באביב 2005 החליט ויקטור מדינה לרדת מהבמה. האיש שבמשך כמעט שני עשורים כיכב בעיתונים הכלכליים נכנס לבונקר תקשורתי. רק שנה לפני כן, באביב 2004, היה מדינה בפוזיציה אחרת לגמרי. הוא סיים קדנציה מוצלחת כמנכ"ל בנק המזרחי והיה בדרכו לכבוש פסגה חדשה: מינויו הצפוי לנגיד בנק ישראל. אבל משהו השתבש בדרך, את התפקיד קיבל יהודי אמריקאי חייכן וכסוף שיער בשם סטנלי פישר, ומדינה נאלץ לשנות תוכניות.
באביב 2011 אנחנו פוגשים את מדינה בלשכתו בבית ההשקעות מגדל שוקי הון. הוא לוחץ ידיים ומחייך, מעט נרגש, מתעניין בנימוס אם אנחנו יודעים שכבר למעלה מ-6 שנים הוא לא מדבר עם התקשורת.
"הייתה לי תחושה שאני צריך לרדת מהבמה לתקופה בלתי מוגדרת", הוא מסביר. "היו לי שנים רבות ואינטנסיביות שבהן הייתי חשוף בתקשורת, והיה צורך אישי לנתק מגע. הרגשתי שאני רוצה לחזור להיות איש פרטי במלוא מובן המילה".
מדינה, 71, לא היה "איש פרטי" במשך שנים. לא במגזר הציבורי כמספר שתיים בבנק ישראל, ובוודאי לא כמנכ"ל משרד האוצר. גם לא במגזר העסקי, כשהיה יו"ר כי"ל ומנכ"ל המזרחי במשך כמעט עשור. מדיניות האשראי השמרנית שהנהיג הפכה את המזרחי לבעל תיק האשראי הטוב ביותר במערכת הבנקאית, ובשנות המיתון גם לרווחי ביותר. הרקורד הזה, והכתרים שנקשרו לשמו במהלך השנים כאחד הבנקאים והכלכלנים המוערכים בישראל, לא נעלמו מעיני מקבלי ההחלטות. כשדוד קליין, הנגיד השביעי, עמד לסיים את תפקידו, מדינה נחשב למועמד המוביל להחליפו. כשהתקרב מועד ההחלטה על המינוי, מדינה אף הודיע כי הוא פורש מניהול הבנק.
"נתניהו, שהיה אז שר אוצר, אמר לי שהוא רוצה אותי כנגיד", הוא מספר. "אמרתי לו שאם יציעו לי את התפקיד, אשמח לקבל אותו וחשבתי שרצוי שאעזוב את הבנק שמונה או עשרה חודשים לפני מועד ההחלפה. חשבתי שזה לא נכון להיות מנכ"ל בנק ואחרי שבוע-שבועיים להיות נגיד. עידן עופר ומוזי ורטהיים (נציגי בעלי המניות בבנק) אמרו לי, 'תשכח מזה שאתה עוזב מבלי שיש לנו מנכ"ל כפי שאנחנו רוצים'. ואז דיברתי עם אלי יונס. הוא איש מקצוע מעולה וחשבתי שאעשה טוב לבנק ולבעלי השליטה אם אשדך ביניהם". יונס מונה לתפקיד ומכהן בו עד היום; מדינה פרש.
הבנק דיווח על הפרישה של מדינה בדוחותיו הכספיים שפורסמו במארס 2004, אולם לא פירט את תנאי פרישתו של מי שהיה אז משיאני השכר במשק. רק אחרי התעניינות התקשורת והתערבותם של רשות ניירות ערך והפיקוח על הבנקים, נכפה על הבנק לפרסם דיווח. אז התברר שמדינה זכה למצנח זהב בסך כ-14 מיליון שקלים, סכום שנחשב אז לגבוה ביותר, גם בהשוואה למערכת הבנקאית, בנוסף ל-4 מיליון שקלים שאותם קיבל במסגרת חוזה ההעסקה שלו.
