קליבלנד מול וול סטריט
הקרנת הטרום בכורה הישראלית של הסרט הדוקומנטרי "קליבלנד מול וול סטריט" (צרפת-שוויץ, 2010) שביים ז'אן סטפן ברון, תוקרן במסגרת ערב נושא בו יתקיימו דיונים על המקורות הכלכליים של הפאשיזם. בין הסרט לבין הפאשיזם אין ולו חצי דבר. הסרט, דרמה משפטית מרתקת ומטרידה, עוסק אך ורק בקפיטליזם חסר הגבולות אשר פשה ופשע בארצות-הברית.
הסרט מציג זווית נוספת לתוצאותיו ההרסניות של המשבר הכלכלי העולמי, וההתרחשויות שבו מבהירות היטב כי גם בפעם הבאה שמשבר בסדר גודל כזה יפרוץ (והוא יפרוץ, מאותן הסיבות שהביאו לזה האחרון), מי שישלמו את המחיר הם הפועלים, אנשי מעמד הביניים.
הסרט מספר על משפט שהיה צריך להתקיים. יותר נכון: על הניסיונות של העיר קליבלנד לתבוע את 21 הבנקים שהיו אחראים למשבר הנדל"ן שהרס את העיר. אבל נציגי הבנקים (רובם מוול סטריט) עושים ככל שביכולתם - ובדרכים משונות ומעוררות תמיהה, כדי להתחמק מהתייצבות למשפט, ולעזאזל, זה מצליח להם.
קומפני מן
בן אפלק הוא בובי ווקר, מצליחן וחובב החיים הטובים. כמו בהמלצה הקודמת, כך גם חייו של ווקר נראים: כמו מיליון דולר. בעצם, קצת יותר. עד שביום אחד הכול קורס: ווקר מפוטר מעבודתו במפתיע.
זה לא רק הכסף כמו גם ההשפלה והתרסקות האגו והדימוי העצמי - כל מה שקשור בפיטורים כואבים, וכשזה קורה לאמריקני גנדרן שלא שמר במיוחד על צניעות, אפשר לדמיין את הנפילה.
ווקר מנסה לשקם את עצמו בצוותא עם חבריו לשעבר לעבודה, פיל וודוורד (כריס קופר) וג'ין מולארי (טומי לי ג'ונס).
הג'וב הפנימי
הסרט - זוכה פרס האוסקר לסרט התיעודי לשנת 2011, הוא דו"ח חמור אשר חושף את האמת מאחורי המשבר הכלכלי של 2008.
"זוהי ממשלת וול-סטריט", כך מגדיר צ'ארלס פרגוסון, במאי הסרט, את ממשלות ארצות-הברית בעידן ג'ורג' וו. בוש וברק אובמה, שאותן הוא מוצא כבעלות אחריות ישירה למשבר ולתוצאותיו ההרסניות.
"עבודה מבפנים" ממחיש היטב את התהליכים שהביאו לקריסתה של הכלכלה האמריקנית, כשהוא לא חוסך שבטו מאחראים נוספים להתמוטטותה, בהם אנשי מערכת הבנקאות האמריקנית. פרגוסון: "אנשי פיננסים שגרמו למשבר לא הלכו לכלא, וזה פסול. מיליוני אמריקנים שאיבדו את בתיהם ואת מקום עבודתם נותרו מיואשים משום שדבר לא נעשה עבורם".
הסרט מלווה בקולו של השחקן ההוליוודי מאט דיימון, ובתמונות הממחישות את תאוות הבצע של מנהלי השקעות ובכירים במערכת הבנקאות האמריקנית, שאינה יודעת שובע.
לא די בכך שבנקי ההשקעות בארצות-הברית זכו לסיוע כלכלי אד הוק מתקציב המדינה, אותו סיוע השתלשל לכיסיהם של בכירי הבנקים - אותן משכורות שמנות, אותם דיווידנדים.
ביוטיפול
כמו בכל סרטיו של הבמאי המקסיקני אלחנדרו גונזלס אינירטו (21, בבל) הגיבור הוא גיבור טראגי. ב"ביוטיפול", סרטו החדש, הגיבור אוזבל (חוויאר בארדם) עבריין החולה בסרטן סופני. בזמן המועט הנותר לו בחיים, הוא מנסה להתמודד עם לכתו ובמקביל מנסה לסייע לאהוביו ולקרובים אליו, ליצוק מעט משמעות בחייו שהולכים אל קצם.
אוזבל מבקש לתמוך ברעייתו המכורה לאלכוהול, לסייע לילדיו הקטנים, ולהציל את עובדיו - בין אם אלה מהגרים אפריקנים המוכרים עבורו תיקי עור מזויפים ברחובות ברצלונה, המסתבכים עם המשטרה המקומית, ואם אלה פועלים סינים, להם הוא מנסה למצוא תנור שיחמם את המרתף שבו הם מתגוררים. הקישור לפסטיבל מעט מאולץ, שכן הסרט אינו עוסק באופן ישיר בתחלואי שוק העבודה.
ברם, זהו סרט מצוין, ומי שלא ימצא בית קולנוע שמקרין אותו, מומלץ לו להרחיק עד לחיפה, וגם לזכות בערב הקראת שירה, פרי עטם של המשוררים מתי אללוף, יחזקאל נפשי וענת זכריה.
הג'ונסס
סרט הביכורים של דרק בורטי הוא הסרט הסוגר את הפסטיבל, אשר יומו האחרון הוא בסימן "קפיטליזם, צרכנות ואהבה".
"משפחת ג'ונס" הוא סאטירה נוקבת על תרבות הצריכה ועל תוצאותיה האכזריות לפעמים, כפי שהיא משתקפת אצל משפחת ג'ונס, מן מודל למשפחה האמריקנית המושלמת: זוג הורים מסור לילדיהם ולעבודתם המתגמלת (דיוויד דוכובני ודמי מור מגלמים את ההורים), עם שני ילדים יפים וממושמעים.
הבית שלהם מאובזר כהלכה בכל החידושים הטכנולוגיים ובמיטב הגאדג'טים. אפילו השכנים, שמצבם לא פחות טוב, מקנאים בהם. אלא שכמו שאנו כבר יודעים היטב - לא כל מה שנראה טוב כלפי חוץ, הוא כך גם בפנים.
הפעם מדובר באנדרסטייטמנט.