האם הרופאים השובתים במחאה על תנאי העסקתם נהנים מתמיכת הציבור? בדיקה מקיפה של הדיון ברשת על שביתת הרופאים מגלה את התמונה הבאה: הישראלים מגלים הזדהות עם הסטאז'יונרים הצעירים, מבקרים את הרופאים הבכירים שמרוויחים כסף גדול בשירותי הרפואה הפרטית, אבל יותר מכל - מנסים לברר איך בדיוק השביתה תשפיע עליהם.
למען האמת, נתוני המחקר מפתיעים: אפשר היה לצפות לחומת הזדהות עם הרופאים שעובדים מסביב לשעון כדי להציל חיים בשכר מינימום; אפשר היה גם להבין מחאה וביקורת כלפי הצעד שפוגע בחוליה החלשה של החברה הישראלית: קשישים, חולים כרוניים וסתם אנשים שמעדו באמבטיה או נפלו מהטוסטוס ושוכבים מיוסרים. אבל לא. הדיונים הנפוצים ביותר ברשת בנושא השביתה הם בסגנון הזה:
נתון זה יכול לפתוח פתח לשאלות קשות בנושא רחב בהרבה מהשביתה עצמה: האם אנחנו כציבור כבר איבדנו את היכולת לחשוב ולפעול כקבוצה? מניתוח הדיונים שבהם הובע סנטימנט רגשי - חיובי או שלילי - כלפי השביתה, ניכרה השתתפותם הפעילה של מי שמעורב במעגל הראשון של השביתה: רופאים ובני משפחותיהם, סטודנטים לרפואה או חולים ומאושפזים ובני משפחותיהם. משקלם של אלה בשיח היה ללא פרופורציה לחלקם האמיתי באוכלוסיה.
נתון מעניין נוסף הוא נפח השיחה על השביתה. ניתן לראות בבירור שהוא מגיע לשיא ביומיים הראשונים של השביתה, אבל בסוף השבוע האחרון ירד באופן ניכר. ביום רביעי בערב, יש לציין, חזרו הרופאים לעבודה מלאה, אף שאיום ההשבתה המשיך לרחף באוויר. למעשה, הכותרות בעיתונים רק דיווחו על מבוי סתום במגעים עם משרד האוצר ועל כוונה לממש את השביתה, הפעם באופן ממושך, בשבוע שלאחר מכן.
עדיין, כמו בתופעות חברתיות אחרות, אנחנו רואים שדעת הקהל ממהרת לנטוש את ההתעסקות בנושא ברגע שהוא מפסיק להוות איום מיידי. למען ההגינות יש להוסיף את ההתחממות הביטחונית בגזרת עזה בסוף השבוע, ש"גנבה" את עיקר תשומת-הלב הציבורית.
חלק גדול מהניטראליות שמבוטאת כלפי השביתה היא למעשה דיונים שכוללים תמהיל מאוזן של תגובות בעד ונגד צעד המחאה של השובתים.
ניתוח הסנטימנט חושף את הגורמים שמייצרים את התגובות האמוציונליות של הציבור כלפי שביתת הרופאים. הגורמים החיוביים פשוטים יחסית ומתבססים על הזדהות עם שעות העבודה הקשות של הרופאים, על העובדה שהם מצילים חיים ועל השכר הנמוך שלהם, לפחות בשנים הראשונות שלהם במקצוע.
אולם, מעניין לראות את מגוון הגורמים שמייצרים תגובות שליליות כלפי הרופאים השובתים: אלו כוללים את השכר השערורייתי (לטענת חלק מהגולשים) של הרופאים הבכירים, את העובדה שרפואה היא התחום היחידי כמעט שמבטיח תעסוקה ושכר בכל תנאי שוק, את העובדה שרבים מהם עובדים במקביל במרפאות הפרטיות, וכמובן את הנזק שנגרם לחולים בעקבות השביתה.
שתי טענות מעניינות במיוחד כנגד השביתה מתייחסות לקמפיין הפרסומי שמלווה אותה ולכך שהרופאים מתמקדים רק בשיפור שכרם - ולא בשיפור התשתיות שיתורגם להעלאת רמת השירות הרפואי לאזרח: יותר מיטות, יותר ציוד ויותר רופאים זמינים.
הרבה אנשים מפרטים על הקשיים בחייו של רופא, בין אם מנסיונם האישי או מהיכרות עם רופאים - אבל לא מצדדים בפירוש בשביתה ולא מצדיקים את הנזק לציבור ואת גובה הדרישות.
חלק גדול מהדיונים הוא גם ענייני, ללא הפניית אצבע מאשימה או מתן כתף תומכת, לדוגמה, כמה באמת מרוויחים הרופאים, מתי מפסיקים לעבוד מסביב לשעון ומתחילים לעשות כסף בשר"פ.
תחום אחד שבו ניכרת הסכמה היא בזעם כלפי הממשלה, שמדרדרת, לטענת הגולשים, את מצב הרפואה בישראל - ללא קשר לדעה האישית של המשתתפים בפורומים ובטוקבקים אם השביתה מוצדקת.
מעניין שעיקר האשמה לא מופנית כלפי שר האוצר שטייניץ - שכביכול אמור להיות "השוטר הרע" שעומד בין הרופאים לבין דרישותיהם, אלא כלפי דמות אפרורית וכמעט לא מורגשת בפוליטיקה הישראלית: סגן שר הבריאות יעקב ליצמן.
יואב פרידור הוא מנכ"ל חברת buzzilla למחקרי תוכן צרכנים