הרגולטורים אילצו את הבנק לפרט את השתלשלות העניינים, והכביסה המלוכלכת נחשפה לעיני כול. היועץ המשפטי של הבנק דאז, שמעון וייס, העיד כי מדינה שאל אותו אם יש צורך לדווח על המענק באופן מיידי. היועץ סבר שכן, ובהמשך פנה הבנק לקבלת חוות דעת משפטיות שנייה ושלישית, והאחרונה גרסה כי ניתן להמתין עם הפרסום עד לדוחות השנתיים. למה זה חשוב? כי עד אז מדינה כבר היה מתמנה לנגיד.
כך נוצר הרושם שדבר המענק הוסתר בכוונה, על מנת שלא לעורר את הביקורת הציבורית טרם המינוי המיוחל. בנוסף התברר כי עופר וורטהיים סיכמו עם מדינה על הטבות בהיקף של מיליוני דולרים טרם פרישתו, אולם הבנק לא דיווח על כך כנדרש לדירקטוריון ולרואי החשבון. הבנק ייחס למדינה מעורבות בפרשה, ואף חשף את בקשתו לבונוס מנופח. הביקורת הציבורית השתוללה ובעיתונות פורסמו מאמרים נוקבים בדבר חמדנותו של מדינה, חוסר האחריות הציבורית שלו והקלון הפוטנציאלי שעלול להתלוות למינויו לנגיד. חיצים הופנו גם ליו"ר הבנק, יעקב פרי, על חלקו בהסתרת המידע מהדירקטוריון.
מדינה טען אז בהודעה יחידה שהוציא לתקשורת כי לא יזם את קבלת חוות הדעת החיצונית, וכי אין לו חלק בפרשה; אולם מחול השדים כבר הגיע לשולחנו של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. למעשה, פרשת המענק התפרצה לדלת פתוחה: מדינה היה האיש המוביל של נתניהו, אך לאו דווקא של ראש הממשלה דאז. וכשמקורביו של שרון החלו להתבטא בתקשורת בגנות תאוות הבצע של הבנקאים, היה ברור שמועמדותו של מדינה הולכת ומתרחקת.
מה גרסתך לפרשת המענק?
"בעלי השליטה החליטו על סכום המענק. אני לא רואה את עצמי חלק מכל הסיפור".
היועץ המשפטי של הבנק טען ששאלת אותו אם חובה לדווח מיידית על המענק.
"אני לא רוצה להיכנס לזה. עברתי את זה פעם אחת, אני לא רוצה לעבור את זה פעם שנייה. באפריל 2004 הייתה ישיבה אחרונה בבנק שבה אישרו לי את מענק הפרישה, ואני לקחתי את התיק והלכתי הביתה".
למה לא מונית לנגיד?
"שר האוצר רצה אותי כנגיד, אבל מי שהיה ראש ממשלה התנגד למינוי שלי".
הגרסה הרווחת היא שהמענק הביא לפסילת המועמדות שלך.
"היום, בפרספקטיבה, אני חושב שהמענק לא נראה אישיו. לפי גרסתם של בעלי השליטה, הם רכשו בנק שהיה במצב לא טוב ואחרי 10 שנים מצא לנכון המגזין The Banker לבחור במזרחי כבנק הטוב ביותר בישראל. אני לא חושב שיש פגם בזה שבעלי השליטה חשבו לנכון להעניק לי מענק פרישה. אז ניסו לעשות מזה סיפור גדול; היום זה נראה מגוחך".
בדיעבד אתה חושב שהמענק היה מוצדק?
"לא אני קבעתי את הסכום, אלא בעלי השליטה והדירקטוריון. הם רצו להביע את הערכתם באמצעות המענק ואני לא סירבתי. אני לא חושב שזה סכום מהותי לעומת הרווחים".
מה עבר עליך בתקופה הזאת?
"הרגשתי שעושים לי עוול, שחוגגים על החלטה לתת לי מענק אחרי עשר שנות עבודה קשות".
מי עשה עוול? התקשורת?
"היו גם כאלה שליבו את הדברים. אני לא רוצה להיכנס לזה".
