ביום שישי לפני שבוע, התבשרו אזרחי ישראל כי האוצר מעניק לכל משפחה סכום של 4,000 שקלים עד ערב פסח, על חשבון תמלוגי הגז.
"מענק ששינסקי" כינו את זה ברשת ב', שבישרה על המתנה. זו הייתה, כמובן, מתיחה לכבוד ה-1 באפריל, באישורו המפורש של השר שטייניץ. אלא שלא כולם הבינו את הבדיחה ובבוקר יום ראשון הוצפו הטלפונים במשרד האוצר במאות פניות של אזרחים.
מקרוביו של שטייניץ ביקשו מהתקשורת להבהיר כי מדובר במתיחה וציינו כי האזרחים שהתקשרו לא ממש צחקו. אדרבא, בייאושם, כשסופר להם שזו הייתה מתיחה, הם חשפו את היותם מעוטי יכולת ואמרו שכבר בנו על הכסף הזה לרכישת מצרכים לחג.
הסיפור הספק משעשע ספק עצוב הזה מתאר נאמנה את הבלוף שנבנה סביב חוק ששינסקי, כאילו עכשיו הכסף יזרום לקופה הציבורית כמו גז טבעי. אבל הוא חושף אשליה גדולה יותר, זו המכונה "יש מספיק כסף בקופה הציבורית", ומנחה את יוזמי השביתות האחרונות - פרקליטים, עובדים סוציאליים, רופאים - שנדמה כי הן מתגברות בקצב מסחרר.
מי שישלם את המחיר על תחושת האושר המדומה הזו הוא מי שייצר אותה במו ידיו - שר האוצר. אלא שהכיס הוא הכיס של כולנו. זה חצי שנה שמשרד האוצר חותם, פעם בשבועיים בממוצע, על צ'ק שמן בגין תוספות שכר לכל מיני ועדים, רובם ככולם, חזקים. הדרישות הבלתי סבירות של רוב הוועדים, שכבר קיבלו תוספת של 7.25% לפני חצי שנה במסגרת ההסכם הקיבוצי במשק בגין שחיקה, קשורות בצורה כזו או אחרת לאופוריה הבדויה שחוק ששינסקי הוא אחד ממאפייניה. היום, כל ארגון עובדים מתחיל ב-25% תוספת. המשרד של שטייניץ משלם לו.
אין לנו טענות לאנשים ששובתים; רובם ככולם עושים עבודת קודש בתנאים שהם לעתים פשוט בלתי אפשריים. אבל צריך להוריד מהשולחן את הטיעון שמדבר על העודף התקציבי. יעיד על כך הממונה על השכר באוצר, שהשביתות האחרונות גרמו לו לצאת מכליו.
"אנחנו ננסה לבלום באופן מיידי את הטעות שחלחלה אצל חלק מארגוני העובדים, שהדלת פתוחה לתוספות שכר מעבר להסכמי המסגרת", אמר בראיון לגלובס ואף הרחיק לכת והעלה את האפשרות של הגבלת זכות השביתה. "כל אחד צודק ורואה את הקיפוח האישי שלו, אבל צריך להבין את ההשפעות התקציביות הכוללות. מעטים השותפים לסגור את הפרצות בחומה". מענק מיוחד מהמדינה זו בדיחה טובה ל-1 באפריל. כדאי לוודא שהבדיחה הזו לא תהיה על חשבוננו.