הלהקה הרפרטוארית, המונה 14 רקדנים צעירים ופועלת מזה כ-9 שנים בנגב מיסודה של בת דור באר שבע, מהווה חממה עבור רקדנים צעירים ומאפשרת קיומה של פעילות מחול מקצועית הרחק מן המרכז. בערב חדש היא מציגה 3 יצירות מחול מאת 3 כוריאוגרפים - ליאור לב, לשעבר רקדן להקת הבלט שטוטגרט, אורי איבגי, יוצר עצמאי המתגורר בהולנד, ואייל נחום, לשעבר רקדן להקת המחול הקיבוצית ולהקת המחול בת דור.
את הערב פתחה יצירתו של ליאור לב step...count העוסקת בערכו של הריקוד, הרקדן והגוף, ובשאלה מה שוויה הערכי והכספי של התנועה בעיני הרקדן הקהל והחברה. היצירה התאפיינה בשפה תנועתית מורכבת וקשה לביצוע המבוססת על טכניקה קלאסית, והרקדנים ביצעו אותה היטב. התלבושות היו מיושנות לטעמי, והפרשנות של לב למושגים אותם ביקש לבחון - כסף, ערך כספי, ערכה של תנועה - הייתה לרוב פשטנית, כשהחקירה נותרה בגבולות הוויזואלים ולא המהותיים של המושגים האלה.
באחד הרגעים היפים ביצירה הרקדנים החזיקו באגרופיהם מטבעות כסף ונקשו בהם, הצליל שנוצר הזכיר תנועה של קשקשי נחש, ונוצרו מתח וציפייה, אך הרגע הזה לא התפתח וגווע במהרה.
עבודתו של אורי איבגי, "ארבע רגליים" למוזיקה מאת ויוולדי הייתה חיננית ואנרגטית. היצירה העוסקת ב"חוסר המנוחה ובתזזיתיות של העקורים" ניחנה בשפה תנועתית תיאטרלית ומעניינת, ובוצעה היטב על-ידי הרקדנים הצעירים. בניגוד לשתי היצירות האחרות בערב, בהן הרקדנים נדרשו ליכולות טכניות בעיקר, ונראו כבוגרים מוכשרים וצייתנים של סדנת מחול, הרי ביצירה זו ניתן להם מקום רב לביטוי אישי ונראה היה שהביצוע במקרה הזה היה בוגר יותר מאשר בעבודות האחרות.
איבגי עושה שימוש באלמנט מוכר - כיסאות, אותם נושאים הרקדנים על פני הבמה בניסיון למצוא להם מקום - סיטואציה פשוטה, מגוחכת ועצובה. אלמנט בימתי נוסף היה דלי ובו כדורים אדומים, שנעשה בו שימוש בתחילת העבודה, כשאחד הרקדנים בחן את הכדורים ויצר סקרנות לגבי המשך השימוש בהם, אך הכדורים נזנחו ושבו אל הבמה רק בתמונה האחרונה, וחבל, משום שעל אף יופיו של הרגע הבימתי הייתה הופעתם הפתאומית מאולצת.
עבודתו של אייל נחום - "נוצות שחורות" לקולז' מוזיקאלי, חתמה את הערב. על-פי התוכנייה היצירה "מנסה לבטא את הניגודיות והאמביוולנטיות אשר מצויה בפן האישי". כמו ההגדרה הכוללת והרחבה הזו, כך יצירתו של נחום אבדה במרחב הרעיוני - והקטעים הקבוצתיים, כמו התלבושות והקולז' המוזיקלי שהרכיבו את העבודה היו עמוסים וחסרי מיקוד. אך בין אותם קטעים קבוצתיים עלה דואט יפה בביצועם המרגש של יוקו אימזייק ועומר אסטרחן שבו, בשפה תנועתית מורכבת אך ישירה יכול היה הקהל, כמו הרקדנים, לחוות את אותה מורכבות ואותם ניגודים בהוויה האנושית שאליהם ביקש להתייחס הכוריאוגרף.
קמע קבוצת מחול עכשווי בנגב, ארבע רגליים - 3 גברים יוצרים 30/04/2011 מרכז סוזן דלל