"דווקא בתקופה שבה כל-כך הרבה דברי הסתה מגיעים מקרב רבנים, יש התחכמות בהעלאת מחזה שמצד אחד יש בו ביקורת פוליטית-חברתית עכשווית לחלוטין ומצד שני הוא מבוסס אחד לאחד על סיפור מהתנ"ך", כך אומר הבמאי מיכאל (מיקי) גורביץ' על העיבוד החדש ל"אוכלים", מחזהו של יעקב שבתאי שהועלה לראשונה בתיאטרון החאן בשנת 79', ובימים אלה שב בגרסה חדשה בועטת אף יותר מהמקור.
"אוכלים" הוא סיפורו של המלך אחאב (יהויכין פרידלנדר) החושק בכרמו של שכנו נבות (יוסי עיני) הסמוך לארמונו, כדי להפוך אותו לגינת ירקות. הוא מציע בתמורה כסף וכרם חלופי, אך נבות מסרב בטענה ששטח האדמה שבו מדובר הוא נחלת אבותיו ואין הוא יכול להיפרד ממנה. הסירוב מעלה את חמתו של המלך המחליט להשיג את האדמה ויהי מה, אך הוא מסרב לגזול את הכרם במופגן ודורש שההשתלטות תהיה חוקית. בעידודה של אשתו המלכה איזבל (נילי רוגל), מזמן אחאב שניים מיועציו הבכירים (אריה צ'רנר ולירון ברנס) ובעצה אחת הם מעלילים על נבות שקילל את שם אלוהים ושם המלך ודנים אותו למוות.
רצח וגם ירש
"ברגע שבו קראתי את המחזה היה ברור לי שהסיפור תואם את זמננו יותר מאי פעם", אומר גורביץ', "אנו חיים בעיצומו של סכסוך רב שנים וביסודו רצון להשתלט על אדמה. יכולנו לחלוק אותה, אבל כמו המלך אחאב האגו והחמדנות השתלטו על השכל הישר. אנחנו רוצים הכול, עכשיו, ושזה יהיה חוקי כדי שלא יוכלו לבוא בטענות. לא משנה העובדה שאחאב מבצע רצח, גם אם הוא מסתתר מאחורי אידיאלים נעלים לכאורה כמו 'צרכי הממלכה'. גם שני יועצי המלך מייצגים את אבי הטיפוס של היועץ הפוליטי בן-זמננו. האחד מלכך פנכה שיגיד כל מה שיצפו ממנו לומר, והשני איש מצפון לכאורה אך חכם דיו להבין שאם הוא רוצה לשמור על משרתו וראשו הוא צריך לשתף פעולה ולא לנסות להוביל שליטים לדרך מוסרית וצודקת יותר".
בסצנה שבה נבות מגיע לסעוד על שולחנם של המלך והמלכה, איזבל מורה להביא לו את "הכסא הטורקי", הנמוך בראש מאלו של שאר המסובים. רמז להשפלת השגריר עם פרוץ המשבר הדיפלומטי עם טורקיה. אילו עוד שינויים הכנסת במחזה של שבתאי?
"במחזה המקורי סצנת הרצח לא נראית על הבמה. כאן החלטתי שהקהל צריך לראות את אחאב ויועציו הורגים את נבות במו ידיהם. האחריות שלהם למותו הייתה מחויבת, בעיניי, להיות ישירה ומיידית. בנוסף, המחזה מתחיל ומסתיים כאשר המשרת (אריאל וולף) מצטט פסוקים מספר מלכים א' פרק כ"א, בהם מגולל סיפור כרמו של נבות. זהו הטקסט המקראי שעליו התבסס המחזה, המסתיים בנבואה של אליהו התשבי האומרת שבאותו מקום שבו ליקקו הכלבים את דמו של נבות הם ילקקו את דמו של אחאב וכמובן המשפט החשוב מכל: 'הרצחת וגם ירשת'. הרג לשם גזל אדמה יכול להסתיים רק בהרג נוסף של מבצעי אותו גזל".
- בתקופה שבה סובלנות הציבור הישראלי לביקורת הולכת וקטנה, אילו תגובות יעורר לדעתך העיבוד הנוכחי ל"אוכלים"?
"אין לדעת, אבל אי אפשר לתת לחשש מתגובות קשות לעמוד בדרכה של אמירה. תיאטרון החאן כבר העלה בעבר לא מעט מחזות שעוררו ביקורות סוערות, כמו 'אדמה קדושה' של המחזאי מוחמד קסימי שביימה נולה צ'לטון. הפקה בעקבותיה צופים איימו לבטל את המנויים שלהם. תגובתי פשוטה: זה כתוב בתנ"ך. אף אחד לא יכול לטעון שיעקב שבתאי, או אני והשחקנים, המצאנו משהו".
מזון מקולקל
אלמנט מרכזי ב"אוכלים", בהתאם לשמו, הוא האוכל. המחזה מתרחש כולו במהלך סעודה בארמונו של אחאב, כאשר כל הדמויות עוסקות במקביל למלל באכילה בלתי פוסקת. אין פלא שהמונולוג של המלכה איזבל בזכות מנעמי האכילה, בסיום המחזה, הוא אחד המבריקים שכתב שבתאי אי פעם.
"יש באוכל משהו המקהה את החושים", מסכם גורביץ', "אחרי ארוחה כבדה אדם מטושטש ולא שולט לחלוטין בדבריו ובמעשיו. מובן שעבור שבתאי האכילה היא גם מטאפורה לגרגרנות של הדמויות, לתאוות הבצע שאינה יודעת שובע, אבל בעידן הנוכחי בו אי אפשר לפתוח טלוויזיה בלי לראות תוכנית בישול זה הפך משהו גדול בהרבה. זה הסם שאותו כולנו נוטלים מרצון. כחברה אנחנו מלעיטים את עצמנו ללא הרף במזון קלוקל, בתוכניות טלוויזיה שכל תכליתן לספק בידור נחות וממכר, ברכילות זולה. הכול על מנת שלא נצטרך להתמודד עם ההשלכות של המעשים וההחלטות שלנו. כאשר אנחנו אוכלים אנחנו לא חושבים, ובעיקר לא מרגישים".
ההצגות הקרובות של "אוכלים" יתקיימו מחר (חמישי) ובמוצ"ש, ב-20:30 בתיאטרון החאן