שאפו למקאן-אריקסון. מזמן לא הופקה פה פרסומת גאונית כל-כך, שבנויה על רבדים עמוקים, התכתבויות סמויות, הזדהות ופגיעה בול במטרה. כלומר, מגה בול במטרה.
פסח הוא הרי חג הסלים הזולים. זה מוכר עוף בשקל, זה מחלק מצות בחינם, וכל אחד מהצרכנים עושה חשבון איך יצלח את הארוחה הכי ארוכה ומסובכת בשנה בהכי פחות נזק כלכלי.
לכאן בדיוק נכנסת ויקי קנפו, שמכוונת לקהל הנכון, לתדמית הרצויה ולמסר של צדק חברתי. לשלם פחות זה לגמרי צודק, לא?
כזכור, קנפו יצרה יש מאין קמפיין לפני 8 שנים נגד קיצוץ הקצבאות שיזם שר האוצר דאז בנימין נתניהו, כשצעדה 205 קילומטרים ממצפה-רמון למשרד האוצר בירושלים, מצוידת בתיק גב ובדגל ישראל.
קנפו 2011 הוסיפה לדגל גם עגלת קניות. רק שהדימוי של אישה קשת-יום, הצועדת בשמש על רקע נופי הנגב, בדיוק כמו שצולמה למהדורות החדשות ב-2003, עושה למותג שירות מעולה.
קנפו היא אימא שעושה חשבון לכל שקל, ואם היא אומרת שזול יותר לקנות ברשת מזון אחת ולא באחרת - נאמין לה. יש בה משהו עממי, אותנטי ונוגע ללב, שגורם לנו לסלוח לה על פדיחות בדרך, כמו למשל צילומי עירום לאתר פורנו ישראלי. קנפו כנראה למדה דבר או שניים מאז.
מעבר לכך, יש כאלה שמוכנים לשלם הרבה כסף עבור התדמית העממית האותנטית. לפי ההערכות השקיעו במקאן 2 מיליון שקל בקמפיין רק כדי לתת בראש לשופרסל, שקנו את ברייק הזהב ב"האח הגדול" ב-350 אלף שקל, ובמקום למקסם את קסמו של צביקה הדר.
הדר היה פעם עממיקו. הוא כבר מזמן לא נתפס כז'וז'ו חלסטרה, אלא כמנחה עשיר, גלגל שיניים גדול במכונה המשומנת של טדי הפקות, שמסתובב בעיר עם סיגר תקוע בפה. נכון שקל לחבב אותו, אבל הוא לא מסוגל יותר למכור תדמית של מוצר זול.
ואת זה זיהו הפרסומאים. המנחה של "כוכב נולד", שמוכר את החלום האמריקאי שכל אחד יכול, לא יכול להתמודד עם נציגת האימהות קשות-היום אך הנחושות, אלה שיעמדו מעל הסירים יומיים לפני הסדר, כשהמקרר והמקפיא שלהם כבר מלאים במוצרים מהסופר של ויקי.
הטענות, הקלושות יש לומר, שנשמעות מכיוון שופרסל, על העובדה שאין מה להאמין לסקר מחירים שמבצעת מישהי ששילמו לה, לא תופסות. גם לצביקה הדר שילמו לא מעט כסף, אבל נראה כי הוא, בניגוד לקנפו, לא יצדיק אותו.