עו"ד שי ניצן לא התרשם מהקמפיין של ענת קם לקראת מתן גזר הדין בעניינה. לדידו, הראיון שהעניקה ל"ידיעות אחרונות", כמו גם התיעוד העצמי שלה בסרט ששודר בערוץ 10, לא עשו לה שירות מוצלח. ובכלל, הוא רחוק מלקנות את דימוי הצעירה האמביציוזית-אך-מבולבלת.
בחודש יוני יתקיים דיון נוסף בעניינה של קם במסגרת הטיעונים לעונש, ולא נראה שיש לה סיבות טובות לחייך. פרקליטות מחוז תל-אביב אולי עומדת בחזית התביעה, אבל ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים ומי שמלווה את הפרשה מתחילתה כאחראי על התיקים הביטחוניים, הוא זה שיתווה את עמדת התביעה באשר לעונש. "כל הרעיון של קמפיין שמתנהל, במקרה, שבועיים לפני תחילת הטיעונים לעונש ומראה אותה כמסכנה וכמבולבלת, נראה לי משונה", הוא אומר בלעג. "ראיתי חלק מהסרט והגברת קם לא נראתה לי מבולבלת בכלל".
- היא גם לא נראתה כמישהי עם משנה אידיאולוגית סדורה, כפי שהצטיירה בתחילת הפרשה.
"נשמע לי שהיא ידעה היטב מה היא עושה. היא חשבה שהיו פשעי מלחמה ורצתה שיהיו לה בבית מסמכים סודיים, שבבוא היום תוכל להשתמש בהם. היא הוציאה בלי רשות ארכיון שלם של סודות מדינה, מבלי שיכלה לדעת לאן יתגלגלו. כתב 'הארץ' אורי בלאו, שקיבל ממנה את המסמכים, יכל לעשות בהם כרצונו".
- ככל הידוע, השימוש היחיד שעשה בהם היה בהכנת תחקירים שהועברו לאישור הצנזורה. נראה כאילו ההחלטה להעמידו לדין בכפוף לשימוע נועדה להטיל אימה עליו ועל כתבים לענייני בטחון, שמסמכים כאלה הם חלק משגרת עבודתם.
"תפקידם של העיתונאים אינו לקבל מסמכים סודיים".
- אז מה? רק הודעות דובר?
"לא תוציאי ממני אמירה שבעיניי זה חוקי שעיתונאי עובר על חוק העונשין".
- אולי החוק בעייתי אם עיתונאי הופך לחשוד בריגול?
"אני מודע לחופש הביטוי. תסתכלי על הקיר מאחורייך. כתוב (הוא מצביע על שלט דמיוני) 'אל תשכח את חופש הביטוי'. יש עוד עיתונאים שפרסמו מסמכים סודיים ולא ראיתי שהעמידו אותם לדין".
- את כתב "ידיעות" רונן ברגמן חקרו כמה פעמים.
"ובזאת זה הסתכם. בלאו לא החזיק מסמך בודד. הוא חרג בצורה ניכרת בכמות המסמכים וברמת הסודיות שאליה נחשף. עיתונאים שדיברנו איתם אמרו שלא היו לוקחים את המסמכים. אולי הם משקרים, אולי הם צבועים. אני לא יודע. אבל אני מניח שאם היו נותנים לעיתונאי את המפתח לארכיון הסודי של צה"ל, אז עיתונאי הגון - ורוב העיתונאים כאלה - לא היה לוקח אותו ונכנס בלילה לצלם מסמכים".
- עיתון "הארץ" טען עח השב"כ הפר את ההסכם איתו. העורך דב אלפון אפילו השתמש במילה "רימה".
"התנהלו אצלי כמה ישיבות בנושא ולא זכורה לי טענה כזו. אנחנו חיים במדינת חוק, ואם יוחלט להעמיד את בלאו לדין, ואני לא יודע מה יוחלט, יהיה לו יומו בבית המשפט. ושם הוא יוכל להעלות את כל הטענות שלו כלפי השב"כ. אפשר לחשוב שהשב"כ הוא זה שסירב לקבל מבלאו את שאר המסמכים, ולא ההפך. במקום לומר 'טעיתי, קחו את הכול', הוא שיקר למערכת הביטחון, לפי הראיות לכאורה. אמרו לו 'תחזיר הכול ולא נעמיד אותך לדין'. זה היה ההסכם".
