כולנו עוקבים אחרי המהפכה המתרחשת מול עינינו במדינות ערב. מבט חטוף על מפת האזור מעלה תמונה מפחידה משהו על מקומנו ועל גודלנו היחסי לעומת שלל מדינות ערב העוטפות אותנו סביב סביב. הגיע הזמן לקריאת השכמה. על הציבור הישראלי להבין מה קורה סביבו, ועל המנהיגות הפוליטית שלנו להתחיל לתכנן את צעדינו קדימה.
שריפה בכרמל ניתנת לפתרון על-ידי מטוס 747 מטיל מים מארה"ב, בעלות של 200 אלף דולר לשעה. אך את הבעיות שהולכות ומתגבשות סביבנו לא נפתור גם במיליוני דולרים לשעה.
ארה"ב, בעלת-בריתנו ההיסטורית, מונהגת היום בידי נשיא אשר נוטה יותר לאופורטוניזם מדיני וטורח פחות להתייחס להיסטוריה ולקשרים המדיניים ארוכי השנים בין ארה"ב לבעלות-בריתה. הקלות שבה ננטש מובארק - אחרי שנים שבהן שכב על הגדר בפוליטיקה הבין-ערבית עבור אינטרסים אמריקניים - מדהימה.
האם לא הגיעה העת להטיל ספק בתמיכה הבלתי מסויגת שאנו זוכים לה מארה"ב? האם קרוב היום שבו אינטרס הנפט יעלה בערכו על הסנטימנט האמריקני לישראל, ויעלה בכוחו על כוח הלובי היהודי בפוליטיקה האמריקנית? כנראה, שאלה קרובים יותר מכפי שאנו מוכנים להודות.
במהפכה הערבית שמתחוללת מסביבנו, החלק המפחיד ביותר הוא העדר מנהיגות אלטרנטיבית. המפגינים המשולהבים הורידו את מובארק, אך מה הלאה? מי האיש אשר יעלה ויירש את מקומו, יתחיל להניע את גלגלי התהליכים הנדרשים להפוך את מצרים לדמוקרטיה? אין תשובה.
אין כיום בלוב או במצרים דמות המהווה אלטרנטיבה שלטונית לשלטון המודח.
מדינה שבה אין תשתיות שלטוניות ותהליכים שעליהם ניתן לבסס מעבר מהיר מדיקטטורה לדמוקרטיה, זקוקה לעזרה רבה מן העולם המערבי בבניית ובהנחלת תהליכים ותשתיות שלטוניות מודרניות. לשאלה - כמה העולם המערבי יכול היום לפנות זמן והון הנדרשים למאמץ כזה - אין תשובה ברורה.
מצד שני, לא ברור כמה ההמונים המשולהבים שהפכו כיכרות למוקדי הפיכה במדינות ערב, מודעים למאמץ הנדרש מהם להפוך את מדינותיהם לדמוקרטיות נאורות. מדובר בתהליך ארוך מאוד, שזקוק למנהיג בעל חזון, אך עדיין אין כאלו בנמצא כעת.
למי שנראה כי אלה זוטות, כדאי לזכור שכל סוג של מנהיגות עדיף על כאוס וחוסר שליטה. לוב השבטית עשויה להפוך לערב רב של מדינות שבטיות, או להקים עליה עריץ חדש אשר מחזיק יותר נשק וכוח אש מקדאפי וממנהיגי השבטים האחרים. לא בטוח שזה טוב לנו ולעולם צורך הנפט, אשר יודע כי לוב מחזיקה כ-8% מעתודות הנפט האפריקני תחת חולות מדבריותיה. לוב תחת שלטון שבטי מפורד, עשויה להוות בסיס חזק ותומך לאל-קאעידה, חמאס ולשאר התנועות השיעיות שישראל אינה נמנית עם המדינות האהובות עליהן.
אמנם מחאת ההמונים מוצדקת, אך אנו בישראל חייבים להיות קשובים, מודאגים וערניים למתרחש. תוכניות מגירה חייבות להתעדכן בכל התחומים, ומעל לכול, נדרשת מנהיגות אשר מבינה את הסיכון, מתייחסת אליו ועוסקת פחות במענקים לחרדים ובהרס התעשייה המקומית. ממשלת ישראל חייבת לעסוק במתן אופק אמיתי לילדינו, אופק ביטחוני, תעסוקתי וחברתי.
הכותב הוא נשיא וריפון ישראל