מדינה לא מזכיר שמות, אבל היה מי ששפך שמן למדורה, כמו היו"ר פרי. "ויקטור מדינה צריך לעשות בירור עם בורא עולם", אמר אז לתקשורת. "אני חונכתי לנאמנות לארגון, לערכים... אכזב אותי שבמערכת העסקית יש אנשים, כולל מדינה, שהערכים או הקודים האלה זרים להם, ומה שקובע זה האני העצמי".
מה חשבת על הדברים שאמר פרי?
"אני לא רוצה לדבר על זה. לא אמרתי מילה רעה על אף אחד. לא הפניתי אצבע מאשימה לאף אדם. לא דיברתי עם התקשורת, לא און רקורד ולא אוף רקורד. לא הוצאתי ולא אוציא הגה מהפה".
למה בחרת לשתוק?
"שניכם צעירים. אני זוכר תקופות ארוכות שבהן פונקתי מאוד על ידי התקשורת. כל פעם שפתחתי עיתון יכולתי להסמיק ממה שכתבו עליי. ואז, בן לילה הפכתי בחלק מאמצעי התקשורת לאדם אחר".
המהומה הציבורית טרפדה את התוכניות שלך.
"לא. אני לא חושב שזאת הייתה עילה. הראיה לכך היא שגם אחרי זה עדיין הייתי מועמדו של שר האוצר לנגיד. אילולא התנגדות ראש הממשלה, יכול להיות שגם הייתי נגיד בנק ישראל".
למה, לדעתך, שרון התנגד למינוי?
"אני חושב שאני יודע למה, אבל אני לא חושב שיהיה נכון מצדי להגיד משהו על אדם שלא מסוגל להגיב. אם שרון היה בריא ושלם, והיה יכול להתמודד עם מה שאני אגיד, הייתי אומר".
מי הודיע לך שאתה לא מקבל את התפקיד?
"נתניהו צלצל ואמר שיש התנגדות חריפה למינוי שלי. הוא אמר שאחרי זמן מה הוא הגיע למסקנה שלא עולה בידו למנות אותי לתפקיד, והחליט לפנות לסטנלי פישר. אני בירכתי על כך. סטן ואני מכירים מ-1985. הוא נגיד מעולה".
"שבעתי מלאחוז במושכות"
אחרי שפספס את תפקיד חייו נאלץ מדינה להתרגל לסדר יום פנוי יותר מזה שייחל לו. הוא ניצל את ההזדמנות ויצא לשני טיולים ארוכים - באוסטרליה ובניו זילנד, ובקוסטה ריקה. על השאלה אם לא רצה לבקר באלכסנדריה, מצרים, שם נולד והתחנך עד גיל 17, הוא משיב בשלילה. "לא משך אותי לחזור לשם. כשהייתי באוצר, פעמיים יצאו משלחות רשמיות למצרים, אבל העדפתי לשלוח מישהו אחר. לפעמים שואל אותי מישהו מאיפה אני, ואני אומר שאני ישראלי. רק אחר כך אני פתאום נזכר ואומר, סליחה, אני בעצם יליד מצרים. כשעליתי לארץ, עם הוריי ועם שלוש אחיותיי, שלחו אותי לשנה לקיבוץ גניגר, והקיבוץ חיבר אותי מהר מאוד לארץ".
טרם גיוסו לצה"ל היה מדינה פועל בניין. "התפקיד שלי היה להגיע לאתר בנייה, לקחת שק יוטה על הגב, והיו מעמיסים עליי אבנים ירושלמיות שהייתי מעביר ממקום למקום". מאז, הוא יודע להעריך אנשים שבנו את עצמם בעשר אצבעות: "כשהתלבטתי בין שני מועמדים לעבודה, שבכל הפרמטרים היו זהים, תמיד נתתי עדיפות לזה שצמח מלמטה. הזדהיתי איתו".
לאחר השחרור למד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה העברית, השלים תואר שני, והחל לעבוד בשירות הציבורי - תחילה במחלקת המחקר של בנק ישראל, ולאחר מכן טיפס עד שמונה לאחראי על המחלקה המוניטרית. הוא התפטר מבנק ישראל בסוף שנות ה-80 ומונה למנכ"ל משרד האוצר. אחר כך הגיעו כי"ל ובנק המזרחי. בחמש השנים שחלפו מאז פרישתו מהבנק ב-2004 שימש כדירקטור וכיועץ לחברות שונות. ב-2009 התמנה ליו"ר מגדל שוקי הון.