- כחלק מההסכם הבטחתם לא לנסות לאתר את המקור למסמכים, ולא עמדתם במילתכם.
"אמרנו לבלאו שהמסמכים שימסור לא ישמשו כראיה בהליך פלילי נגד המקור, בהנחה כמובן שיאותר חשוד בהדלפה. ובזה עמדנו לחלוטין. לא הבטחנו לבלאו שלא נשתמש בהם כדי להוביל אותנו למקור. הרי בשביל מה ביקשנו ממנו את המסמכים?".
- חשבתי שזה היה כדי שלא יחזיק במידע סודי.
"גם. אבל גם כדי להסיק דרכם מי המדליף".
עו"ד טל ליבליך, המייצגת את בלאו: "אני מקווה שהשימוע יהיה בלב פתוח ובנפש חפצה".
יש טענות? תפנו לבג"ץ
השבוע הפיצה קבוצת עיתונאים עצומה הקוראת ליועץ המשפטי לא להעמיד את בלאו לדין. דבר שכזה, נטען שם, יפגע בעצמאותם של כתבים ויצר את צעדיהם. זו לא הפעם הראשונה שנשמעת ביקורת על ההתנהלות מול בלאו. האם סבל מתסמונת הש.ג? האם עיתונאים ותיקים ומחוברים יותר לממסד היו זוכים ליחס דומה? ומה עם בכירי מערכת הביטחון שלוקחים מסמכים הביתה עבור ספרי זיכרונות עתידיים?
ניצן הודף את ההשוואה: "מאיפה את יודעת שאנשי ביטחון לוקחים מסמכים בשביל ספרי זיכרונות? אני לא מדמיין איזשהו רמטכ"ל לוקח הביתה ארגזים של מסמכים סודיים. אם את יודעת על מקרה כזה, תגישי תלונה. וממילא כל ספר כזה עובר אישור צנזורה".
- גם הכתבה של בלאו, שלפיה צה"ל פעל בניגוד להנחיות בג"ץ בעניין הסיכול הממוקד, אושרה בצנזורה. כמי שייצג את המדינה בנושא הסיכולים הממוקדים, אתה חושב שהכתבה גרמה נזק?
"אני לא בקי בשאלה הזו. הצנזור סבר שאפשר לפרסם בלי שזה יפגע בביטחון המדינה. הכתבה הציפה נושא, העלתה טענות, ובמדינה דמוקרטית לא כל הטענות שנכתבות בעיתון צריכות להיות נכונות. במקרה הזה הן אמנם התבססו על מסמכים, אבל פורשו שלא כהלכה. הפרקליט הצבאי והיועץ המשפטי בדקו ומצאו שהפרשנות הזו מופרכת".
- זו לא הייתה בדיקה עצמאית. היועץ המשפטי אימץ את עמדת הצבא.
"מותר לפעמים לאמץ את עמדת הצבא, לא? מי שיש לו טענות מוזמן לעתור לבג"ץ, ואני מקווה שעל בית המשפט הוא כן סומך".
- אם אתה מתקשה לראות את הנזק שגרמה הכתבה, וזו החשיפה היחידה מתוך המסמכים, אולי הלכתם רחוק מדי עם הטענה לפגיעה בביטחון המדינה?
"מה זה קשור בכלל? הבעייתיות כאן הייתה שהגברת קם הוציאה 1,800 מסמכים. חלקם הגדול מסווג כסודי ביותר. אני, שיש לי את רמת הסיווג הגבוהה ביותר, כי אני עוסק בענייני ביטחון, הייתי מועף על טיל אם הייתי לוקח הביתה מסמכים סודיים ושומר אותם בלי אבטחה".
- לראש המוסד לשעבר דגן נגנב בזמנו הטלפון הסלולרי באוטו. שר הביטחון ברק שכח מסמכים בחדר מלון בלונדון. איש מהם לא עף על טיל.
"אני לא מכיר את זה, לא טיפלתי בזה ואני לא יודע על זה כלום. מה גם שיש הבדל בין לשכוח לבין לגנוב במודע. במקרה של קם מדובר בהפקרות ברמה עליונה".
