דמיינו שיום אחד תקבלו הצעה לנהל חברה בעלת מחזור של 20 מיליארד שקל ו-13 אלף עובדים. "טבע? בזק? בנק הפועלים?", אתם שואלים. "לא בדיוק", ישיבו לכם, "מדובר אמנם באחת משלוש החברות הגדולות במשק, אבל יש לה כמה בעיות".
מה למשל? היא כורעת תחת נטל החובות ואגרות החוב שלה הורדו לאחרונה לדירוג זבל, אבל בעלי המניות אינם מוכנים להזרים לה הון עצמי. אתם אמורים לחלץ את החברה מהבוץ, אבל אסור לכם להעלות את מחיר המוצר היחיד שהחברה מוכרת. תוכלו להציע כניסה לתחומי פעילות עסקית חדשים, אבל ההחלטה על כך אינה בסמכותכם. חוץ מזה, יש לחברה בעיית תדמית קשה. הציבור שונא אותה בגלל ההטבות ותנאי השכר החריגים של העובדים, אבל אין שום-דבר שתוכלו לעשות בעניין. הבוס האמיתי של העובדים, ובעצם של החברה כולה, הוא יו"ר הוועד. ללא הסכמתו לא תוכלו לגעת באף עובד, ואפילו לא תוכלו להטיל על העובדים משימות שהם אינם מעוניינים לבצע.
אז איפה כאן הקץ'?, אתם שואלים, אולי בשכר הגבוה? אז זהו, שגם המשכורת לא משהו, לפחות לא במונחים של חברות בסדר הגודל הזה - בסביבות ה-45 אלף שקלברוטו בחודש. מנכ"ל חברה קטנה יותר, שופרסל, נניח, מביא הביתה כל חודש כמעט פי 20 (כולל הטבות שכר ואופציות). מה לגבי אופציות? מצנח זהב? נסיעות מפנקות לחו"ל? תשכחו מזה. זאת עבודה של 24/7 וכל הטבה קטנה שתנסו חלילה לסדר לעצמכם, תדלוף מיד לתקשורת.
הג'וב המתואר, אם לא ניחשתם עדיין, הוא מנכ"ל חברת החשמל, החברה הממשלתית הגדולה במשק. אחרי ששמעתם את פרטי ההצעה, אנחנו נוטים להניח שתשיבו לה בשלילה. אם כך, תתפלאו בוודאי לשמוע שעמוס לסקר, האיש שמילא אותו בשלוש וחצי השנים האחרונות, אינו מצטער לרגע על הבחירה שעשה.
"זה התפקיד הכי מעניין, הכי מאתגר, הכי מסובך והכי בלתי אפשרי לביצוע", הוא אומר בראיון פרישה ל-G. "זה נכון שהוא עלול לתסכל כל בן-אדם, אבל המגוון של הפעילויות שאתה מתעסק איתן ומידת העניין מפצים על-כך".
- בוא נדבר על המשכורת שלך, כמה-כמה?
"אני לא יודע בדיוק. אני לא מסתכל על התלוש... (בחיוך) מרוב בושה".
- כמה לדעתך צריך מנכ"ל חברת החשמל לקבל כדי שהוא לא יתבייש להסתכל על התלוש?
"אם אנחנו משקללים את האחריות מצד אחד ואת הנראות מצד שני, אנחנו מדברים על 120 אלף שקל בחודש משכורת בסיס, ושישה חודשי בונוס על בסיס עמידה ביעדים כמותיים".