למה לקחת תפקיד של יו"ר בית השקעות קטן?
"הציעו לי כל מיני תפקידים וסירבתי, אבל מגדל שוקי הון דיבר אליי. כתבו שקיבלתי את התפקיד הזה כי אהרון פוגל, יו"ר מגדל, הוא חבר שלי. אני שואל, האם העובדה שהייתי מנהל בכיר בבנק ישראל, מנכ"ל האוצר, יו"ר כי"ל ומנכ"ל של בנק - האם כל זה לא הופך אותי לאדם ראוי לעמוד בראש בית השקעות? אני הייתי זקוק לזה שאהרון הוא חבר שלי? אני משתומם. מה, אהרון לקח מישהו מהרחוב ופתאום עשה אותו יו"ר בית השקעות? אני לא מצליח להבין את זה".
לא הלכת לפסגות או לאקסלנס, מבתי ההשקעות הגדולים והמובילים, אלא לחברה בת קטנה של חברת ביטוח, לתפקיד קטן יחסית לתפקידים שמילאת.
"אם מדובר באגו, אז אני חושב שאנשים שמכירים אותי הרבה שנים יגידו שויקטור זה לא אדם עם אגו. הייתה תקופה ממושכת שמילאתי תפקידי מפתח במשק, אם יורשה לי לומר כך. אז אם מדובר ברצון להחזיק מושכות - שבעתי. אין לי התחושה הזאת של תפקיד גדול, תפקיד קטן".
התפקיד אולי קטן יחסית, אבל השכר גדול: בשנת 2010 הסתכמה עלות שכרו של מדינה בלא פחות מ-5.5 מיליון שקלים, 3.2 מיליון מתוכם הם בונוס.
אתה חושב שהשכר שלך מוצדק?
"כשבאתי למגדל חתמתי על הסכם זהה להסכם של קודמי בתפקיד. לא לגמרי זהה, יש בו הרעות מסוימות. למשל, יזמתי סעיף של קיצוץ אם יש הפסדים. עיקר התגמול שלי זה תגמול על רווח".
בשלב זה שולף מדינה טבלה של רווחי בתי ההשקעות, שפורסמה ב"גלובס" ערב הראיון, ומציג את המספרים: "מגדל שוקי הון הרוויחה 72 מיליון שקלים ב-2010, כאשר יש רק שני בתי השקעות שהרוויחו יותר, והם בין פי שניים לשלושה יותר גדולים מאיתנו. אני סבור שזה הישג. אני לא חושב שבתחילת השנה היו הרבה אנשים שחשבו שנגיע לרמת רווחיות כזאת".
הבונוס של מדינה עמד ב-2010 על 3.5% מהרווח. הבונוס על 2011 יגדל ל-4.5%, על אף שהפעילות של מגדל שוקי הון הצטמצמה בעקבות העברת פעילות הגמל וההשתלמות לקבוצת מגדל עצמה.
מה ההצדקה לכך שבזמן שהפעילות מצטמצמת, הבונוס שלך גדל?
"העברת הגמל למגדל מקפת מקטינה את הפעילות ואת הרווח ב-2011 בכ-40%. אלה שעשו איתי את ההסכם הציעו מיוזמתם שאקבל 4.5%. מעבר לזה, ברגע שמצמצמים 40%, צריך לעשות מאמצים מאוד-מאוד גדולים לחזור לרמת הרווחיות הקודמת. גם 4.5% רחוקים מלהיות חריג בנוף בתי ההשקעות".
"מי שמייצר רווחים - שיתוגמל"
כשמדינה הוזכר בתקשורת בשנים האחרונות, כמעט תמיד זה היה בהקשר של שכר מופלג. "פעם בשנתיים מישהו מוצא לנכון להגיד, ויקטור מדינה קיבל ככה וככה", הוא קובל. "נדמה לי שכל אדם שרואה שזה מה שנתנו לויקטור מדינה אחרי ששירת עשר שנים בבנק ועשה את העבודה - והוא עשה - אני לא חושב שהיה פה משהו מוגזם או חריג".
