מאור בוזגלו הגיע בשבת בדיוק בזמן כדי לסדר לנבחרת ישראל את הבישול לשער הניצחון על לטביה. את הכותרות בשבוע שעבר הוא תפס בגלל ההשעיה שלו לכמה ימים ממכבי ת"א. אלא שהעיסוק הספורטיבי בבוזגלו והפרשנות המקצועית לגביו - שווה את הכסף או לא שווה את הכסף שהשקיע בו אלכס שניידר בזמנו - דחק לצל סאגה משפטית שמתנהלת סביב השחקן מאז שנת 2008, והרימה ראש בימים האחרונים בגרסה מעט שונה.
הסיפור המשפטי המקורי המוכר לרוב חובבי הספורט מדבר על איש עסקים בשם ראובן מועלם, שחתם עם משפחת בוזגלו ביוני 2001 על הסכם לרכישת מחצית מהזכויות הכלכליות של מאור כשהאחרון היה עוד קטין בן 13, בעבורם שילם למשפחת בוזגלו סכום של 35 אלף דולר. במסגרת ההסכם בין הצדדים היה אמור מועלם לקבל 50% עבור כל הכנסה עתידית של הטאלנט עד גיל 35, מדמי ההעברה לקבוצות בישראל ובחו"ל, ועד ל-50% בעבור כל קמפיין פרסומי וכו' של השחקן.
"גלובס" חושף: החוזה המלא של מאור בוזגלו במכבי ת"א
בסופו של דבר, בדצמבר 2008 קבע השופט בדימוס בעז אוקון בפסק הבוררות כי ההסכם אינו תקף מאחר שמדובר בהסכם בלתי חוקי בעליל. בין יתר הסיבות שעלו בנוגע לאי חוקיות ההסכם, עומד הסעיף שקובע כי לגורם פרטי אסור להחזיק בבעלות על שחקן. עד כאן הפרטים הידועים.
עכשיו להתפתחויות האחרונות: מי שייעץ ותפר את ההסכם ההיסטורי עבור ראובן מועלם הוא אחד מאנשי המקצוע המוערכים והנחשבים בתחום הספורט והמשפט, עו"ד דן חי, שאף שימש עד שנת 2006 כיו"ר ועדת משפט בספורט בלשכת עורכי הדין, מתוך רצון של מועלם לעגן את ההסכם באמצעות "המומחה מספר 1 בתחום", כפי שטען בבית המשפט. לאחר קבלת פסק הבורר, פנה מועלם לעו"ד צ'רלי בוזגלו - אותו בוזגלו שייצג את מאור בוזגלו במסגרת הליכי הבוררות והביא לביטול ההסכם, ומשמש מאז 2007 כיו"ר ועדת משפט בספורט בלשכת עורכי הדין. לפני כשבועיים הגיש מועלם באמצעותו לבית משפט המחוזי בפתח תקווה, תביעה נגד דן חי בסך 4.55 מיליון שקלים שעיקרה הוא "התרשלות מקצועית בביצוע ההסכם, שגרם לי לאובדן הכנסה גדול מאוד", כדברי מועלם.
הטענה העיקרית של עו"ד בוזגלו לביטול ההסכם ההיסטורי אותו תפר דן חי, היא כי "מדובר במקרה מצער בו נעשה באמצעות עו"ד הסכם שנקבע כי הוא הסכם בלתי חוקי, כאשר כל הקורא את ההסכם סומרות שערותיו".
***
בתוך מאות העמודים המרתקים שמגוללים את כתב התביעה ונספחים שונים מאז החלה "פרשת בוזגלו-מועלם", עולים כמה דברים מעניינים בקשר שבין ספורט ומשפט. יותר ויותר אנשים בתחום המשפט מנסים בשנים האחרונות להיכנס לתוך תחום הספורט שמגלגל בחובו כספים גדולים מאוד, אם באמצעות ייצוג שחקנים ואם באמצעות ייעוץ לסגירת חוזים כאלו ואחרים. בחלק מהמקרים, אותם אנשים משמשים מתוקף תפקידם גם כבוררים במקרים של מחלוקת בין שני צדדים על עניינים חוזיים. בסיס התביעה של מועלם נגד דן חי נוגע בדיוק בתחום ההשקה הזה: דן חי היה זה שחתם על הייעוץ והכנת החוזה למכירת 50% מהזכויות הכלכליות של מאור בוזגלו לראובן מועלם, ייעוץ עבורו גבה בשנת 2001 סכום של 5,000 שקל בלבד.
