כאשר אדם מרגיש נפגע מפרסום עיתונאי, הדרך הנכונה ביותר היא להגיש תביעת דיבה, אלא אם כן כלי התקשורת חזר בו מהפרסום, וזה לא קורה הרבה. אדרבה, כלי התקשורת כועסים בדרך-כלל על מגיש התביעה גם אם תביעתו צודקת, וגם אם הוכחה בבית המשפט ככזאת.
מכל מקום, אם הנפגע לא מצליח לקבל התנצלות, ואם הוא באמת מעוניין להתנקות מדברי הדיבה - אין מנוס מתביעה. כלומר, יש מנוס כאשר הנפגע מחליט לנוס - וזה מה שרוב הנפגעים עושים. הם אומרים לעצמם, וגם אחרים אומרים להם, מה אני צריך את זה?
אלא שמי שנפגע צריך את זה ועוד איך, כיוון שהדיבה שוכבת בארכיב, ממתינה ליום שבו מישהו ייזכר בה ויחדש את פרסומה. אז כבר אי-אפשר לטעון שזו דיבה, כי חוסר המעש הפך את הדיבה לעובדה.
מניסיוני האישי, גם לא נכון שזו חייבת להיות הוצאה כספית גדולה, פסקי הדין ניתנים תוך זמן סביר. בקיצור, כל התירוצים המשמשים אנשים הפוחדים מהגשת תביעה או שאינם לגמרי בטוחים בקייס שלהם.
נתניהו אינו חושש. אולי
מתברר כי בנימין נתניהו אינו חושש, וזה נאמר כאן לזכותו. במקום לשגר את רעייתו שרה לדקלם "הכול שקר" או "רודפים אותנו", הדרך הנכונה היא ללכת לבית המשפט, להציג ראיות, להביא עדים ולקבל מבית המשפט את הטיהור העובדתי. או לא לקבל. בכל מקרה, אפשר יהיה לדעת סוף-סוף אם באמת מדובר ב"שקר ורדיפה" או לא.
האם הגשת תביעת דיבה מלמדת על זכאותו של המגיש? או, כאן צריך להיזהר. מה שיש לנו בינתיים זו התביעה של נתניהו. תביעה כזאת מוגשת לעתים כדי להשפיע על דעת הקהל על-ידי הטלת ספק בנכונות הפרסומים, לאמור: "אם הוא הגיש תביעה, אז", אבל מה קורה אחר-כך?
הגזמה פרועה
פה הנקודה. השבוע אמור נתניהו להגיש תביעת דיבה נגד רביב דרוקר על אחד הפרסומים שלו (נוסף על שתי תביעות דיבה שכבר הגיש באחרונה).
ב"ישראל היום", ביטאונו של נתניהו, פורסמה היום (א') כותרת גדולה מפי פרקליטו של נתניהו, עו"ד דוד שמרון, ולפיה "לא הייתה הוצאת דיבה כזאת בתולדות המדינה". בטוח שבתולדות המדינה לא הייתה הגזמה כה פרועה.
יבטל או לא יבטל?
שמרון אומר בידיעה כי "החומרים שנציג יהיה יהיו כל-כך מבוססים" וכו'. האם אכן יוצגו החומרים? למה אני שואל? כי לפני כשנתיים, במארס 2008, פרסם דרוקר את חשבון המלון של נתניהו בלונדון. גם אז היה הרבה רעש, ונתניהו הגיש תביעה. כשנה לאחר מכן, עוד לפני שהחל הדיון בתביעה, הגיש ביבי בקשה לבטל אותה, וכך נעשה.
צריך לקוות שהפעם נתניהו ילך עם האמת שלו עד הסוף, כי הציבור רוצה וזכאי לדעת מה ערכה ומשקלה של האמת הזאת.