סוף לפרשת "הסוס הטרויאני": בית משפט השלום בהרצליה קבע לאחרונה כי בני-הזוג רות ומיכאל האפרתי, שעמדו במרכז הפרשה, יפצו את הסופר אמנון ז'קונט ב-400 אלף שקל.
הרקע לפרשה מתחיל בסכסוך משפחתי לפני שנים רבות. מיכאל האפרתי הינו גרושה של נטליה ויזלטיר ואבי בתה, שהיא בתו החורגת של ז'קונט ובתה של רעייתו, ורדה רזיאל-ז'קונט. רות האפרתי היא רעייתו של מיכאל האפרתי, ובין המשפחות שררה מחלוקת ממושכת ונוקבת סביב הליך הגירושים והמשמורת על הבת המשותפת למיכאל וגרושתו.
בתוך כך האפרתי פיתח תוכנת ריגול, שזכתה לכינוי "הסוס הטרויאני". התוכנה איפשרה לאחר החדרתה למחשב היעד לשגר את כל קבצי המחשב וכן לתעד את כל הקלדות המקלדת.
למרות שבני-הזוג האפרתי ייעדו את התוכנה לזרועות הביטחון, הרי שבפועל אצה להם הדרך, והם פעלו כדי לשווקה למשרדי חקירות פרטיים. אותם משרדי חקירות עשו בתוכנה שימוש לצורך ריגול תעשייתי במספר חברות גדולות בארץ.
פרשה זו, שכונתה "פרשת הסוס הטרויאני", נחקרה לראשונה בחקירה סמויה באמצע 2004 ובחקירה גלויה מראשית 2005 ועד למעצרם של הזוג האפרתי במאי 2005.
כנגד השניים הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, כשמרבית העבירות יוחסו לרות, ואילו מיכאל הואשם בסיוע בלבד. בני-הזוג הודו במיוחס להם, ונגזר עליהם עונש מאסר בפועל וקנס. רות נשלחה ל-4 שנות מאסר, ואילו מיכאל לשנתיים. כן נשלחו לכלא מספר חוקרים פרטיים שהשתמשו בתוכנה.
עניין התביעה הנוכחית מתייחס לכך שרות הטמינה במחשבו של ז'קונט את תוכנת הריגול, באמצעותה שאבה מידע ומסמכים רבים אודותיו.
ז'קונט התייחס בתביעה למספר פרשות - הראשונה מדברת על שליחת דואר אלקטרוני מכפיש לגורמים באוניברסיטת תל-אביב, שבה הוא מועסק כמרצה וחוקר. מכתבים אלה, כך עולה מטענותיו, נשלחו לכאורה ממחשבו. המכתבים מאזכרים פשעים, שז'קונט לכאורה ביצע ונוגעים למחקרים ומאמרים שפירסם.
"תרמית זו גרמה לתובע מבוכה ועוגמת-נפש רבה, משנאלץ להתמודד עם עמיתיו, שביקשו את הסבריו לפרסום מאמריהם שעדיין לא ראו אור", פסקה השופטת אירית מני-גור.
השופטת קבעה כי האפרתי התחזתה במיילים הפוגעים בשמו של "סמי בן-שמעון" וכתבה "וידויים" הנחזים להיות כתובים על-ידי ז'קונט, כדי להכפיש את שמו בקרב עמיתיו לעבודה ולהביכו בפני תלמידיו.
מייל מכפיש
פרשה נוספת נוגעת לכך שז'קונט גילה באוגוסט 2004 כי מכתב ששלח לעיריית תל-אביב בנושא חניה נגנב ממחשבו ופורסם באתר שדן בצדק חברתי, תוך טענה כי מדובר במכתב שהמציא, כדי לבטל דוחות חניה באמתלת-שווא. המייל מייחס לו מעשי מירמה והונאה סדרתיים, והציגו באור נלעג ובלתי אמין.
