"החיבור שמצאתי בין המחזה המקורי, שנכתב בסוף שנות ה-30 של המאה שעברה, ובין המציאות של חיינו בישראל העכשווית היה מיידי.
"זו הייתה הסיבה העיקרית שבגללה החלטתי לביים, לראשונה בחיי, בתיאטרון רפרטוארי", כך מתאר השחקן משה איבגי את הנסיבות שהובילו אותו לכס הבמאי במחזה "הנסיכה איבון" מאת ויטולד גומברוביץ', גדול הסופרים-מחזאים בפולין במאה ה-20.
המחזה מועלה בימים אלה בתיאטרון גשר בתרגום ועיבוד של רועי חן, ובו מככבת בתו דאנה איבגי בתפקיד המחייב אותה לומר מילה אחת בלבד. איבגי, מצידו, מודה שהוצע לו להשתלב בפרויקט גם כשחקן אך הוא דחה את האופציה.
"לביים בפעם הראשונה הצגה זה אתגר מספיק", הוא אומר, "לביים את עצמי על במה נראה לי יותר מדי לניסיון ראשון. אולי זה יהיה הצעד הבא עבורי, אבל צריך לזכור שרק בשנים האחרונות מאז הצטרפתי לגשר אני מופיע בתיאטרון באופן קבוע.
"מה שכן, הגעתי כנראה לשלב בחיי המקצועיים שבו אני בשל לביים. זה התחיל בסרט הקולנוע 'וביום השלישי' שכתבתי וביימתי.
"לנה קריינדלין, מנכ"לית גשר, ראתה את הסרט והחליטה שאני יכול לביים גם הצגה ואז הועלו בפני כמה אופציות, מתוכן בחרתי את 'הנסיכה איבון'. מהרבה בחינות, הפרויקט הזה הוא המשך ישיר לסרט שלי.
"שתי העלילות מתרחשות במיקום ובזמן שונים לחלוטין, אבל יש בהם אמירה זהה על החיים במצב של השחתת ערכים וריקבון מוסרי מתמשך המשפיע על נפש הדמויות ומוביל אותן למקומות קיצוניים יותר ויותר".
תפקיד משתק
איבון, גיבורת המחזה, היא נערה פשוטה ממעמד נמוך. יום אחד, בעוד היא מטיילת בפארק, היא לוכדת את עינו של הנסיך המפונק והאכזרי פיליפ (אלון פרידמן) המחליט בגחמה של רגע לקחת אותה לארמון ולהציג אותה בפני הוריו (מיקי ליאון ואפרת בן צור) כארוסתו באקט של מרד נעורים. הצורך להכיר בנערה המבוהלת, שכאמור אינה מדברת במהלך כל המחזה, כנסיכה עתידית הופך על פיה את שגרת החיים המסואבת של דיירי הארמון. ככל שהם מנסים לקבל את איבון בתוכם, כך שתיקתה ופשטותה מעוררת אגרסיות ההולכות וגוברות. הם נטרפים מעצם נוכחותה, משפילים אותה, אך לא מסוגלים לוותר עליה מאחר שאיבון היא דמות אלגורית. נציגת העם שלשליטים אין זכות קיום בלעדיו, אחרת על מי ישלטו, ומצד שני איבדו מזמן את היכולת להכיר ולהבין את קיומם של החיים תחת חסותם.
"מהרגע שבו החלטתי לביים את המחזה ידעתי שדאנה תגלם את איבון", אומר איבגי, "רציתי מישהי שהבעות הפנים שלה יגידו יותר מכל מלל. דאנה לא עושה הרבה תיאטרון רפרטוארי. רוב עבודת הבמה שלה היא במסגרת אנסמבל ציפורלה, אבל פניתי אליה והיא הסכימה".
