אפריל 1991. אל הספסל של אייאקס אמסטרדם יורד בצליעה השוער הראשון, דוב מגושם בשם סטנלי מנזו. במקומו עולה למגרש, לקול גיחוך ביציעים, בחור בן 20 בשם אדווין ואן דר סאר. איש עם אוזניים גדולות, גוף כחוש וענק (1.97 מטרים), שלובש אפודה אפורה עם מכנסיים קצרים מדי. גם צורת החימום שלו נראית מוזרה: הוא מקפץ בדילוגים משונים בתוך רחבת ה-16 ונראה כמו מורה להתעמלות במחנה קיץ. ואז הוא מתחיל לשמור על השער, ומאז לא מפסיק. שני עשורים שלמים חלפו מאותו יום, ורק במאי הקרוב מתכונן שוער מנצ'סטר יונייטד לפרוש מכדורגל, אחרי שהגדיר מחדש את מקצוע השוערות.
השוערים של טרום עידן ואן דר סאר, שעדיין ניתן למצוא כמוהם בכל מיני אזורים פרימיטיביים ברחבי בריטניה, היו דובים מגושמים שהעמידו אותם בשער פשוט בגלל שלא ידעו לשחק כדורגל. הם בקושי הצליחו לבעוט את הכדור לכיוון הנכון. הם קיבלו מחיאות כפיים ומחמאות על עצירות ספקטקולריות. הם חיו על הפתגם לפיו "שוערים הם משוגעים". היו להם קריירות ארוכות יותר משל שחקני שדה, ובכל זאת הם נטו לפרוש באמצע שנות ה-30 שלהם, לפני שהם החלו להיראות מטופשים. המנג'רים לא ממש הבחינו בקיומם, אלא אם מדי פעם כדורים חלפו בין הרגליים שלהם. אבל אז הגיע ואן דר סאר, ושינה לחלוטין את הציפיות שלנו משוערים.
***
ב-1988 זימנה אותו אייאקס למשחק מבחן עבור כניסה לקבוצת המילואים שלה. האצטדיון היה ריק, מלבד להקת אווזים שהורכבה מחבריו הקרובים והניפה שלט "ואן דר סאר לאורנג'!". ואן דר סאר סיים את הקריירה הבינלאומית שלו בנבחרת הולנד עם 130 הופעות.
כשאייאקס החתימה אותו, המאמן בקבוצת החובבים שבה שיחק קיבל מעטפה, בתוכה חיכתה לו עמלה בשווי 800 דולר. אלו היו המחירים ששילמו עבור שוערים צעירים באותה תקופה. אבל בתוך זמן קצר התברר שוואן דר סאר הוא השוער שהולנד חיפשה מאז שנות ה-60' המאוחרות. כשיוהאן קרויף וריינוס מיכלס חלמו לראשונה על ה"טוטאל פוטבול" ההולנדי, לקרויף היה חזון של השוער המושלם: שחקן שדה עם כפפות. קרויף תמיד היה מוטרד מהעובדה שכל מה ששוערים עושים זה לעצור בעיטות. קרויף חשב שזה בזבוז של שחקן - הוא רצה שוער שיכול לשחק כדורגל, להשתתף בהנעת הכדור של הקבוצה, ומדי פעם לעצור בעיטות. ואן דר סאר היה שחקן השדה בעל הכפפות, החוליה החסרה של ה"טוטאל פוטבול". עם שתי רגליים חזקות, מסירה מיומנת בנגיעה אחת, וכשנחה עליו הרוח גם יכולת להעביר את החלוץ שמגיע ללחוץ אותו - ברור שהוא היה יכול להיות שחקן שדה מקצועני. במהלך מונדיאל 1994, הוא שובץ כשחקן שדה באימונים של הולנד בפלורידה ונתן שם כמה תצוגות מרשימות במיוחד. קרויף קרא לו פעם "שחקן ההתקפה הטוב ביותר של אייאקס".
עם פרנק דה בור באייאקס, 1998 (צילום: רויטרס)
התחלת הקריירה שלו התנגשה עם אחד מהשינויים הנדירים כל כך בחוקי הכדורגל: ב-1992 נאסר על שוערים לתפוס ביד כדורים שחזרו אליהם מחבריהם לקבוצה. העניין הזה הפך את כישורי הרגליים של השוערים לחשובים אפילו יותר ממה שקרויף דמיין. פתאום ואן דר סאר הפך לאיש המתאים ביותר לבצע את מקצוע השוערות.