"אין להקל ראש בעוולה זו, לא זו בלבד שחודרת היא לפרטיותו של התובע, 'מפשפשת' בקרביו של המחשב הביתי, דולה מתוכו מכתב תמים פרטי בהחלט... אלא אף עושה בחומר הגנוב שימוש זדוני ציני ומרושע... לשם תאוות-בצע... לשם פגיעה צרופה בשמו הטוב ותדמיתו של התובע בעיני הציבור", קבעה השופטת.
הדלפות מהספר
הפרשה השלישית מתייחסת לגניבה ופרסום קטעים מספרו של ז'קונט "ש. כמו שקר" באינטרנט ועריכת גירסאות שונות של היצירה. לגירסת ז'קונט, כשבועיים לפני צאתו של הספר, אותו כתב עם רעייתו, פורסמו באינטרנט קטעים מספרו, שהיה שמור במחשבו, לרבות הסיום. הפרסום גרם, לטענתו, לכך שצרכנים רבים לא רכשו את הספר.
גם בפרשה זו מצא בית המשפט כי לרות האפרתי אחריות לפרסום, למרות שטענה כי פרסום הקטעים נעשה לאחר שהספר כבר פורסם.
במהלך הדיונים הוצג מכתב בו התרברבה האפרתי ביכולתה לשנת את קבצי הספר, מבלי שהדבר יורגש. "אם אכן מודה הנתבעת בריש-גלי במעקב צמוד אחר כתיבת הספר ושינויו חדשות לבקרים, מדוע יש לקבל את גירסתה כי המתינה לפרסם את סוף הספר דווקא מתוך הספר עצמו, לאחר שחמותה שלחה לה עותק בפקס", כתבה השופטת.
ערך בויקיפדיה
ואולם, בכך לא תמו מעלליה של רות האפרתי. ז'קונט אף גילה, לחרדתו, כי הוא עצמו כתב ערך ב"ויקיפדיה" אודותיו, למרות שמעולם לא עשה כן. הערך כלל דברי-בלע, העוסקים באישום פלילי, התחמקות משירות בצה"ל ובהונאה בקשר לכרטיס חניה. לדברי ז'קונט, אף הופיעו וידויים שלו עצמו, שנכתבו באמצעות המחשב שלו.
גם בעניין זה מצאה השופטת את בני-הזוג האפרתי אחראים. "לאחר ששוכנעתי כי בידי הנתבעים הידע הטכנולוגי לכתוב בשמו של התובע, תוך שימוש בכתובת המחשב שלו, שוכנעתי כי מכתביו לא נכתבו על-ידו אלא על-ידי הנתבעת, שהתחזתה לו", פסקה.
למרות שעיקר המעשים בוצעו על-ידי רות האפרתי, קבעה השופטת כי אין לפטור את בן-זוגה, מיכאל, מאחריות למעשים. "מדובר בבני-זוג החיים תחת קורת-גג אחת. לנתבע שליטה מלאה על תיבות הדואר, על כניסות למחשבים ולשרתים, ולא הייתה כל סיבה שלא לבדוק מקומות אלה מעת לעת, ובייחוד לאור מצבה הנפשי הרעוע של רעייתו אותה עת, ולאור הסכסוך המשפחתי הנוקב", קבע בית המשפט.
השופטת קבעה כי מיכאל בחר לטמון את ראשו בחול. לדבריה, למרות שמרבית האחריות מוטלת על רעייתו, הרי שגם לו אחריות בשל רשלנותו ואדישותו לתוצאת השימוש הלקוי בתוכנה שפיתח.
בשל כך, נקבע כי רות תישא בסכום נזק כולל של 400 אלף שקל, ואילו מיכאל יחויב בשיעור של 50% ממנו. עוד נקבע כי רות תישא גם בהחזרי האגרות, בהחזר הוצאות העדים והוצאות חוות-הדעת ובשכר-טרחת עורך דין בסכום של 90 אלף שקל.