המנצח: יובל שטייניץ
קשה להמעיט בגודל ההישג של שר האוצר. שטייניץ הצליח להעביר חוק המשרת מטרה ציבורית ראויה ופופולרית על חשבון האינטרסים של אילי הון ואלפי המשקיעים בגז. לאורך כל הדרך הוא לא איבד שליטה, עמד בלוח הזמנים השאפתני שהציב לעצמו, וזכה לבדו בכל התהילה.
שטייניץ זיהה מוקדם את הפוטנציאל האדיר של העיסוק בנושא התמלוגים. בעידודו הנמרץ התחלפה הספקנות שהפגינו בהתחלה פקידי האוצר ברוח קרב. מהלכיו של שטייניץ ברמה הטקטית נחלו הצלחה כמעט מלאה. הוא החל את המערכה בהפצת מסרים סותרים, חלקם כוזבים.
הוא אמר בשידור חי שהוועדה לא תעסוק בתגליות קיימות, ומנכ"ל משרדו הבטיח לאמריקנים שתמר תישאר מחוץ לתמונה. ערפל הקרב שנוצר, סייע לו לעבור בשלום את שלבי הלידה הפגיעים של הוועדה. בהמשך הצליח להרתיע את נובל הכנועה ולהדוף לחצים מכיוון הממשל האמריקני. הוא התגייס בשצף קצף להגנתו של ששינסקי, כשזה הותקף בקמפיין השמצות אנונימי.
שר התשתיות עוזי לנדאו היה אבן נגף משמעותית בדרך, אך שטייניץ קנה בזול את שיתוף הפעולה שלו בוועדה תמורת הבטחה לסייע ללנדאו בהדחת יו"ר רשות החשמל. לקרב המכריע במערכה, על דעתו של ראש הממשלה, הגיע שטייניץ מוכן היטב: בכירי הלוחשים על אוזנו של נתניהו, ובראשם הנגיד סטנלי פישר, התגייסו לסייע לו ורוח גבית של אהדת הציבור נשבה במפרשיו.
שטייניץ גייס את ביבי לצדו מבלי שנאלץ לשלם לו על כך בקרדיט על חוק הגז. כעת נותר לראות מה יניב החוק החדש. שנים רבות יחלפו עד שהמיליארדים יתחילו לזרום לקופת המדינה, ועד אז, בהחלט ייתכן שהחוק עוד ישונה ויסורס, אבל את הסיבוב שלו שטייניץ כבר עשה.
מנצחים נוספים: פרופ' איתן ששינסקי ופרופ' יוג'ין קנדל
אורח לא שגרתי השתתף אתמול בהצבעות המכריעות של ועדת הכספים על חוק ששינסקי. פרופ' יוג'ין קנדל, חבר ועדת ששינסקי, ויו"ר המועצה הכלכלית. מעונב, מחויט ומגולח למשעי, הסביר הפרופסור רך הדיבור לכל מי שרצה לשמוע שהוא משתתף באירוע כזה בפעם הראשונה. אבל לאורך הערב ניכר בקנדל שהוא נהנה מההופעה, עם כל הצעקות והדחיפות שבאו איתה.
הוא סייע לאוצר להדוף את ההסתייגויות של פאינה קירשנבאום, והסביר בסבלנות לח"כים את משמעות הסעיפים המורכבים בחוק. מול התקשורת הפגין קנדל יכולות שלא היו מביישות לוביסט מתוחכם. האקדמיה הישראלית יכולה וצריכה למלא תפקיד מרכזי בסוגיות הבוערות על סדר היום הציבורי. רבים מחברי האקדמיה, שחיים על חשבון הציבור, סולדים מההתחככות עם נבחריו.
קנדל לא נרתע, ירד לזירת היאבקות הבוץ ויצא ממנה מנצח. כמוהו גם ששינסקי. רבים מעמיתיו של המרצה הקשיש שאלו את עצמם כשהוועדה החלה את עבודתה, "מה יש לאיתן לחפש שם?". הם הופתעו לגלות שהעיסוק בתמלוגי הגז הפיח בששינסקי רוח נעורים. באוצר כבר מתלוצצים שעכשיו יצטרכו למצוא לו ועדה חדשה.
