אנחנו הולכים ומשמינים. בואו נודה בזה. לא כמו האמריקנים, אבל הרבה יותר מהאירופאי הממוצע. למעשה, כמעט 50% מהישראלים סובלים מעודף משקל (על פי מדד ה-BMI), וכ-20% סובלים מהשמנת יתר של ממש, שממנה מתים בכל שנה 3,165 בני אדם.
אבל למה לדבר רק על השמנה אם אפשר לדבר גם על כסף: עלות הטיפול הרפואי במחלות הנגרמות מהשמנה נאמדת ב-1.9 מיליארד שקל בכל שנה, שהם כ-3% מסך ההוצאות השנתיות של מערכת הבריאות. אם מביאים בחשבון את העלויות העקיפות של המחלות האלה, למשל כתוצאה מאובדן ימי עבודה למשק מצד המטופל ובני משפחתו, הרי שההשמנה בישראל עולה לנו כ-5.8 מיליארד שקל בשנה.
מחקר חדש של משרד הבריאות המתפרסם כאן לראשונה, מראה כי יישום של תוכנית לאומית למניעת השמנה יכול לחסוך חלק גדול מההוצאות. לפי המחקר, שמומן באמצעות מכון ברוקדייל ונערך על-ידי ד"ר גרי גינזברג וד"ר אלי רוזנברג, עלות התוכנית נאמדת ב-2.7 מיליארד שקל, אם יוצאים מנקודת הנחה כי 30% ממשתתפי התוכנית יחזרו להשמין. גולת הכותרת: 89.5% מהעלות צפויה להתקזז כתוצאה מחיסכון ישיר ועקיף בהוצאות בגין השמנה, אולם הקיזוז מצטמצם לכדי 49.6% כשמביאים בחשבון הוצאות נוספות בגין גידול בתוחלת החיים. אם שיעור המשמינים מחדש לא יעלה על 10%, אגב, הקיזוז יהיה כמעט מלא.
30 אלף שנות בריאות
וזה עוד לא הכול: על-פי המחקר, תוכנית לאומית למניעת השמנה יכולה לא רק להאריך חיים, אלא בעיקר להאריך את "השנים הבריאות" של אלה הסובלים מעודף משקל והשמנה. המחקר מראה כי התוכנית תעניק יותר מ-30 אלף שנות חיים בבריאות מלאה, וזאת בעלות של 47,600 שקל לשנת חיים בריאה אחת - "מציאה במונחים של כלכלת בריאות", כפי שמגדירים זאת עורכי המחקר.
כבר שנים שמדברים על תוכנית לאומית כזאת בארץ. באירופה היא מיושמת בכמה מדינות, ובארה"ב הנושא הפך כבר ל"בייבי" של מישל אובמה, רעיית הנשיא. לראשונה נראה כי במשרד הבריאות נחושים לקדם את התוכנית, ועל פי הערכות כבר בחודש יולי הקרוב תוגש הצעת מחליטים בעניין לממשלה, המשותפת גם למשרד החינוך. התוכנית צפויה לכלול חלק משמונת המרכיבים השונים שהופיעו במחקר של גינזברג ורוזנברג, הכוללים שילוב בין תוכניות הסברה בבתי הספר ובקהילה בכלל, לבין תוכניות קליניות אינטנסיביות יותר המבוססות על שירות מצד דיאטניות. לדברי ד"ר איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, ייתכן כי התוכנית תכלול גם שינויי חקיקה, שיחייבו סלילה של מסלולי אופניים והבלטה של הסימון התזונתי בכל מוצרי המזון. לדבריו, ייתכן כי המשרד אף יגביל את האפשרות להכניס לבתי ספר מכונות מזון ושתייה, שהם עתירים לרוב בקלוריות ובמרכיבים משמינים.
חלק מכלכלני הבריאות בעולם מצדדים בתוכניות אגרסיביות יותר שכוללות הטלת מסים על ממתקים ועל מוצרי מזון שונים, מתוך הנחה כי הדבר ייצור אפקט חיובי, כמו זה שנוצר בעקבות הגדלת המיסוי על סיגריות ואלכוהול. בארץ, לפחות בינתיים, לא מתכוונים להכריז מלחמה על הממתקים. "כל נושא המיסוי נמצא בחיתולים והוא לא מספיק מוכח", מסביר גרוטו.
קשה לשכנע את הציבור
מנין יבוא הכסף לתוכנית? ל"גלובס" נודע כי מנכ"ל משרד הבריאות, ד"ר רוני גמזו, כבר הקצה 30 מיליון שקל לעניין, אולם לראשי המשרד ברור כי צריך יותר. שוב מתעורר הוויכוח אם להתעקש שמשרד האוצר יקצה תקציב מיוחד או לתקצב לפחות חלק מהתוכנית באמצעות תקציב התוספת לסל התרופות.
בשנים האחרונות התעוררה ביקורת על כך שנוספו לסל תרופות וסדנאות לגמילה מעישון, בזמן שתרופות מסוימות לחולי סרטן ולחולים אחרים נותרו בחוץ. במשרד הבריאות משוכנעים כי רפואה מונעת היא היעילה ביותר, אבל הרבה יותר קשה לשכנע בכך את הציבור, במיוחד את אלה שכבר חולים וזקוקים לתרופה. "אין ספק שלא משקיעים מספיק ברפואה מונעת, למרות שבהיבט הכלכלי והרפואי יחד הוא מספק רווח חד משמעי", קובע גרוטו.
