אחת לכמה חודשים אנו משתעשעים בסימולציית "מה היה קורה אילו". השבוע, לנוכח המשך צניחת שער הדולר, תהינו "מה היה קורה אילו שוק הרכב הישראלי היה תחרותי ומשוכלל, שמתמחר נאמנה את השינויים בשערי המטבע".
למי שעדיין לא שם לב, השקל הפך בשנתיים האחרונות לאחד המטבעות החזקים והיציבים בעולם. זה אמנם לא מצב מזהיר ליצואנים, אבל הוא אמור להיות מצוין ליבואנים. ולמרות זאת, בדיקה קצרה של תנודות שערי המטבע ביחס למחירי הרכב מגלה, שבכל הנוגע לצרכנים, הפרטיים והמוסדיים, התחזקות השקל "מתבזבזת". המספרים ממחישים זאת היטב.
מחירי היבוא עולים
נכון להיום שערו של הדולר ביחס לשקל נמוך ב-9.1% משערו בתחילת ינואר 2010, ואילו האירו נחלש ב-7.9%. היאן היפני אמנם התחזק בשיעור של 2.7%, אבל אסור לזלזל במשקלם של כלי הרכב צמודי הדולר והאירו בשוק המקומי. בחישוב גס למדי, ברבעון הראשון של 2011, כ-55% מכלל כלי הרכב שנמכרו בישראל יובאו בדולרים ובאירו, כשעיקר המשקל ה"דולרי" היה של כלי רכב מתוצרת קוריאה.
אם היינו מציבים את השינויים בשערי המטבע לבדם בנוסחה משוקללת, כמו זו שבה השתמש האוצר עד לפני שנתיים כדי לעדכן את קבוצות שווי השימוש, היינו מגלים שהמחיר ליבואן של מכונית משפחתית הצמודה למטבעות הללו ירד בממוצע ב-5%. במונחים של מחיר לצרכן, אחרי המסים, מדובר בהוזלה תיאורטית של כ-8%-10%.
מכיוון שהמיסוי הירוק פועל בצורה שונה על דגמי רכב שונים, ומכיוון שיש אפשרות סבירה שגם היצרנים העלו את המחירים ליבואנים כדי לפצות על היחלשות המטבעות, ניקח שולי ביטחון גדולים ונסתפק בהוזלה פוטנציאלית ממוצעת של כ-5%, משהו כמו 6,000 שקל ברכב משפחתי טיפוסי שעולה 120 אלף שקל.
נהגי הליסינג מקופחים
למי שסבור כי מדובר ב"כסף קטן" ביחס למחיר הרכב נזכיר, שמדובר בהוזלת "אקסטרה", שמשויכת לתנודות שערי המטבע בלבד ב-16 החודש האחרונים, שלא באה ע"ח המרווחים שהיו קיימים ליבואנים לפני כן. קרי, מחיר המחירון הרשמי הממוצע של רוב המכוניות המשפחתית צמודות האירו/דולר יכול היה לעמוד כיום על כ-114 אלף שקל, מבלי לפגוע בהנחות הליסינג או במרווחים שהיו קיימים בינואר אשתקד.
אך בפועל, לא זו בלבד שמחירי המחירון הרשמיים לא ירדו בפרומיל, אלא שרוב היבואנים עדכנו בתחילת השנה את המחירים הרשמיים כלפי מעלה. פה ושם מחולקים ללקוח הפרטי פירורים כמו הוזלות במסגרת מבצעי חבר/הוט או ימי מכירות.
ההפרשים שנוצרו מהתחזקות השקל הופנו, כרגיל, להגדלת ההנחות לחברות הליסינג, אך אין פירוש הדבר שמקבלי רכב הליסינג עצמם נהנים ממנה. נהפוך הוא. שווי השימוש החודשי שמשלם בעל רכב צמוד נגזר כיום כאחוז (2.5%) ממחיר המחירון הרשמי של הרכב. בחישוב זהיר, אם התחזקות השקל הייתה מגולמת במלואה במחירי המחירון הרשמי של היבואנים, והמחיר הממוצע של משפחתית היה מוזל ב-6,000 שקל, מקבלי הרכב הצמוד היו נהנים מתוספת של כ-150 שקל ברוטו לחודש, שכמובן גדלה ככל שהרכב יקר יותר.
זה לא קרה כי שוק הרכב בארץ לא תחרותי, ומכיוון שהרגולטור, שתפקידו לדאוג לאינטרס הציבורי, דואג אך ורק לדבר אחד: שהמסים ימשיכו לזרום, וכל המרבה הרי זה משובח. במילים אחרות, ניגוד אינטרסים מובהק.