באשר לבלאו אומר ניצן: "היינו פועלים אותו הדבר גם כלפי עיתונאי מקושר עם ותק של 30 שנה. ובכלל, גם אורי בלאו די ותיק. אני זוכר אותו ככתב ב'כל העיר' (מקומון רשת שוקן בירושלים) לפני איזה 15 שנה (ב-2002 בלאו חשף שם דוח שכתב ניצן ביחס לתנאי מעצרם של עצורי מבצע חומת מגן. החשיפה הביכה את מערכת הביטחון, ח' ש')".
- טוב, הוא התחיל לכתוב כתיכוניסט.
"זה כמו בוונצואלה אצלכם, שמתחילים בכיתה ה' לעבור אימוני ירי?"
- דומה. עו"ד ליבליך דווקא החמיאה לך. סיפרה שבזכותך נחלצו הצדדים ממבוי סתום.
"אז אולי נכתוב כתבה אחרת, 'האנשים שאורי אוהב במיוחד'? קראתי מאמר שכותרתו 'האנשים שענת אוהבת במיוחד', שטען שהיא אוהבת את הפרקליטות, כי אנחנו מתייחסים אליה בכפפות של משי. אין גבול למה שאנשים מוכנים לטעון. נכתב שם איך יכול להיות שלא דרשנו להחזיק אותה במעצר. אבל לא רק שדרשנו להחזיק אותה במעצר עד תום ההליכים, אלא שגם ערערנו לעליון, לאחר שעמדתנו לא התקבלה במחוזי, ושם החמירו את תנאי מעצר הבית שלה".
- זה לא נקמני מצדכם? הרי הסיכוי שהיא תחזור על המעשה הוא אפסי.
"קם אמרה שפעלה ממניעים אידיאולוגים. אדם שמוציא מסמכים סודיים ממניעים אידיאולוגים לא מורתע גם כשמגישים נגדו כתב אישום. אני מכיר הרבה אנשים שיושבים בכלא מטעמים אידיאולוגים וכשהם יוצאים החוצה, הם חוזרים לבצע את מעשיהם. מניין לך שהיא לא עיינה במסמכים האלה או שמרה אותם אצלה? זה מהווה סכנה לביטחון המדינה".
- אם היא כל-כך מסוכנת, איך ויתרתם במסגרת הסדר הטיעון על הסעיף שמייחס לה כוונה לפגוע בביטחון המדינה?
"קם הודתה והורשעה בעבירה חמורה של מסירת מידע סודי שדינה 15 שנות מאסר. בתמורה להודאתה ולחיסכון בזמן השיפוטי, ויתרנו על הכוונה לפגוע בביטחון המדינה. באשר לעונש, התנהל משא ומתן ארוך ולא הגענו להסכמה".
- שמעתי שאתה דוחף למאסר ממושך.
"את זה נראה בבית המשפט".
הימין הקיצוני התלבש עליי
ניצן, כפי שניתן לראות, נחשב לפרקליט ממסדי מאוד, כזה שמגן בלהט על עמדת המערכת. בעבר היה זה השמאל שתקף אותו על עמידה עיוורת לצד מערכת הביטחון בעתירות בנושא הסיכול הממוקד והעינויים בחקירות שב"כ. היום הוא מותקף בעיקר מצד אנשי ימין, שנוהגים להטריד אותו בביתו, כמחאה על כך שהוא נוקט כלפיהם יד קשה. סרטון שעלה ברשת בחודש ינואר והופץ לכמה כלי תקשורת, קרא אף לרצוח אותו. המשטרה איתרה את מפיץ הסרטון, והוגש נגדו כתב אישום.
במדינה שבה כבר נרצחו עורך דין פרטי, שופט וראש ממשלה, זה נשמע מפחיד, אבל ניצן נראה רגוע. "לא נעים כשמציקים לך, אבל חיים עם כל דבר", הוא אומר. "ודאי שהסרטון היה סוג של עליית מדרגה. לשמחתי הילדים שלי לא מאוד התרגשו מזה".
- ומההפגנות מול הבית הם התרגשו?