נחוצים סוסים צעירים
בסוף החודש יעזוב לסקר את לשכת המנכ"ל בבית מגוריו ההיסטורי של פנחס רוטנברג ברחוב החשמל בתל אביב. את מקומו יתפוס אלי גליקמן, לשעבר מפקד שייטת 13 (הקומנדו הימי) והמשנה למנכ"ל פרטנר. לסקר טוען כי הגיע למיצוי התפקיד, אך אינו מתאמץ להכחיש שההחלטה על פרישתו קשורה לכניסתו של האלוף במיל' יפתח רון טל לתפקיד היו"ר של החברה. רון טל מסתמן כבר היום כאחד היו"רים הדומיננטיים בתולדות החברה בת ה-87, ולסקר שנהנה מכמעט שנה שלמה ללא יו"ר, נחשב למנכ"ל עצמאי, אחד שקודם פועל ואחר-כך שואל את הדירקטוריון.
- ועדיין, אמרת לא מזמן שמרחב הפעולה שלך היה בערך כמו של מנהל סניף בנק ברמת גן.
"אני עדיין חושב כך. אתה כבול בהסכמים קיבוציים שמתאימים לתקופה של לפני כמה עשורים ומעקרים את יכולת ההנהלה לנהל. הם נותנים לוועד הרבה סמכויות, אבל בלי אחריות. מצד בעלי המניות אתה מוגבל בצעדים שאתה רוצה לעשות בחברה. אם זה שכר - הממונה על השכר, אם זה פיתוח עסקי - רשות החברות או אגף תקציבים. חלק גדול מזמני הקדשתי להגדלת חלק המגרש שלי ובגלל זה נכנסתי להרבה עימותים. אם היו נותנים לי 18 חודשים לנהל את החברה בלי הוועד והממשלה, הייתי עושה מהחברה בונבוניירה".
- אתה יכול לפרט?
"קודם הייתי משנה את מבנה השכר הבלתי הגיוני של החברה, שמבוסס על ותק ומקשה מאוד על גיוס עובדים חדשים. אחר-כך הייתי מרענן את כל שרשרת הניהול, משתי סיבות: הראשונה היא שעל-פי התפיסה בחברה, המנהלים צומחים רק מתוך החברה. בחברת החשמל אין מצב כמו בכל חברה אחרת, שאתה יכול להכניס מנהלים מהחוץ. כל מאות המנהלים בחברה חושבים אותו דבר ועובדים בצורה דומה ואין מי שיפרה אותם. הם חיים בבועה שמזינה את עצמה.
"הסיבה השנייה היא שהגיל הממוצע בחברה מתקרב לחמישים, וברמות הניהוליות הבכירות זה אפילו יותר. לדעתי בהנהלה צריך 60%-70% 'סוסים צעירים' של מנהלים בגיל 40 עד 50 ו-30% של 'זקני השבט' שמשחקים את המבוגר האחראי.
"והדבר המרכזי, הייתי מסיים את השינוי המבני והארגוני בחברה ומוריד את כל רמת אי-הוודאות לגבי אופן התפתחות החברה והסטטוס של העובדים. חתמנו על הנייר של השינוי המבני באוגוסט 2010 - ומאז המשא ומתן לא נוהל. לפי דעתי כל השחקנים מעוניינים להתקדם, ולהערכתי אם תהיה תאוצה אחרי פסח, אפשר יהיה להגיע להסדר תוך שלושה חודשים".
- אבל בשורה התחתונה מי שהולך להיות מנכ"ל חברת החשמל צריך להיות קצת לא שפוי. לא כך?
"ממש לא נכון. זו משרה שיכולה להתאים למישהו שצמח בחברה או לאנשים שאין להם אלטרנטיבות קורצות במקום אחר, או למישהו שהחליט לקחת את זה כמו שירות מילואים, ואז מטבע הדברים תנאי שכר הם שיקול משני".
לסקר עצמו, למרבה האירוניה, אינו עונה על המאפיינים שבהם הוא נוקב. הוא לא צמח בחברה ולא בא לעשות בה שירות מילואים. ב-25 השנים האחרונות היה יזם בתחום התקשורת וניהל חברות בתחום תשתיות התקשורת והכבלים כמו קבוצת תשתי*ת התקשורת מד, גלובסקום וחברת הכבלים גוונים.* ב-2007 הוא עסק בהשקעות פרטיות בתחום התקשורת עם שותף (הממונה על התקציבים לשעבר רמי בלניקוב, ע' ב') ולא חלם על חשמל או על תחנות כוח.
