תושבי איסלנד עשו לאחרונה מעשה שחלק גדול מתושבי אירופה היה שמח לחקות: הם סירבו לשלם מכיסיהם עבור חלק מחובות הבנקים שלהם, שכמו בנקים רבים אחרים ברחבי היבשת קרסו והולאמו בעקבות המשבר הכלכלי הבינלאומי.
כ-60% מהמצביעים במשאל עם שנערך באי הצפון אטלנטי החליטו שלא להחזיר חוב של כ-5 מיליארד דולרים ללקוחות הבריטים וההולנדים של בנק לאנדסבנקי, שקרס במפולת האשראי הגדולה. בכך הם יצאו נגד הפוליטיקאים האיסלנדים שגיבשו ואישרו את העסקה להחזרת החוב, נגד סוכנויות דירוג האשראי שמאיימות להוריד את דירוג איגרות החוב של המדינה ל"זבל" - ולמעשה שלחו את לונדון ואת האג לתבוע את איסלנד בבית משפט אירופי אם ברצונן לקבל את הכסף.
ההחלטה לדחות את הפשרה הכספית הייתה רק הפרק האחרון בסאגה (מונח איסלנדי, אגב) שהחלה במשבר האשראי של 2008, ובדומה לסיפורים האיסלנדיים העתיקים על מלחמות הוויקינגים, גם סאגת IceSave (על-שם הבנק האינטרנטי של לאנדסבנקי) מתאפיינת במאבק של תושבי האי נגד תושבי אירופה; אם כי פרק של כבוד שמור בה למאבק פנימי עז בין תושביה, שבסופו הניפה מדינת האי הקטנה אצבע משולשת קולקטיבית לעבר שכנותיה.
חדלות פירעון כמעשה טרור
הסיפור החל עם צמיחתם המהירה מדי של הבנקים האיסלנדיים החל בשנת 2000, כתוצאה של הפרטה, הסרת הפיקוח וגאות בשוקי הכספים הבינלאומיים. בתוך פחות מעשור הפך המגזר הבנקאי של איסלנד למנוע הצמיחה של המדינה הענייה לשעבר, ושלח זרועות ממונפות לעסקים ברחבי העולם: עיתונים בשוודיה, חברות תעופה בדנמרק, השקעות בבריטניה ובמזרח הרחוק ופעילות פיננסית בלוקסמבורג. כשסוכנויות דירוג האשראי התחילו להבין, כמה שנים לפני פרוץ משבר האשראי, כי הבנקים האיסלנדיים מגלגלים בעיקר עסקי אוויר, הורה הבנק המרכזי של איסלנד לבנקים להשיג באופן מיידי כסף מזומן כביטחון להמשך הפעילות.
הבנק האיסלנדי לאנדסבנקי החליט לעשות זאת באמצעות גיוס כסף מהציבור. מכיוון שבאיסלנד הקטנה חיים בסך-הכול מעט יותר מ-300 אלף איש, החליטו אנשי הבנק לפנות החוצה, לאירופה. לאנדסבנקי הקים בנק אינטרנטי בשם IceSave, שפעל בבריטניה ובהולנד והזמין אזרחים פרטיים להפקיד את חסכונותיהם בחשבונות שהבטיחו תשואה גבוהה יותר מכל בנק אחר. עשרות אלפי לקוחות הפקידו מיליארדי דולרים בבנק. איסלנד כולה נהנתה מצמיחת המגזר הבנקאי: דייגים לשעבר עברו לעבוד באשראי, ובנאים לשעבר עברו הסבה להתמחות באופציות. בכל המערכת הפיננסית הזו שלטו כמה אנשי עסקים עשירים במיוחד, בעלי קשרים ענפים בממשל.