אלא ששנה אחרי חתימת אותו הסכם (28.7.2002), כאשר ישב עו"ד חי כבורר בתיק אחר בין איש העסקים אלדד אמיר לבין הכדורגלן מרקוס אראוג'ו וסוכן השחקנים אשר הרשקוביץ', בעניין בעלויות על כרטיס שחקן - קבע חי כי ההסכם המשולש אינו תקף ואינו עומד בחוקי פיפ"א, שלא מאשרת לגורם פרטי להחזיק בזכויות על כרטיס השחקן.
שנתיים מאוחר יותר, כששוב קיבל דן חי על עצמו את תפקיד היועץ המשפטי הפרטי, הוא שוב ניאות לנסח הסכם שבמסגרתו היה אמור לקבל 4,000 דולר להעברת הזכויות הכלכליות של מאור בוזגלו לצד שלישי - הפעם מדובר בהסכם אותו הכין ביולי 2004 להעברת 60% מהזכויות הכלכליות של מאור בוזגלו שהיו בידי מועלם לידיו של מנכ"ל צ'רלטון אדר זהבי (כלומר 30% מהזכויות של מאור), תוך שהוא גם מציין בהסכם כי "המשקיע מעוניין לרכוש 60% מזכויותיו וחובותיו של המוכר בזכויות כרטיס השחקן של השחקן, במטרה לעזור לו ולסייע לשחקן...", ובהמשך "המוכר (מועלם) מתחייב בזאת להעביר מיידית בהתאם להסכם זה 60% מהזכויות על כרטיס השחקן שברשותו לידי המשקיע (אדר זהבי)...". בסופו של דבר אותו הסכם לא נחתם.
עו"ד דן חי (צילום: עינת לברון)
***
שני הלקחים המהותיים יותר מהסיפור הזה הם לא בהכרח הסוגיה המשפטית של מי אשם בסיפור הזה והאם מלכתחילה "הסכם העבדות" (כפי שכינה אותו השופט בדימוס אוקון בבוררות) היה מסריח מלכתחילה - אלא דווקא שני דברים אחרים: קודם כל הכניסה של הכסף הגדול לעולם הספורט שייצרה אינספור רעיונות של אנשי הון או אנשים פרטיים או מועדונים, איך לשים יד על טאלנטים כדי ליהנות מהם כשאלו יתחילו לייצר פירות. באופן טבעי, ארגוני הספורט תמיד נמצאים בפיגור חקיקתי לסגור פרצות בחוק. אבל עד היום מנהלת פיפ"א מסעות ציד נגד גופים המחזיקים בכרטיסי שחקן מצד שלישי, כולל טאלנטים קצת יותר גדולים ממאור בוזגלו - למשל חברת MSI שהחזיקה בזכויות על קרלוס טבז וחאבייר מסצ'ראנו. או למשל חברת "טראפיק", שעיסוקה העיקרי סחר בזכויות כלכליות של שחקני כדורגל. וזאת למרות שהאיסור על שימוש בצדדים שלישיים לצורך החזקת כרטיסי שחקן הוא חוק שנקבע על-ידי פיפ"א לפני 23 שנים.
העניין היותר מהותי, הוא דווקא העובדה שאת הפרשנות המשפטית לכאורה עושים המומחים בתחום על פי הכובע שבו הם חובשים - אם באופן שבו בחר, לכאורה, דן חי לנצל את מומחיותו בתחום הייעוץ, ואם באופן שעתיד להיות מנוגד כאשר הם יושבים על כס הבורר או נותנים ייצוג משפטי בתחום, כשהם כבר לא צד בעניין.
תגובתו של עו"ד דן חי לכתבה: "מדובר בטענות מופרכות שאינן מדויקות וזאת בלשון המעטה. אני לא מנהל תיקים בתקשורת. תיקים מתנהלים בבית המשפט. תגובתי תינתן במסגרת כתב ההגנה שיוגש מטעמי בשבועות הקרובים".