מ"בלונדי" דרך "השבת השחורה" ועד "טורפת הגברים", ו', מ 17:00, ערוץ ביוגרפיה
פרוייקט המוזיקה של ערוץ הביוגרפיה מצליח לשאוב אותי אליו לאט לאט. בכלל, העיסוק של ערוצי הדוקו השונים בנושא המוזיקה התברר כמבורך: אני אישית למדתי ממנו שטעמי המוזיקלי אינו חד-גוני כפי שסברתי בתחילה...
הערב הזה מתחיל עם דבי הארי ו"בלונדי", מין הרכב אמורפי, שנע בין סגנון פאנקי ממש ללהיטי אהבה מתקתקים ועם הארי, הבלונדינית האולטימטיבית, סמל-סקס בגוונים של בלונד-גותי (מסתבר שיש דברים כאלו). סיפורה של הלהקה מעניין, שלא לדבר על הלהיטים שלה, שכל מי שחצה את גיל הארבעים ישמח להתענג עליהם שוב.
גם הרוק הכבד, זה שפעם חשדו בו שהוא מכיל מסרים שטניים, הפך כבר למשהו שאבות צעירים ברוחם מאזינים לו ביחד עם בניהם המתבגרים. בלאק סאבאת' (17:50), היא ללא ספק גיבורת הסצנה ההיא - אנטיתזה לרוק המלודי ולשירי האהבה הדביקים.
אישית אני מודה שמעולם לא הייתי בקטע. תמיד העדפתי את המלודיות הרכות של מקרטני, בגיבוי המסרים האינטליגנטיים יחסית של לנון, ונדמה לי ששם נתקעתי. אבל שנות דור שחלפו מאז הסעירה בלאק סאבאת' את עולם הרוק, הן פריזמה מצויינת לבחון את הדרך שעשה ההבי-מטאל מאז ועד היום.
מי שיהיה לו כוח לעוד, מוזמן ל"אחד על אחד" (18:40) שהוא בעצם יותר אחד על שניים במקרה זה, עם הול ואוטס, יוצרי להיט האייטיז "טורפת גברים" (man eater). מסתבר שקשה מאוד לכתוב להיט גדול, אך קשה שבעתיים להימלט מצילו הארוך.
שעה היסטורית
"הבורג'ס", שבת, 22:00, הוט 3
פרופסור מיכאל הר סגור, שנפטר לאחרונה, יכול לנוח על משכבו בשלום. סוף-סוף הוליווד הבינה את המסר שטמן ב"שעה היסטורית" שלו: ההיסטוריה, שרבים רואים בה בטעות מבוא לשעמום, היא למעשה עלילה עמוסה בתככים, מזימות, תשוקות, פשעים ורומנטיקה הרבה יותר מכל סיפור דמיוני, שנולד במוחו של תסריטאי בן זמננו.
כאשר מסתכלים על משפחת בורג'יה, מקבלים הדברים הללו משנה תוקף. המשפחה הספרדית שעלתה לגדולה באיטליה של המאה ה-15 הייתה סמל של תקופת הרנסנס, לפריחה אומנותית, אך גם לדקדנטיות ושחיתות, היא מקור בלתי נדלה לסיפורים טובים. ג'רמי איירונס הנפלא בתפקיד רודריגו בורג'יה, האיש שקנה את דרכו לכס האפיפיורות, והוכיח שהכס הזה הוא כל דבר זולת קדוש. ניל דו'רדן ("משחק הדמעות") הוא יוצר הסדרה.
אתם מוזמנים לצלול אל תולדות המשפחה הזאת בהנאה גדולה, לא רק מפני שמדובר בחוויה מרתקת, אלא מפני שקשה להבין אפילו את הפוליטיקה של ימינו, ללא היכרות עם מי שגדלו לאורו המקיאווליסטי של "הנסיך" למשל.
במילה אחת: תענוג.
ליגת הקולג'ים
"קומיוניטי" עונה חדשה, ה', 22:30, הוט 3
אני מקווה שהמבקרים בארצות הברית, שהתרגשו מאוד מהסדרה הזאת, יסלחו לי אם אומר שהדבר שהכי מרגש אותי בפתח העונה החדשה של "קומיוניטי" הוא הופעת האורח של בטי ווייט הישנה והטובה בתפקיד פרופסורית עם נטייה לטירוף קל.
עכשיו, אחרי הגרגור הנוסטלגי הזה, אפשר לדבר קצת על הסדרה הזאת, שמאירה באור שונה מעט את תרבות הקולג'ים, כפי שהתרגלנו לראות אותה מיוצגת בטלוויזיה ובקולנוע. הטיפוסים שמרכיבים את קבוצת הלימוד המוזרה הזאת בקולג' הקהילתי של גרינדייל, קולוראדו, היא מוזרה אפילו ביחס לג'ון בלושי וחבורתו ב"בית החיות" - אולי סרט הקולג'ים הטוב ביותר בכל הזמנים.
מה צופנת לנו העונה החדשה? קצת יותר התמקדות בחלקים היוצרים את הסינרגיה, או במילים אחרות - הצצה לטירוף הפרטי של כל אחת מהדמויות בסדרה וכן, כיאה לסדרה מצליחה, שלל של הופעות אורח, שווייט, כאמור, היא הראשונה בהן.
אז האם התלהבות המבקרים האמריקנים מוצדקת? האמת, אני מודה שקצת נמאס לי מכל הסדרות על 'האמריקני הפשוט', מ"דרו קארי" (שמגיע גם הוא להופעת אורח) ועד ל"קוראים לי ארל". מצד שני, אין לכחד ש"קומיוניטי" עושה את זה היטב ואפילו מצליחה להצחיק, כך שאולי לא צריך להיות חמדניים.