כשמשבר האשראי העולמי ייבש את אגם הכסף הגלובלי, התגלתה בקרקעיתו המפלצת האיסלנדית שהסתתרה בו כל הזמן. הבנקים לא הצליחו יותר ללוות את הכסף הדרוש כדי לממן את הפעילות הבלתי כלכלית בעליל שלהם, והתגלה כי חובותיהם של שלושת הבנקים הגדולים ביותר באיסלנד - גליתניר, קאופתינג ולאנדסבנקי - היו פי 11 מהתל"ג השנתי של המדינה. למעשה, החוב העצום, מעבר למה שהמדינה הייתה מסוגלת לשלם, גרם לממשלה להלאים את הבנקים, על-פי מודל איסלנדי ייחודי: קודם כול דאגו לכסף של האיסלנדים, ורק אחר כך, ובמקרים מסוימים בלבד, דאגו לחובות של מוסדות פיננסיים ושל אזרחים זרים.
כחלק מגישה זו סירבה איסלנד להחזיר כספים של לקוחות IceSave, לאחר שבריטניה השתמשה, בפעם הראשונה בתולדותיה, בחקיקה נגד טרור כדי להעביר לחזקתה נכסים של לאנדסבנקי שהיו בשטחה, מהלך שהחיש את נפילתו. בריטניה והולנד פיצו את אזרחיהן, שלפתע לא יכלו להיכנס יותר לחשבונותיהם, והסכסוך הפך לעימות בין שתי הממשלות ובין האיסלנדים. הוא גם גלש לפסים פוליטיים, כשהציבור האיסלנדי הביע זעזוע, שטרם שכך, על החלטת הרשויות הבריטיות להגדיר את ארצו כגוף טרוריסטי.
נשיא, סרבן
מאז, הבין הממשל באיסלנד - ממשלת הימין הוחלפה בינתיים בממשלת שמאל - כי כדאי ליישר את ההדורים עם בריטניה ועם הולנד, וניסה בעקביות לגבש עסקה שתסיים את הסכסוך. איסלנד, אחרי הכול, תלויה בסכומי עתק שהיא מקבלת מקרן המטבע הבינלאומית, ממדינות סקנדינביה השכנות ומפולין, וגם שואפת להצטרף בזריזות לאיחוד האירופי כדי לזנוח את הקרונה האיסלנדית (המטבע הנסחר בהיקף הקטן ביותר בעולם) ואת המאמצים היקרים לשמור על שער חליפין פחות או יותר קבוע.
אך בינתיים הספיקה המדינה השלווה להיקלע לסערה פוליטית חסרת תקדים. תושבי איסלנד - שראו כיצד חסכונות חייהם נמחקים, כיצד המחירים עולים, כיצד חובותיהם תופחים והאבטלה גוברת - החלו להפגין נגד הגורמים למשבר, ובראשם השלטון הקודם והאליטה העסקית ששלטה בבנקים. חברי פרלמנט הותקפו בביצים ובפצצות צבע בדרך להצבעה קריטית על חקירת הבנקים האיסלנדיים, מפגינים פרצו למבנה הפרלמנט (האיסלנדים מתגאים בכך שהאלתינגי הוא הפרלמנט העתיק ביותר בעולם), והפגנות סוערות נערכו באופן תדיר, אפילו בעיצומו של החורף החשוך. ועדת החקירה שהוקמה לבסוף המליצה על הגשת כתבי אישום נגד כמה בנקאים ופקידי ממשל, וביניהם אף ראש הממשלה דאז גייר הארדה. לפני כשבועיים נכנס לראשונה פקיד ממשל לכלא, לתקופת מאסר של שנתיים.
זו הייתה הסיבה לכך שהסכסוך סביב IceSave ניקז אליו את רוב הזעם הציבורי. הפרלמנט ניסה להעביר בחופזה, לפני יותר משנה, את עסקת הפשרה עם בריטניה ועם הולנד, אולם כרבע מתושבי האי חתמו על עצומה שנשלחה לנשיא, אולפור ראגנר גרימסון, בדרישה להפנות את ההחלטה למשאל עם. גרימסון, שנחשב עד למשבר לדמות סמלית ותו לא, אך מעמדו מחייב אותו לחתום על חוקים כדי שייכנסו לתוקף, החליט בפעם הראשונה, אך לא האחרונה, בהיסטוריה הקצרה של איסלנד העצמאית שלא לחתום - ושלח את הסוגיה לבירור במשאל עם.
