בנובמבר 2010 קיבל ג'ייסון פונטין, העורך הראשי והמוציא לאור של המגזין הטכנולוגי MIT Technology Review, החלטה משמעותית. "נטשתי את מחשב המק-בוק אייר שלי וחזרתי לאייפד", כתב בחשבון הטוויטר שלו, "זה היה מחשב נוראי".
פונטין אינו המשתמש המאוכזב היחיד של המק-בוק אייר מבית אפל, אולם יש הבדל בין משתמש רגיל בטוויטר לבין החלטה שקיבל מי שחתום על המגזין שמתיימר להיות "האוטוריטה לעתיד של הטכנולוגיה". לא לחינם קיבל הציוץ של פונטין מספר גדול של אזכורים במרחב הווירטואלי.
ה-MIT Technology Review, הוא מגזין הטכנולוגיה הוותיק בעולם, שיוצא לאור מאז 1899 ונמצא בבעלות אוניברסיטת MIT האמריקנית. פונטין, שיגיע השבוע לישראל וישתתף ביום ה' בכנס "בחזרה לעתיד 2015" של פורום MIT ליזמות בחסות "גלובס", נמצא בתפקידו כעורך וכמו"ל מאז 2005.
התחנה הנוכחית בקריירה שלו בתחום המדיה הטכנולוגית היא מרשימה, אך פחות זוהרת מהתפקיד שאותו מילא לפני כעשור. בין השנים 1996 ל-2002 הוא היה עורך הראשי של המגזין "רד הרינג" (RedHerring), שהיה כלי המדיה הבולט ביותר בעמק הסיליקון בתקופת הבועה בסיקור ההון סיכון ובבחינת סטארט-אפים. זווית הראיה של פונטין על ההתפתחויות בתחום האינטרנט מזמינה גם את ההשוואה למה שהוא רואה היום.
"העולם הטכנולוגי שונה מלפני עשור", הוא אומר בראיון בלעדי ל"גלובס", "כך, היכולת להקים חברה היא גבוהה יותר כיום, בגלל שירותים כמו קוד פתוח או מחשוב ענן שמוזילים את העלויות. גם הרבה מהחדשנות בתחום הווב מגיעה היום מהמעבדה - כלומר ממשית יותר מאשר מלפני עשור. דבר נוסף ששונה הוא שההחזרים על ההון סיכון עדיין נמוכים יחסית".
היכן בכל זאת נקודות הדמיון? "השוויים שלהם זוכות חברות פרטיות כמו פייסבוק או טוויטר מסמלים בועה באופן ברור. יש הרבה אי-רציונליות בהערכות השווי הללו".
הגישה של פונטין לנושא הפרטיות ברשתות החברתיות ובטלפונים הסלולריים מעניינת, במיוחד לאור העובדה שחשבונות הפייסבוק והטוויטר שלו פעילים במיוחד. מבחינתו, זה בכלל עניין של גיאוגרפיה. "אם תשאל אמריקנים, הם יגידו שהפרטיות מתה או לכל הפחות השתנתה. אבל זו לא גישה ששותפים לה באירופה, והיא גם לא מקובלת בסין ובהודו", הוא טוען, "אמונה עיוורת כזו בממשלה ובחברות שיעשו שימוש מושכל במידע פרטי קיימת רק בארה"ב, וקשה למצוא אותה במקומות אחרים שם האנשים חשדנים יותר. כך שאמריקנים יספרו סיפור אחד אבל הם יוצאי הדופן".
במסגרת התוכנית של הטכנולוג'י ריוויו ל"הובלה של הקו הטכנולוגי", הוא ממפה בכל שנה את 10 הטכנולוגיות שאמורות להיות הבולטות השנה. באחרונה, פורסמה הרשימה של 2011 ובה פונטין שם דגש על חשיבות הפרטיות ואבטחת המידע בעידן החדש של המחשוב, שמסתמך הרבה על תכנים ומשאבי מחשוב שממוקמים הרחק מנקודת הקצה. "הפתרונות לנושא זה יהיו יקרים ומורכבים מאוד. באופן האופטימלי היה הגיוני להרכיב מחדש את האינטרנט מבחינה טכנולוגית, אבל לא סביר שזה יקרה ולכן אנשים יצטרכו לחשוב על פתרונות אחרים".