"ברור שזה מפריע לילדים כשעומדים וצועקים צעקות נגד אבא שלהם. אבל זה לא שיבש להם את החיים, וגם השכנים נחמדים וסובלים בשקט. הסברתי לילדים שלמרות שאין שום יסוד לטענה של האנשים האלה כאילו דופקים את הימין, זה חלק מחופש הביטוי שלהם. כל צד משמיץ אותי על דברים מסוימים. בעיני ארגוני השמאל אני נחשב לפשיסט שנותן הכשר למעשים שהם מתנגדים להם, ועכשיו גם הימין נגדי".
- אם כולם תוקפים אותך, זה סימן שאתה עושה את העבודה כמו שצריך או שאתה פשוט לא בסדר עם כולם?
"תחליטי את. זו שאלה שתמיד עולה. הגנתי על דברים שאני חושב שהם חוקיים. אולי זה לא מקובל על השמאל או על הימין, אבל לשמחתי העמדות שלי בדרך-כלל מאוד מקובלות על בית המשפט. ובית המשפט העליון והחוק הישראלי הם מה שקובעים מבחינתי".
- אתה שעיר לעזאזל עבור הימין?
"בוודאי. ביקר אצלי לאחרונה במשרד בחור צעיר, שבא אליי הביתה ערב אחד עם חבורה שלמה. שאלתי אותו 'למה באת אליי הביתה' והוא ענה 'למה, אני יכול לבוא אליך למשרד?'. אמרתי 'אתה יודע מה? כן'. אני לא עושה את זה כדבר שבשגרה, יש לי עוד כמה דברים לעשות, אבל הוא היה מנומס. נפגשנו והוא אמר שהנוער נגדי והביא לי עצומה של 300 איש".
- ומה ענית לו?
"שיש אצלם קיצוניים שחושבים שהם מעל החוק ולא מוצא חן בעיניהם שמנסים לאכוף עליהם את החוק, אז הם ממציאים תיאוריה שעושים את זה רק להם. לצערי התלבשו עליי, אבל זה לא מרתיע אותי".
- אולי היה עוזר לו דיברת עם ראשי המתנחלים?
"בכסא שעליו את יושבת עכשיו דווקא ישבו כמה מהם, ולא ראיתי שזה השפיע. נפגשתי עם הנציגים הרשמיים של המתיישבים ביהודה ושומרון הרבה פעמים. ואני מקווה שזה לא יפגע בהם שאומר זאת, אבל אני ביחסים טובים עם חלקם. הם מבינים שאני לא רודף אותם במישור האישי, אלא ממלא את תפקידי. לצערי, המסר הזה לא עובר לאותם צעירים שחושבים שמה שיעזור להם זה לשרוק במשרוקיות באחת וחצי בלילה מתחת לבית שלי ולצעוק 'שי ניצן בוגד'. זה לא בא מלב הממסד של הימין, אלא מהשוליים. ולכן אני לא חושב שזה יכול להיפתר".
- אתה חושב שהיית מושך פחות אש אלמלא היית בעצמך אדם שגדל בבית דתי ונותר עם זיקה לדת?
"אין לי ספק שיש השפעה לכך שאני שומר מסורת. הניסיון מוכיח שהחבר'ה האלה מציקים דווקא לאנשים שבאים מהמגזר, כמו יאיר נווה כשהיה אלוף פיקוד המרכז, אלעזר שטרן שהיה ראש אכ"א והפרקליט הצבאי אביחי מנדלבליט. יש גם גורמים בשב"כ, פקחים במינהל האזרחי ותובעות של מחוז ש"י - כולם מהמגזר הדתי - שסבלו מהם".
- כי הם מאוכזבים מכם?
"כי הם מניחים שיש להם כלים להשפיע עלינו יותר מאשר על החילונים. שאם הם יגרמו לכך שלילדים שלנו לא יהיה נעים להגיע לבית ספר ולנו לא יהיה נעים להגיע לבית כנסת, אז נפסיק לפעול נגדם, מה שכמובן לא יקרה".
- היחס כלפי המפגינים נגדך מאוד נוקשה. נערות שהדליקו נרות חנוכה ליד ביתך ושרו "באנו חושך לגרש" הועמדו לדין. קצת מוגזם, לא?
"את בטח מבינה שבתיקים האלה אני לא נוגע במקל של קילומטר. אין לי מושג מה קורה שם. אני נפגע עבירה! אני לא מכיר הרבה דמויות בממסד הישראלי שיש נגדם שטף כזה ואינטנסיביות כזו של אירועי הצקה והטרדה. ואני מאוד מקווה שאם יעשו את זה למישהו אחר, המערכת תגיב באותה שיטה. לא יותר ולא פחות".
