גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אחת הטענות הנפוצות נגד בעלי השליטה בחברות ציבוריות היא כי במקום לחלוק עם ציבור המשקיעים בפרי עמלן של החברות, הם מעדיפים לחלוב אותן באמצעות שכר מנופח, ועסקאות בעלי עניין (שבהן הם מעבירים להן נכסים פרטיים במחיר מנופח).

בכך, מופר השוויון בין בעלי המניות של אותן חברות: הערך שרואה בפניו בעל השליטה בחברה, שונה לגמרי מזה שלו זוכה הציבור המושקע במניה.

חברת אמפל אמריקן , שמצאה את עצמה באחרונה מככבת שלא בטובתה בכותרות הכלכליות, יכולה לשמש מקרה מבחן לטענה שכזו. הפיצוץ בצינור הגז של ספקית הגז המצרי EMG, בה משמשת אמפל כשותפה מרכזית, וההפסקה הממושכת של הזרמת הגז לישראל בעקבותיו, מיקדו באחרונה את תשומת הלב בחברה שבדרך כלל איננה מרבה להיחשף לאור הזרקורים.

השבוע זימנה לנו אמפל עניין חדש: מזימון (Proxy) שפרסמה החברה לקראת אסיפה כללית של בעלי המניות שתתקיים בתחילת חודש מאי, עולה כי בעל השליטה בה, יוסי מימן, המשמש כיו"ר ומנכ"ל החברה, מבקש לאשר לעצמו שכר בעלות של 3.4 מיליון דולר, או 12 מיליון שקל עבור שנת 2010 - מספרים שיהפכו אותו לאחד ממקבלי השכר הגבוה במשק הישראלי.

מרכיבי העלות של מימן באמפל כוללים שכר בסיס של 5.3 מיליון שקל, בונוס של 4.5 מיליון שקל, וכן חבילת אופציות ששוויה הכלכלי הוא 1.6 מיליון שקל.

זה השלב שבו בוודאי ישאל את עצמו הקורא מדוע זקוק מימן, המחזיק ממילא את רוב מניות אמפל (וככזה הוא גם הראשון ליהנות מהצלחתה) לשכר גבוה, בונוס על תרומה להצלחה, וחבילת אופציות?

המשקיעים סובלים מהתוצאות

את התשובה עשוי לספק לנו גרף המניה של אמפל מאז רכש בה מימן את השליטה לפני כ-10 שנים. למרות ההבטחות לתשואה חלומית בעסקי האנרגיה שלתוכם הכניס אותה בעל השליטה, אמפל מספקת בשנים האחרונות תוצאות פושרות, בלשון המעטה, כך שמימן עצמו מופסד "על הנייר" כ-70% על השקעתו במניותיה. משבר הגז המצרי לבדו קיזזו כ-30% משווי החברה מאז תחילת השנה.

אלא שהשמדת הערך שחווה ציבור המשקיעים באמפל בשנים האחרונות, אינה בהכרח גם מנת חלקו של מימן, שהשקיע כ-90 מיליון דולר ברכישת 60% ממניות החברה בשנת 2002. אמנם על פניו טייקון האנרגיה והתקשורת אמור היה להיות הראשון להינזק מחולשת המנייה, אך חישוב פשוט מעלה כי אמפל דווקא ייצרה ערך לא קטן לבעל השליטה.

מלבד שכר המיליונים שהוא מקפיד לגבות מקופת החברה מדי שנה (המצטבר לכדי עשרות מיליוני שקלים), בשנים 2005-2006 הזרימה אמפל לחברה הפרטית של מימן, מרחב, סכום דמיוני של כרבע מיליארד דולר, שעיקרו במזומן, עת רכשה מידיה 12.5% ממניות ספקית הגז EMG (על פי הערכת שווי שנקבה בשווי של יותר מ-2 מיליארד דולר לספקית הגז המצרי). זו, יש לציין, טרם חילקה מאז דיבידנדים לבעלי המניות, ועננה של אי ודאות מרחפת כיום על פעילותה.

אמפל, אגב, לא הייתה הגורם היחיד שרכש מידי מימן מניות EMG (שהקימה צינור גז מאל עריש לאשקלון, והחלה בהזרמת הגז לישראל בשנת 2008). בנוסף לה, זרמו כ-90 מיליון דולר נוספים לקופתה של מרחב מידי גופים מוסדיים, שרכשו 4.3% ממניות EMG.

כך שבסיכומו של דבר, גם אם מנטרלים את שכר המיליונים, הבונוסים והאופציות להן זכה מימן בשנותיו באמפל, הרי שדי היה ב"אקזיט" שהניבה לו מכירת מניות EMG כדי להצדיק את רכישתה. המשקיעים מהציבור שקנו מניות אמפל בשנים האחרונות, יתקשו הרבה יותר, מן הסתם, למצוא הצדקה למהלך.