אבל הוא היה שוער מזן חדש גם במובנים נוספים. באופן מסורתי, שוערים קיבלו מחמאות על עצירות שביצעו. אלא שוואן דר סאר השתדל לא לעצור כדורים. הוא ארגן מראש את ההגנה שלו כך שכלל לא יצטרך למתוח את איבריו. כל פעם שנאלץ לעצור כדור, סימן שמשהו השתבש מבחינתו. הוא קרא את המשחק מצוין ומיקם את עצמו בפיקחות, כך שנדמה היה כי חלוצים בועטים לו כדורים ישירות לגוף. כמעט לא הרגשת אותו: הוא היה שוער משעמם, אבל הוא ספג שערים לעיתים נדירות. בכל פעם ששוערים אחרים מדברים עליו, הם תמיד חוזרים לאותה נקודה: הוא בקושי עושה טעויות.
היה לו גם את הטמפרמנט המושלם בשביל שוער. ההולנדים קוראים לו "ארנב הקרח". ואן דר סאר אף פעם לא מכניס את עצמו למצבים של אובדן חושים כמו שעושה הכדורגלן האופייני. השוער הזה אינו משוגע. "לפעמים אני רואה ילדים נחמדים ושקטים מתחרפנים על המגרש", הוא אומר. "ואז אני חושב שהם יכולים להמשיך לקרוא לי 'גופה', אבל לא נראה לי שהבחורים האלו הם מאה אחוז בסדר".
עניין אחרון נוגע למבנה הגוף שלו, שהוא מושלם בשביל הכדורגל המודרני. השוער האנגלי הגדול והחסון שהיה מסוגל לפלס דרכו בתוך הרחבה עמוסת-השחקנים כדי לתפוס כדור גבוה (תחשבו על דייויד סימן של ארסנל), החל להיכחד בשנות ה-90'. אפילו באנגליה השופטים הפסיקו להרשות לחלוצים לדחוף ולבצע עבירות על שוערים. וכך, במשחק החדש, נעים-ההליכות, הדייויד סימנים למיניהם הפכו מיותרים. השוער מהזן החדש היה צריך להיות אתלט גבה-קומה (תופעה פיזיולוגית נדירה). ואן דר סאר הוא כזה, בדיוק כמו שוער-העל השני של העידן המודרני, ג'יאנלואיג'י בופון האיטלקי.
***
הקריירה הראשונה של ואן דר סאר החלה באופן מזהיר. בגיל 24 הוא הפך באופן אוטומטי לאפודה מספר 1 של נבחרת הולנד, וב-1995 כבר זכה בליגת האלופות עם קבוצת הילדונים של אייאקס. ב-1999 הסכים להצטרף ליובנטוס. הסיפור הידוע מדבר על אותו יום שבו חיכה השוער בנמל התעופה באמסטרדם לפני שעלה על המטוס לאיטליה כדי לחתום בטורינו, ואז צלצל הטלפון שלו. בקו השני היה אלכס פרגוסון. "האם אתה מעוניין להצטרף למנצ'סטר יונייטד?", שאל המנג'ר הסקוטי. ואן דר סאר התנצל: הוא כבר אמר 'כן' ליובנטוס. שנים ארוכות לאחר מכן, כשיונייטד נפלה עם כל אחד מהשוערים שהחתימה, פרגוסון הצטער שהוא התקשר לוואן דר סאר באיחור של יום.
פרגוסון. איחר ביום אחד (צילום: רויטרס)
ככל הנראה, גם ואן דר סאר הצטער על כך. ביובנטוס, לראשונה בקריירה שלו, הוא איבד ביטחון וביצע טעויות מביכות. התקשורת האיטלקית כינתה אותו בלגלוג "ואן דר גול". ב-2001 שלחה אותו יובנטוס לשכונה במערב לונדון שנקראת פולהאם.
ב-1 בספטמבר 2001, חזיתי בשיא השפל של הקריירה של ואן דר סאר. הולנד הפסידה לאירלנד, ופספסה את ההעפלה למונדיאל 2002. אחרי המשחק פסע ואן דר סאר לכיוון חדר ההלבשה וביצע משהו שבסטנדרטים שלו נחשב להתפרצות רגשות סוערת. הוא עבר על-פני שולחן שעמד מחוץ למגרש והרים רגל ארוכה, אבל במקום לרסק את השולחן, הרגל התרוממה חצי מטר גבוה יותר ובעטה בדיוק מושלם בכוס פלסטיק שהונחה על השולחן. זהו בדיוק ואן דר סאר: "ארנב קרח" עם עבודת רגליים מושלמת.
נדמה היה שהשיא מאחוריו. השוער הטוב בעולם לשעבר בילה ארבע שנים בפולהאם.