- עם כל האמפתיה למצבך, אתה מייצג את משרד המשפטים בהצעת חוק ממשלתית שמבקשת למנוע הפגנות מול בתים פרטיים של עובדי ציבור. הנגיעה האישית שלך לנושא אינה בעייתית?
"בדיון בכנסת אמרתי 'גילוי נאות, יש הפגנות כאלה נגדי. ונדמה לי שבגלל זה יש לי יותר הבנה לנזקים שיש בתופעה הזאת'. אני מלווה את הנושא שנים, ולא יעלה על הדעת שאפסול עצמי מלטפל בשאלה עקרונית משפטית רק בגלל שמפגינים ליד הבית שלי. אולי אני גם צריך לפסול את עצמי מלטפל בכל הימין כי פעילי ימין קיצוני מפגינים נגדי. ואז יבואו שני פעילי שמאל ויפגינו גם. ומה יהיה? אעבור לטפל בתיקים אזרחיים?".
- איך מגדירים עינוי?
עוד רחוק היום שבו תוותר המערכת הביטחונית על שירותיו של ניצן. בעבר נכתב, שאם דמותה של דורית ביניש כפרקליטה תיזכר לפי מקרים שבהם סירבה להגן על המדינה, כמו בפרשת קו 300, הרי שניצן יימדד לפי המקרים שבהם אמר כן. האופן שבו הגן בלהט על שיטות החקירה של השב"כ, במה שמוכר כבג"ץ העינויים, רחוק מלהפוך אותו ליקיר ארגוני זכויות האדם. גם היום, 11 שנים אחרי פסק הדין המפורסם שהגביל את העינויים שהפעיל השב"כ למקרים של פצצה מתקתקת, ניצן לא מתחרט על העמדה הנחרצת שהפגין אז.
"אני לא מרגיש שהגעתי לשלב הסיכומים של לעמוד ולהסתכל אחורה. בטח יש דברים שטעיתי בהם - אני לא יהיר עד כדי כך שאחשוב שלא טעיתי - אבל צריך פרספקטיבה יותר ארוכה מאשר להסתובב מעבר לכתף. מבטיח לך שאעשה חשבון נפש כשאפרוש".
- 11 שנה זה לא מספיק זמן כדי להודות שאולי היית נלהב מדי אז?
"ידעת שבפסק הדין, חוץ מבמילים 'הוועד נגד עינויים', לא מופיעה המילה עינויים?", הוא מסנגר. "יש ויכוח גדול אם להשאיר אדם ער 20 שעות נחשב עינוי. זו בכלל לא שאלה פשוטה. פסק הדין לא קבע שזה עינוי, אלא הפעלת אמצעי לחץ לא חוקי. עינויים זה מה שנתפס אצל האדם ברחוב כעינוי, למשל מכות חשמל והנחת סכין מלובן. כמו בסרטים. לא נראה לי שהאיש ברחוב יגיד שלא לתת לבן אדם לישון 20 שעות או לשבת על כיסא אזוק עם הידיים מאחורי הגב נחשב עינוי".
- האיש ברחוב כנראה לא חווה את זה, מה גם שהנחקר לא סתם לא ישן, אלא יושב קשור עם מוזיקה מחרישת אוזניים.
"אני לא מקל בזה ראש, חלילה. אבל לעינויים, מבחינה משפטית, יש הגדרה - לגרום כאב או סבל חמורים במכוון. לכן אני לא אוהב שמה שהשתרש בשיח זה 'פסק דין העינויים'. זה פסק דין שקבע שיש אמצעי חקירה פיזיים שאסור לשב"כ לעשות, ואני חושב שהוא סופר-חשוב, ומאוד גאה בו כישראלי. השאלה כמה חיי אדם ירדו לטמיון בגלל שהפסיקו להשתמש באמצעים האלה היא שאלה גדולה. כשיהיה לי יותר זמן, אגבש את דעתי לגביה. לשמחתי, השב"כ הצליח במאמץ גדול, לפתח שיטות אלטרנטיביות ולהמשיך לסכל פיגועים ברמה טובה מאוד".