דוגמאות לפתרונות יכולים להגיע מכיוון טכנולוגיית הצפנה בשם Homomorphic, כלומר שימוש בהומומורפיזם, מונח שמשמעו באלגברה תרגום הפעולות ממבנה אחד למבנה אחר. היישום הטכנולוגי הוא ביצוע הפעילות החשבונאית הנדרשת על נתונים מוצפנים ולאחר מכן, פענוח התוצאה כך שתשקף כאילו בוצעה על נתונים אמיתיים.
"פספוס אישי" ברד-הרינג
טכנולוגיה אחרת שאמורה להיות בולטת השנה היא ממשק זיהוי מחוות (Gesture Interfaces), כשאחת מהחברות שמככבות שם היא פריים סנס הישראלית גם בזכות השת"פ שלה עם מיקרוסופט.
"רד הרינג" נסגר ב-2002 ונרכש בתחילת 2003 על-ידי איש העסקים הצרפתי אלכס וויו, מי שהיה בעבר דירקטור בצ'ק פוינט. בין המשקיעים שגייס לצורך העסקה היה גם אלי ברקת, מראשי BRM, ואלונה ברקת רעייתו נכנסה לדירקטוריון העיתון.
בששת החודשים הראשונים של 2000, היו ל"רד הרינג" הכנסות של 100 מיליון דולר מפרסום בלבד. המגזין סירב להצעות רכש שהגיעו גם מפורצ'ן, והתכונן להנפקה. ההמשך ידוע - השוק התרסק, המגזין נסגר ואתר האינטרנט שלו פעיל גם היום. "זה חבל, גם ברמה האישית", אומר פונטין, שהחזיק ב-15% במניות המגזין, "לא עשיתי כסף מ'רד הרינג'".
הפספוס האישי הביא את פונטין, לדבריו, "ללמוד כמה לקחים חשובים לגבי הוצאה לאור", שכוללים גם השלכות ישירות על הביקור שלו בישראל והכוונות שלו בנוגע לייצוא התוכן שלו לחלקים נוספים בעולם.
התפקיד של פונטין מגלם בתוכו דילמה מעניינת בעולם העיתונות החדש שכן שני הכובעים שלו - עורך ראשי ומוציא לאור - מעמידים אותו לכאורה, בניגוד אינטרסים תמידי.
"אני בעיקר עורך ראשי, גם מבחינת הרקע שלי", אומר פונטין, "אבל הפכתי גם למו"ל משתי סיבות. ראשית, העסק לא היה במצב טוב כל-כך, ורציתי לייצב אותו. שנית, ההוצאה לאור היא במצב די מוזר כרגע ויהיה קשה ליצור חברה חדשנית בתחום מבלי להיות אחראי על שני הצדדים - התוכן והצד העסקי".
לדבריו, הוא אינו מתפקד ביומיום כאחראי על הפרסום. "יש פוטנציאל לניגוד אינטרסים, אבל למזלי עד כה לא היה לי כזה. מעולם אף אחד לא העמיד אותי בדילמה של 'לא נפרסם אצלכם אם לא תכתבו עלינו'".
פונטין גם טוען שדרך העבודה שלו תואמת את המגמה בתחום שכן גם מייקל ארינגטון מ-TechCrunch או אום מאליק מ-Giga Om, שעבד איתו ב"רד הרינג" לפני עשור, פועלים באופן דומה.
מאז הניסיון להפיץ את המגזין בישראל בשנת 2000, לא היה לפונטין ניסיון נוסף עם העיתונות ועם המרחב העסקי-טכנולוגי המקומי. ובכל זאת, הוא שוקל ליצור גרסה מיוחדת לישראל, בדומה לגרסאות שיש לו בהודו ובשפות גרמנית, סינית וספרדית. כמו-כן, הוא בודק אפשרות לגרסה בערבית שתופץ באבו-דאבי.