"לא היו לי חששות מהעבודה עם אבא שלי כבמאי", מסבירה דאנה איבגי, "באופן טבעי הצעד מעורר הרבה שאלות המופנות אלי בשבועות האחרונים, אבל כבר עבדנו יחד כשני שחקנים בסרט 'היו לילות', שבו רוני ניניו ביים אותנו, וידעתי שאנחנו יכולים לעשות את זה. יש הרבה דמיון באופי שלנו כבני אדם, וגם בטכניקת העבודה שלנו. אנחנו מבינים זה את זו, וידעתי שהוא יוביל אותי למקומות הנכונים אבל גם ייתן לי הרבה מרחב".
משה איבגי: "הייתי חייב לתת לה ספייס, לא רק בגלל שהיא הבת שלי אלא בגלל שזה התבקש עבור איבון שהיא דמות אוורירית, וצריך לתת לה חופש כדי שתעורר בדמויות האחרות מה שהיא מעוררת. מה שכן, ניסיתי לתת למחזה כולו תחושה מאיימת של אכזריות גוברת וסכנה מתמדת. ההתעללות באיבון אינה פיזית. תושבי הארמון לא מסוגלים לפגוע בה ולכן הם מפנים את הזעם והתסכול כלפי עצמם".
העובדה שהיא אומרת רק מילה אחת במחזה מוכיחה שהיא לא אילמת, כלומר היא בוחרת בשתיקה.
דאנה: "כאשר הבנתי שבתפקיד אין טקסט חשבתי שזה יהיה קל, אבל ההיפך הוא הנכון. לא פשוט לעבור סצנות שלמות בלי לבטא במילים מה אני מרגישה, אבל בעיני איבון לא בוחרת בשתיקה אלא פשוט משותקת. היא בחורה שאין לה כלום בחיים חוץ מהחלומות, ופתאום היא מוצאת את עצמה כנסיכה בארמון. גודל המעמד נוטל ממנה את יכולת הדיבור".
משה: "ועד שהיא מבינה איפה היא נמצאת גורלה כבר נחרץ".
דאנה: "גם לי זה קורה לא פעם בחיי האישיים למול דברים שהם גדולים ממני. אבא אף פעם לא התקשה לבטא את התחושות שלו לגבי אירועים אקטואליים וחברתיים הקורים פה על בסיס יומיומי, אבל אצלי זה אחרת. עוולות חברתיות ומוסריות מטרידות אותי באותה מידה, אבל התגובה שלי היא בהרבה מקרים התכנסות לתוך עצמי. אני מרגישה לפעמים ששתיקה היא המפלט היחיד. אני לא רואה הרבה טלוויזיה, בטח לא תוכניות ריאליטי, אבל מהמעט שאני יודעת אנשי עמך הנזרקים פתאום לפריים-טיים מגיבים הרבה פעמים בהלם. זה לא שונה ממה שקורה לאיבון. אי אפשר לעבור ממעמד למעמד בבת אחת, כי יש מחיר כבד. כמה אנשים זכו במיליון שקל בלוטו, ובדיעבד זה הרס להם את החיים"?
- כאמן שמעולם לא הסתיר את משנתו החברתית-פוליטית, מה החיבור החזק ביותר שלך ל"נסיכה איבון"?
איבגי: "כל פרט במחזה דיבר אלי. בעיני זה לא רק סיפור על שחיתות בצמרת, אלא בעיקר על נתק בין שליט ונשלט. אנחנו עדים לפערים חברתיים הגדלים בקצב מבהיל. המעמד העליון יודע שאיפה שהוא באותה מדינה חי גם מעמד תחתון, אבל הוא מנסה להתכחש לקיומו. במקום לדאוג לעם מתעלמים ממנו, עד לנקודה שבה מנסים לשכוח שהאזרח קיים כי בעיני השליטים צרכיו הפכו למטרד. כמו זמזום מעצבן המפריע להם להמשיך לעסוק בעצמם ובאינטריגות הפנימיות שלהם".
"הנסיכה איבון" יועלה במוצ"ש הקרוב (ה-30 בחודש) בתיאטרון גשר