על אזכורו כמי שלקח חלק בחגיגת הפנסיה של בכירי בנק ישראל הוא אפילו כועס: "בעיתונות מצאו לנכון להזכיר אותי בין אלה שפרשו מבנק ישראל ונדרשו להחזיר כסף; אבל לידיעתכם, לא נתבקשתי להחזיר אפילו שקל אחד. כשפרשתי משם לא קיבלתי שום דבר מעבר לתקני ולמקובל".
מה אתה חושב על שכר הבכירים במשק?
"אני יודע שאין הרבה אנשים שחושבים כמוני, אבל אני חושב שזה לא פסול לנקוט מדיניות תגמול אגרסיבית כלפי מנהלים, אם זה בא לעודד ולהשיג מצוינות לטובת כלל בעלי המניות, ואם התגמול עולה ויורד כפונקציה הדוקה של תרומת המנהל לתאגיד. ופה אני חושב שאיבדנו קצת פרופורציות. לתגמל אגרסיבית מנהל זו החלטה עסקית של תאגיד, כמו החלטה להתחרות באופן אגרסיבי על רכישת חברה. מה שפסול זה תגמול אגרסיבי שלא נשען על הישגים, שלא רגיש לתנודות ברווחיות. אגב, לפני כמה ימים ביקשתי מהיועץ המשפטי שלנו להגיד לי באילו מדינות בעולם מפרסמים את השכר של חמשת הבכירים בתאגיד. בינתיים עוד לא חזרו אליי. לנו יש המצאות ייחודיות".
לכל מי שמתוגמל היום באגרסיביות מגיע?
"בהחלט לא. יש מצבים שבהם זה נעשה לא נכון. יש חברות שבהן גובה התגמול לא משתנה בהתאם להתפתחות הביצועים, ואת זה צריך לתקן. אבל לבוא ולארוז הכול בחבילה אחת ולצאת נגדה - זה לא נכון".
אל תטעו במדינה. אולי נדמה שנוח לו להשתקע בלשכתו השקטה במגדל שוקי הון, אבל מבחינתו הוא מעולם לא ירד מהבמה הציבורית. הוא חבר הוועדה המייעצת למועצה הלאומית לכלכלה, וחבר בפורום המייעץ לשר האוצר. הוא בקיא, מעודכן, חד ודעתן. כוחו במותניו, ואין לו כוונה להסתפק בתפקידו הנוכחי.
בשנה שעברה, למשל, הגיש מועמדות לכהן כדירקטור בבנק לאומי. לתדהמתו, במקום מינוי מכובד, קיבל סטירה מצלצלת: הוועדה הציבורית בראשות השופטת מרגלית נוף לא אישרה את מועמדותו. "הייתי מנכ"ל האוצר, מנכ"ל בנק, יו"ר פעיל של הקונצרן התעשייתי השני בגודלו במדינה, אבל היא חשבה שהיו מועמדים שהתאימו יותר ממני".
קיבלת הסבר?
"לא".
הפתיע שלא מונית.
"לא רק אתם הופתעתם".
נפגעת?
"כן".
למה לא דיברת?
"שבו עם הגווארדיה שהייתה לפני עשרים ושלושים שנה, ויגידו לכם שויקטור, יש לו כללי ההתנהגות והעקרונות שלו, והוא לא סוטה מהם".
יש הערכות שפישר לא יפרוש לפני סיום הקדנציה השנייה. במקרה כזה, תהיה מועמד לתפקיד?
"אני לא יודע מה יהיה בעתיד. אני לא רוצה לענות על שאלות היפותטיות".
איך תסכם את הקריירה שלך עד כה?
"בסיפוק רב. היה לי מזל גדול מאוד. תמיד כשסיימתי שלב אחד היה נדמה לי שזה שיא הקריירה שלי, אבל אז קראו לי לתפקיד בכיר יותר. אדם ששירת כל-כך הרבה שנים בשירות הציבורי, נדבק בחיידק להמשיך ולתרום את מה שהוא חושב שהוא יכול לתרום לצד הממלכתי-ציבורי. קיבלתי חשק להמשיך לעבוד קשה".