התוצאות היו החלטיות: 98% מתושבי האי דחו את העסקה, ושלחו את הממשלה להתמקח מחדש על התנאים. הממשלה עשתה זאת, ושוב ניסתה להעביר את ההחלטה מעל ראש הציבור. 70% מחברי הפרלמנט תמכו בה, ודרשו מהנשיא שיחתום על ההחלטה. אבל גרימסון שוב התערב, והעביר גם את העסקה השנייה למשאל עם. תוך כדי כך, הצליח לעורר דיון על גבולות כוחו של הנשיא - ועדה ממשלתית דנה בימים אלה בהגבלות, או בהרחבות, של מוסד הנשיאות. תוצאות משאל העם השני, שפורסמו החודש, הראו כי האיסלנדים פשוט אינם מוכנים לערוב לחובות של הבנקים שלהם. הזעם שלהם נגד הבנקאים, וגם נגד הבריטים, עדיין רב מדי.
אחרי הנפילה
הממשלה ברייקיאוויק הגדירה מיד את ההחלטה כ"מצערת", ופתחה בקמפיין נרחב כדי להסביר שייתכן מאוד שבריטניה והולנד יקבלו את כספיהן כתוצאה מכינוס הנכסים של בנק לאנדסבנקי, ולא מפיצוי ממשלתי. באופן כללי, אגב, לעיתונאים שעוקבים אחרי המצב באיסלנד נראה כי את תעשיית הבנקאות המפותחת לשעבר של איסלנד החליפה תעשיית השיווק העצמי. האיסלנדים פצחו בשנתיים האחרונות בסדרת מאמצים שיווקיים: קמפיין בינלאומי לעידוד התיירות, קמפיין נגד הצגתם כטרוריסטים על-ידי הבריטים, וקמפיין "השראה על-ידי איסלנד" לשיפור תדמית האי. הם הקימו אתרי חדשות ומידע מעוצבים היטב בשלל שפות, ושולחים באופן קבוע דוחות המציגים את תמונת המצב ה"אמיתית" באיסלנד, לפי גרסת הרשויות. תמונותיהן של הגבעות הירוקות המתגלגלות של איסלנד מרצדות בכל מסמך, כלכלי ככל שיהיה.
כעת מחכים כולם להשלכות ההחלטה העממית. סוגיית הפיצוי הכספי הועברה לבית משפט אירופי, והדיונים בו יחלו ככל הנראה רק בעוד שנה. איסלנד מחכה בינתיים לראות אם תנסה הולנד לסכל את הצטרפותה לאיחוד האירופי, ומפצירה בסוכנויות דירוג האשראי שלא להוריד את דירוג איגרות החוב שלה כתוצאה ממשאל העם. בעולם, האיסלנדים נתפסים כעם אמיץ המתקומם נגד הלאמת הבנקים, או כחבורת צבועים שחגגה על חשבון הצמיחה במדינה וכעת מסרבת לשלם את החשבון.
את התמונה משפרים במקצת הנתונים המעודדים לגבי התאוששותה של איסלנד מהמשבר: שיעור האבטלה במדינה צנח, האינפלציה ירדה מתחת לשיעור דו-ספרתי, ושיעור הצמיחה הולך וגדל. הנתונים נראים טוב עוד יותר כשמסתכלים על אי אטלנטי אחר, אירלנד, שנאלץ גם הוא להלאים את תעשיית הבנקאות הכושלת שלו, אך החליט לערוב לכל חובותיה. הדשא האיסלנדי נראה ירוק הרבה יותר מזה של אירלנד, שהשקיעה את עצמה בחוב לאומי עצום. נכון לעכשיו, כפי שהגדיר זאת פרשן כלכלי, איסלנד שברה את הכללים, ויצאה מזה בלא פגע.