"בסוף-שבוע אחד באוגוסט ישבתי עם זוג חברים בלובי של מלון בבודפשט ופתאום צלצל הסלולרי ואמרו שהשר רוצה להיפגש איתי", הוא משחזר את הפנייה אליו. "אני זוכר ששאלתי איזה שר ומהצד השני הייתה שתיקה של תדהמה, המזכירה לא האמינה שאני לא יודע ש'השר' זה פואד (בנימין בן אליעזר, שר התשתיות דאז, ע' ב'). פגשתי אותו רק פעם אחת קודם לכן. פואד הציע לי להתמודד על התפקיד".
- איך התקבלת בחברה?
"מנכ"ל שמגיע מבחוץ, מעולם התקשורת התחרותי נטול הוועדים, הוא בדיוק ההופכי של הדנ"א של החברה. אבל זה החלק היפה של החברה כי מנכ"ל כזה מביא את תפיסת העולם שלו ורעיונות מבחוץ ולומד להבין את הממסד של החברה".
- בקיצור, היית אאוטסיידר גמור.
"כל מי שבא מבחוץ, עד שהוא מגיע לחברה, לא מבין לאן הוא נכנס. בתור אאוטסיידר יש לך שתי אפשרויות: אחת זה להתיישר לפי הדנ"א, והשנייה היא ללכת בדרך שלך. הבחירה אינה קלה ובחרתי בדרך השנייה".
ללא גיבוי ממשלתי
כשלסקר מדבר על הדרך השנייה הוא מתכוון בעיקר לתוכנית ההתייעלות "מצפן" שיזם ושכישלונה הפך כמעט לטראומתי מבחינתו. לסקר ויו"ר הדירקטוריון מוטי פרידמן יזמו את התוכנית במאי 2008, חצי שנה בלבד לאחר כניסתו של לסקר לתפקיד. "הפצצה" העיקרית בתוכנית, פיטורי 2,500 עובדים, נחשפה יום לפני ההצגה המתוכננת שלה על-ידי כתב "גלובס" ליאור ברון. לסקר מצא את עצמו לבד, ללא גיבוי ממשלתי, מתמודד עם ועד עובדים זועם ומופתע שהכריז מיד על סכסוך עבודה אלים. מצפן הוקפאה בהוראת בית הדין לעבודה ולא קמה לתחייה עד היום, אם כי בהנהלת החברה טוענים שרוחה מרחפת מעל ההסדרים המוצעים במסגרת השינוי המבני.
"המהלך הכי קשה היה כשהשקתי את תוכנית מצפן", אומר לסקר. "הייתה תקופה די ארוכה של עימותים שהיו בחלקם לא נעימים. למעשה הייתה לי קרוב לשנה קשה מאוד שנבעה מהסתירה הפנימית של מי שבא לחברה מעולם תחרותי. אני חושב שאחרי כשנה חלק גדול מהמנהלים והעובדים הבין שבסיכומו של דבר אני פועל על-פי דרכי לטובת החברה".
אם יש לקח שלסקר הפיק מכישלונה של מצפן הוא ששיתוף פעולה עם ועד העובדים והעומד בראשו הוא תנאי הכרחי לצליחת הקדנציה בשלום. היו"ר דוד (מיקו) צרפתי קוצר את מירב המחמאות. "מי שעומד בראש הוועד מפגין מנהיגות ראויה", אומר עליו לסקר. "בניגוד לתדמית של ועד חברת החשמל, המנהיגות של הוועד יודעת עד איפה אפשר למתוח את החבל ומבינה את מגבלות הכוח. למדתי להכיר חלק גדול מחברי ועד העובדים ומרביתם אנשים רציניים ואחראיים שמבינים את משק החשמל. אבל ברמה העקרונית, ככל שאנשי הוועד יהיו טובים, לא ייתכן שהם יתערבו בניהול השוטף של החברה".
