"התליין", א' 21:00, "יס דוקו"
תאמרו שאין זו דרך נאותה לפתוח טור טלוויזיה אחרון לפני החג, אבל מה לעשות שקשה מאוד השנה עם ההיצע הטלוויזיוני לקראת החג, וכך נותרנו עם מה שנראה כסנונית ראשונה לקראת הימים-הנוראים של הישראלי, מיום הזיכרון לשואה, ועד ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
ספק אם יש עוד אירוע שמחבר בין השניים - רצח-עם וקוממיותו, כמו משפט אייכמן, לפני 50 שנה בדיוק: לוחמי המוסד, חוד החנית של העצמאות, נוסעים עד לקצה העולם כדי לסגור חשבון היסטורי עם רב-התליינים, ובתוך כך מאפשרים לחלקים גדולים בעם ישראל לשמוע לראשונה על השואה ממקור ראשון, מעדויות שהודחקו מפי ניצולים, ועד נבירה מרתקת, גם אם חסרת תכלית בנבכי מכונת ההשמדה, מפי הנאשם שהיה מאדריכליה. בקצה משפט הראווה הזה (עובדה שלא עומדת בסתירה לכך שהיה גם משפט צדק כמובן), מישהו היה צריך לנקות אחרי כל המהומה, ואם כדי ללכוד את אייכמן נדרשו טובי בחורינו מהמוסד, אזי כדי להיפטר ממנו, קראו לסוהר מחולון.
שלום נגר, היום בן 75, שוחט במקצועו האזרחי, רדוף כל חייו מהאירוע שהפך אותו לאיש היחיד שהפעיל אי פעם גרדום בשמה של מדינת ישראל. כמקובל בסרטים תיעודיים של השנים האחרונות, עיקר העיסוק בסרט הזה אינו במשפט אייכמן ובלקחיו ההיסטוריים, כי אם באיש ששמט את הבסיס תחת רגליו.
התוצאה, מכל מקום, טובה ומעניינת.
לכה דודי
"חג שמח עם גיל קופטש", ב' 17:05, ערוץ 1
אני יודע שההמלצה הזאת טובה רק למי שמארח את הסדר בביתו, ולא זאת בלבד - אלא שיש מישהו אחר שדואג להתקנת הסעודה שמגיעה בפרק "שולחן עורך" בהגדה, שכל מה שקורה אחריו, לוט בערפל מסוים של לפחות ארבע כוסות יין. ובכל זאת, גם מי שבינתיים מתקין ועורך, ייהנה עם התוכנית הזאת ברקע.
גיל קופטש הפך בשנים האחרונות למעין טייל חילוני בטריטוריה דתית, עם עלה ירוק על הכיפה ועם דיבור מעודכן על מסורת ישראל. לפעמים הפוזה הזאת נמאסת, לפעמים היא מצליחה להיות חיננית. התוכנית הזאת שבה הוא מארח את אחייניו למסע בין הלכות הפסח, נמנית, למרבה השמחה, עם הסוג השני. גם אם תקראו לזה "יהדות לייט", איאלץ לאוורר כאן נימוק חבוט ולהזכיר שלפעמים רק מי שמדבר בשפתך וקרוב אצל עולם הדימויים שלך, יכול לקרב צופים אל מסרים שהיו נדחים על הסף מפי מישהו אחר. כמה כאלו יצפו בטלוויזיה בשעה 17:00 בערב החג? סביר להניח שבודדים בלבד, ובכל זאת, מגיע לערוץ הראשון קרדיט על עצם הניסיון.
אמריקה ורסנו
פסח מוזיקלי, ג' מ-17:00, ערוץ ביוגרפיה
הפרויקט יחל כבר ביום שני עם ריי צ'ארלס ואחריו הופעה של סטינג, אבל לקראת שלהי החג הראשון, הוא יעבור לשני אייקונים אמריקנים בעלי סיפור חיים מרתק. שני שורדים שהפכו, כל אחד בדרכו, לקולו של מעמד הפועלים. למרות חיבתי לבילי ג'ואל דווקא ("הפסנתרן" שלו, למרות המוטיב הסכריני, או אולי דווקא בגללו, הוא בעיניי יללת ייאוש מרטיטה של אנשים אבודים ובודדים בכרך, המשך ישיר ל"אלינור ריגבי" של הביטלס), הרי שדווקא ברוס "הבוס" ספרינגסטין, הוא היוצר החשוב בין שניהם, אייקון אמריקני עם כמה המנונים, שאחד מהם, "הנהר" הוא סיפורו של המעמד הבינוני-נמוך הלבן בארצות הברית. מי שמבקש לסיים את סשן המזון לחג בהפעלה של שרירי הפה, ולו בהמהום של כמה בלדות יפות ומוכרות, מוזמן להצטרף.