפט לפלסטיק, עיבוד נפט, ההובלה, ובסופו של דבר ייצור פסולת שלא מתכלה - שובל זיהום רציני, עבור מוצר שאפשר לקבל באיכות טובה מהברז. אני רואה את זה כדבר שהגיע זמנו לחלוף - על גבול הלא מוסרי לעשות את זה".
"בארץ אין תשתיות מספקות של מיחזור", מזכירה יוכי יעקבזון, דוברת "מגמה ירוקה". "יש תוכניות אב עירוניות וכוונות טובות, אבל בפועל זה לרוב לא קיים - ואין מספיק פריסה של כלובי מיחזור, הצבת תשתיות מתאימות וחינוך לנושא.
מים מינרליים בכדים מ-100 שקל בחודש
בניגוד למה שסבורים רבים, מים בכדים אינים זולים מרכישה בבקבוקים. השימוש בכדים חוסך את הסחיבה אך דורש מקום אחסון.
הפן הבריאותי: נבדקים פעם ביום
מים מינרליים הם מים הנובעים ממקור תת-קרקעי וראויים לשתייה כבר בנביעה, ללא כל צורך בטיפול נוסף - כשהם נארזים ללא מגע יד אדם. בשונה ממקורות המים לשתייה, המים לא עוברים חיטוי, אלא רק סינון לפני אריזתם. המים עוברים בדיקות מיקרוביאליות לפחות אחת ליום. בנביעות מדגישים כי הם היחידים העומדים בתקן דל נתרן האירופאי והאמריקאי, ובעלי כמות משמעותית של סידן ופלואוריד, ובמי עדן מדגישים את מאגרי המים המרוחקים מסביבה אנושית.
הפן האקולוגי: מטרד סביבתי
גם אם בחומרה פחותה מזו של בקבוקים קטנים - ברור שמדובר במטרד סביבתי רציני. הנחמה היחידה בסיפור הלגמרי-לא-אקולוגי הזה הוא מיחזור המכלים לשימוש חוזר - כפי שנעשה במי עדן.