- למה, למשל, אתה מתכוון?
"בשנים האחרונות ביצענו הסבה של תחנות הכוח מסולר ומזוט לגז טבעי. הסבה כזו מחייבת התאמות בכוח האדם המקצועי. בחברה פרטית ההנהלה מכתיבה את הדרישות המקצועיות, אבל בחברת החשמל זה נושא למשא ומתן שיכול לקחת שנה כשהתוצאות הן לא בהכרח מיטביות מבחינת הניהול".
- אם כבר הזכרת את הוועד, אתה מבין למה הציבור כל-כך שונא את חברת החשמל?
"אוהבים לשנוא את חברת החשמל קודם כל כי היא מונופול. זה כמו ששנאו את בזק. החברה נתפסת כמאוד כוחנית ויחסי העבודה נתפסים כמעורערים. חוץ מזה, הציבור לא אוהב את נושא החשמל חינם, שזה, אגב, משהו שאפשר לפתור ב-24 שעות".
- אמרת חשמל חינם, אמרת בעצם הכול, לא?
"זה ממש ביסוד התפיסה המוטעית לגבי חברת החשמל. הגעתי למסקנה שיהיה קשה מאוד לשנות את מבנה החברה עד שלא ייגמר נושא החשמל חינם ואז החברה תוכל לשנות את תדמיתה בציבור".
- הוועד מדבר על-כך שבמסגרת השינוי המבני, העובדים יקבלו מניות בתחנות כוח. זה נשמע לך סביר שהעובדים יצטרכו להחליט האם, למשל, לפטר עובדים?
"ברמה העקרונית ככל שהעובדים יותר מעורבים מבחינת מניות ואופציות, זה לטובת העניין. זה אפשרי בהנחה שאחרי הרפורמה תפקיד הוועד יוגבל לדאוג לתנאי ההעסקה של העובדים והפנסיה. מה שחשוב הוא שלוועד לא יהיה say בתחום הפיטורים".
- מה לדעתך יזכרו מהקדנציה שלך כמנכ"ל?
"3 דברים. אחד, צורת החשיבה של עובדי חברת החשמל השתנתה. יש הבנה לדרך התנהלות לא מונופוליסטית, לצורך בשינוי ולהכנת החברה לתחרות. שניים, ביצענו בצורה מושלמת את שלב א' של תוכנית החירום ובכמעט מיליארד שקל פחות מהאומדן התקציבי. הדבר השלישי הוא הכניסה וההעמקה של נושא הייזום העסקי, ובעיקר הכנסת החברה לתחום התקשורת וכניסת החברה למיזמים בחו"ל כקבלן הקמה של תחנות כוח (EPC)".
- איך תיראה חברת החשמל אחרי השינוי המבני?
"חברת החשמל תמשיך להיות מונופול בתחום ההולכה והחלוקה. בתחום הייצור היא תאבד 20% ויותר, אבל תישאר דומיננטית כך שאני לא רואה שבמשק האנרגיה תהיה תחרות שאני לא יודע עד כמה היא רצינית. אגב, תחרות במשק האנרגיה תביא לעליית מחירים, ואת זה יודעים כולם".
- אם לא בחשמל, מאיפה החברה יכולה לייצר ערך?
"בעיניי תחום התקשורת הוא עוגן מרכזי. מעבר לכך, אפשר ללכת לכיוון של התפלה כי הידע בנושא כבר קיים בגלל הצורך שלנו במי-ים לקירור תחנות הכוח הפחמיות. אחרי זה ישנם פרויקטים כמו חשמול הרכבת שיכולים להיות מקור גדול להכנסות. וישנם כמובן האקזיטים מהחממות הטכנולוגיות שהקמנו".