***
רוב המנג'רים בכדורגל לא מעריכים נכון שוערים. כשכלכלן הספורט ברנד פריק בדק את משכורות השחקנים בבונדסליגה הגרמנית, הוא מצא כי שוערים הרוויחו פחות משחקני השדה למרות שרובם היו מבוגרים יותר. בנוסף, שוערים לא מצליחים לגרום לקבוצות לשלם הרבה עבורם: שיא ההעברות הבריטי על שוער עומד על 9 מיליון ליש"ט, מחיר ששילמה סנדרלנד כדי להחתים את קרייג גורדון הסקוטי ב-2007. הסיבה העיקרית לכך היא בורות של המאמנים: אפילו מנג'רים גדולים כמו פרגוסון או ארסן ונגר מתייחסים למקצוע השוערות כאילו מדובר על סידורי-פרחים, מטרד לא רלוונטי שאין טעם להשקיע בו כסף.
בסופו של דבר, הסכים פרגוסון לסכן בשנת 2005 סכום מופרע של 2 מיליון ליש"ט והביא את ואן דר סאר. השוער היה מופתע. בגיל 34, כך הוא חשב, הקריירה שלו כבר היתה גמורה.
אבל בעצם הקריירה שלו התחילה מחדש. עם יונייטד הוא מיד זכה בשלוש אליפויות פרמיירליג רצופות, ובלילה קפוא אחד במוסקבה ב-2008, השוער הבלתי נראה סוף סוף הפך לגיבור. גמר ליגת האלופות בין יונייטד לצ'לסי הגיע לדו-קרב פנדלים. לוואן דר סאר היה רקורד רע בקרבות האלו: כשהוא בשער, הודחה הולנד בפנדלים ביורו ב-1996, ביורו 2000 ובמונדיאל 1998.
עם נאני (צילום: רויטרס)
צ'לסי הכירה את החולשה הפטאלית של ואן דר סאר: הוא נטה לזנק יותר מדי פעמים ימינה בפנדלים. ששת הבועטים הראשונים של צ'לסי בעטו לצד השמאלי שלו. ואן דר סאר לא הצליח לעצור אפילו בעיטה אחת. אחר כך הגיעה ההחלקה האגדית של ג'ון טרי שהצילה את יונייטד. ואז, אחרי שישה פנדלים, ואן דר סאר הבין מה קורה. כשניקולס אנלקה התכונן לקחת את הבעיטה השביעית של צ'לסי, השוער הסתכל עליו והצביע עם כפפה ענקית על הצד השמאלי שלו (כאן המילה הכתובה לא יכולה לעשות את העבודה. אני מתחנן בפניכם לצפות בקטע הזה ב-YouTube). ואן דר סאר בעצם אמר לאנלקה, "זה הכיוון שאליו אתה הולך לבעוט". אנלקה קפא: ואן דר סאר עלה עליו. כשהוא רועד מפחד, שחרר אנלקה בעיטה עדינה לצד ימין של ואן דר סאר. השוער חייך תוך כדי נפילה על הקרקע, ועצר את הכדור. "עדיין לא עצרתי את העצירה האולטימטיבית", אמר ואן דר סאר שנים לפני אותו לילה. ואז היא הגיעה.
מאוחר יותר באותו לילה, על-פי תיעוד של ג'ים ווייט, היסטוריון לא-רשמי של מנצ'סטר יונייטד, ואן דר סאר הרשה לעצמו לחגוג עם ארוחת מלכים: דגני בוקר ובננה.
***
ואן דר סאר מעולם לא דמיין שהוא יהיה כל כך טוב בגיל כל כך מאוחר. הוא כל הזמן ציפה לדעיכה. הוא היה בטוח, למשל, שהראייה שלו תיחלש. זה לא קרה. גם המיאוס מכדורגל לא התרחש אצלו, כפי שקורה לשחקני כדורגל שמתבגרים. הוא התבדח לאחרונה ש"היה רגע אחד בשנה שעברה שהיו ארבע מעלות והגשם שטף אותנו. בן פוסטר (השוער המחליף של יונייטד - ס"ק) שאל אותי האם אני עדיין רוצה לעשות את כל זה במזג אוויר כל כך מחורבן. עניתי לו שאני חולה על זה".
ייתכן והוא היה ממשיך עוד קצת, אילולא הדימום במוח שממנו סבלה אשתו בכריסמס לפני שנתיים. היא החלימה מאז, אבל זקוקה לטיפולים קבועים בהולנד. כשנשאל מתי הוא החליט באופן סופי לפרוש, ואן דר סאר אמר: "זה עלה לי לראש מהרגע שאן-מארי קיבלה את השבץ". כעת, הוא מרגיש שעליו להיכנס לתפקיד עקר-הבית, עדיף לאחר טרבל שכולל זכיות בצ'מפיונס ליג, בגביע האנגלי ובפרמיירליג.