המפסיד: יצחק תשובה
יצחק תשובה הוא הדמות הטראגית בפרשת ששינסקי. את שנת התלאות שסיפק לו יובל שטייניץ, תשובה כבר לא ישכח. "ששינסקי הרג אותו" אומרים בסביבתו. הנזק שנגרם לתשובה הוא הרבה יותר ממה שיירשם בשורת הרווח. כמי שמעריך הכרה ציבורית לא פחות מאשר הצלחה עסקית, תשובה חש שנעשה לו עוול גדול.
הוא, ששיחק תמיד לפי הכללים והפגין אחריות בכל פעם שנדרש, הפך קורבן למסע שיסוי והסתה וכונה "טייקון" ו"קוזק נגזל". הוא, שסיכן את כל הונו בקידוחים והביא למדינת ישראל גז, הורשע במשפט שדה ציבורי וישלם את מלוא הקנס. עייף וממורמר מכל הפרשה נותר תשובה עם המחשבות הטורדניות המלוות תבוסה.
אולי היה צריך לשבור את הכלים כבר בהתחלה ולהכריז על עצירת הפיתוח של תמר? אולי היה עדיף לנקוט בגישה הפוכה, לא להילחם בוועדת ששינסקי ולסגור עם האוצר על ביטחונות וערבויות מדינה? כיצד נתן למאבק לגלוש לפסים אישיים ולשלי יחימוביץ' ולכרמל שאמה לקבל חשיפה? למזלו של תשובה, אין לו זמן לבזבז על הרהורים מיותרים. הגז מתמר חייב להגיע עד 2013, אחריו יבואו פיתוח לוויתן, ואולי מכירת גז טבעי ליפן. לפחות הים לא אכזב את תשובה מעולם.
מפסידים נוספים: נובל אנרג'י, חברות הגז ומשקיעי הגז
לפני שבוע, באיחור לא אופייני של יותר משנה, החלה נובל אנרג'י במסע לבניית תדמיתה בציבור הישראלי. בכירי החברה ביוסטון טקסס הבינו סוף סוף שיש להם בעיה. שלא ייתכן שהחברה הבינלאומית היחידה שמוכנה לקדוח בישראל, החברה שמשק האנרגיה של ישראל תלוי בהמשך פעילותה, שהגז שהביאה חוסך מיליארדי שקלים בשנה, אינה מוכרת כלל בציבור הרחב.
לכל אורך המאבק סביב ששינסקי הפגינה נובל התנהלות מגומגמת עד מבוהלת. מנכ"ל החברה ביטל ברגע האחרון ראיונות עם התקשורת. איומים על הגשת תביעות לבתי דין בינלאומיים הוסרו מהשולחן רגע אחרי שהופרחו לחלל. הספינים של שטייניץ על התפעלותה של נובל מעבודת ועדת ששינסקי נענו בתגובה רפה. נובל, למזלו של שטייניץ, יודעת לעשות טוב רק דבר אחד, למצוא ולקדוח גז. במחשבה שנייה, אולי זה המזל של כולנו.
מאז תגלית תמר נכנסו לפעילות בשוק הגז כמעט כל המי ומי בשוק ההון הישראלי. אלא שאת המאבק נגד ששינסקי ניהלו תשובה ונובל אנרג'י כמעט לבדם. היכן היו נמרודי ודנקנר וצחי סולטן? מדוע לא הופיעו נציגיה של אף חברה מלבד דלק, נובל ורציו לדיונים בוועדה?
במקום ליצור קואליציה ולפעול במשותף, כל מה שעניין את יזמי הגז החדשים היה לוודא שתשובה לא משיג הטבות על חשבונם. התחרות בין היזמים שיחקה לידיהם של שטייניץ והאוצר.
משקיעי הגז הם השחקנים היחידים שבכוחם היה לקבור את ניסיונו של שטייניץ להעלות את המיסוי על תגליות הגז. אילו אלפי המשקיעים היו משכילים להתארגן לקבוצת לחץ אפקטיבית, לא היה לשטייניץ שום סיכוי מולם. אלא שתגובתם של המשקיעים הגיעה מאוחר מדי ומעט מדי.