אופיו ואישיותו של אדם יכולים להיות חיוביים או שליליים - תלוי בנסיבות. כך קורה שהגענו לתקופה שבה בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה האידיאלי - דווקא בגלל מגבלותיו. הססן, זיגזגיסט, חלש, לא מסוגל להחליט - זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כרגע.
ההתפתחות האחרונה בעולמנו היא ההסכם המתגבש בין החמאס והפתח. מה יש לנו לחפש נוכח המצב החדש הזה (אם אכן יתממש)? להמשיך את המגעים עם הרשות הפלסטינית, אפילו למראית-עין, זו ממש בדיחה. גם קודם לכן לא היה פשוט לדעת מה כלול במושג הרשות הפלסטינית, כל-כך הרבה קולות סותרים יצאו ממנה. אבל עכשיו? כשגם החמאס נכנס לדייסה הזאת? עכשיו המצב הזה ברור ומחודד הרבה יותר.
מי מוסמך להחליט?
ולא נשכח כמובן את הטלטלה שעוברת על מדינות ערביות רבות. למעשה יש אצל שכנינו משטרים שהם כמעט כולם על תנאי. גם אלה השקטים יכולים מחר להפוך לסוערים מאוד.
מצרים, למשל. מי בדיוק שולט שם, מי מייצג את מי ואת מה? מי יכול לקבל החלטה משמעותית? בידי מי הסמכות לקבל החלטות ולנהל מהלכים? אפילו המצרים לא יודעים את התשובות לשאלות אלה.
וגם סוריה, כמובן
וסוריה, כמובן. האם בשאר אסד הוא עדיין הנשיא, או שמדובר בברווז פגוע וצולע? רק לפני כמה שבועות דיברו אצלנו, ובעולם, על הצורך בשלום עם השליט הסורי. תארו לכם שהמהומות היו פורצות לאחר שכבר מסרנו את רמת הגולן. היינו נשארים בלי הגולן ובלי התמורה שהיינו אמורים לקבל עבורו.
נכון, יש לנו האמצעים לכבוש מחדש אם הדברים משתבשים. אבל האם היו מאפשרים לנו? לא פשוט לפתוח במלחמה, ולא משנה כמה אתה צודק. בוודאי שזה לא פשוט למדינה שבעיני רוב העולם כמעט אף פעם אינה צודקת.
שמחת החולשה
אז בואו נתחיל לשמוח על חולשותיו של ראש הממשלה שהן הדבר הכי טוב שקורה לנו עכשיו. המטרה הטקטית צריכה להיות להעביר את הזמן עד שנדע איפה אנחנו חיים - וקשה לחשוב על אדם שיכול לעשות את זה טוב יותר מבנימין נתניהו.