גם אחרי 15 שנה של פריצות לרשתות תקשורת ארגוניות, עדיין מהלך המרחב הקיברנטי אימה על ארגונים. על-פי דו"ח של חברת מק'אפי, בשיתוף חברת המחקר SAIC, לצד ההתאוששות בכלכלה בוחנים הארגונים מחדש את הקניין הרוחני שלהם וכמה הם עלולים להפסיד בעקבות דליפה של המידע. זאת, משום שהקניין הרוחני של החברות הפך למטרה העיקרית של פשיעת המחשוב הארגונית.
ישראל מוזכרת שלא לטובה בדו"ח החדש ונמצאת במקום הרביעי בדירוג החברות הנתפסות כפחות בטוחות לאחסון מידע ארגוני רגיש על-ידי מדינות אחרות. לפניה ברשימה נמצאות פקיסטן, סין ורוסיה. בצד השני של הדירוג נמצאות בריטניה, גרמניה, ארה"ב ויפן, שנתפסות כמדינות הבטוחות ביותר לאחסון מידע רגיש.
עוד עולה מהדו"ח כי הפשיעה המקוונת הפכה למשתלמת יותר, וכי כעת עלות הנזק לארגון בשל פריצה למידע הארגוני מגיעה ל-1.2 מיליון דולר בממוצע לעומת כ-700 אלף דולר ב-2008.
רגישות מאגרי המידע בישראל בולטת גם בעקבות דבריו של שי בליצבאו, מנכ"ל חברת אבטחת המידע מגלן טכנולוגיות, שטוען כי "שישה אתרים אינטרנט ממשלתיים נפרצו מאז תחילת השנה". לטענתו, עקבות הפריצות העידו שאלה נעשו על רקע לאומני, אולם הדבר אינו מחייב.
אין מדובר באתרים פופולריים במיוחד. בליצבאו מציין כי נפרצו אתרים כמו המשרד לאזרחים ותיקים, הרשות לפיתוח הגליל ולשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ). אלא שלדבריו, בחלק מהאתרים יש קוד זדוני שהושתל ואינו פעיל כרגע, שיכול לפגוע בגולשים שייכנסו לאתר בלא שישימו לב.
בליצבאו מציין כי באופן מעשי, "יש מעגלי הגנה דומים בין המשרדים השונים", כך שניתן באמצעות הקוד שהושתל לפרוץ גם לאתרים יותר קריטיים, כגון משרד ראש הממשלה או משרד הפנים.