- גם בפסק הדין שאישר לצה"ל לבצע סיכולים ממוקדים בכפוף לסייגים אתה גאה?
"היה לי חשוב להופיע בתיק הזה, כי מאוד האמנתי בו. הסיכול הממוקד זה אחד האמצעים שתרם תרומה גדולה לביטחון המדינה וחסך חיי אדם ישראלים. יש לי סיפוק גדול מהתיק הזה".
- פעילי זכויות אדם יטענו כלפיך שהכשרת כאן רצח, ושבית המשפט העליון שוב התגלה כסלחן בעניינים ביטחוניים.
"שיגידו. יש ארגוני שמאל שגולדסטון היה אצלם גיבור, עד שהעז לחזור בו, ומיד עשו ממנו שפן ורכרוכי. מדהים לראות איך השמאל הקיצוני חושב שהוא תמיד צודק. הם חלילה לא ישנו את דעתם. הטענה שלהם שבג"ץ הוא חותמת גומי של המדינה פשוט מופרכת. אני הפסדתי לא פעם ולא פעמיים בתיקים ביטחוניים שהופעתי בהם. אבל אני מאמין בתיקים שלי ולא מתבייש בשום דבר".
- דווקא נשמעת מסויג כשהגנת על המדינה בעתירה נגד כתב האישום המקל שהוגש בתקרית הירי בנעלין (חייל ירה כדור גומי בפלסטיני כפות בעידודו של המג"ד. השניים הואשמו בהתנהגות שאינה הולמת בלבד).
"אמרתי לשופטים, השאלה היא לא מה אתם הייתם עושה אילו הייתם הפצ"ר, ובטח לא מה שי ניצן היה בוחר כסעיף האישום. יכול להיות שדעתי האישית הייתה שונה, אבל זה לא משנה. השאלה היחידה היא האם החלטתו של הפצ"ר חורגת ממתחם הסבירות. וההחלטה הזו הייתה אולי בעייתית, אבל עדיין חוקית וסבירה. בית המשפט לא קיבל את עמדתי".
- כשהגנת בבג"ץ על הסדר הטיעון עם משה קצב, גם האמנת שהחלטת היועץ המשפטי סבירה?
"לא הייתי שותף לגיבוש הסדר הטיעון. נכנסתי לתיק יום אחרי חתימת ההסדר, כשקמה צעקה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, והיה ברור שהולכים לבג"ץ. היועץ המשפטי ביקש שאופיע שם, וגם שם אמרתי שהשאלה היא לא אם שי ניצן בעד הסדר הטיעון או נגדו - ודעתי האישית על הסדר הטיעון יכולה להיות שלא נוחה ממנו - אלא אם ההסדר הזה הוא בלתי סביר באופן קיצוני, כי רק אז בג"ץ יכול להתערב בו. וכמו שאת יודעת, 3 שופטים קיבלו את דעתי. הרוב".
- נקראת לדגל, כי אתה נחשב ליטיגטור מעולה. ועדיין מבחינה מוסרית, נוח לך להגן על עמדה שאתה לא שלם איתה?
"זה עניין של מקצוענות, ואנשים מתקשים להבין את זה. אני מנסה כמיטב יכולתי להיות מקצוען במשפטים. והמקצוע הוא להבדיל בין הרגשות ונטיות הלב לבין השאלה האם זה חוקי או לא. כשאני חושב שמשהו חוקי, אני מגן עליו בלב שלם".
- אתה שלם עם ההסדר, גם אחרי שהשופטים גזרו על קצב 7 שנות מאסר?
"היה סביר לקבל את ההחלטה על ההסדר. זו בטח לא הייתה החלטה פסולה. זו גבורה קטנה מאוד להיות חכם לאחר מעשה, כשרואים מי מהעדים עמד כצוק איתן. הרעיון של הרשעה, קלון ופיטורים מידיים של הנשיא היווה שיקול חזק בעד ההסדר, לעומת יציאה למסע הארוך של עבירת האונס. אני משתגע מכל העותרים המקצועיים האלה, שלא הופיעו בתיק פלילי מימיהם, ויש להם יומרה להגיד שהחלטת היועץ מופרכת".
- גם אתה לא ניהלת מעולם תיק פלילי בערכאות הנמוכות. זה לא משפיע על קבלת ההחלטות שלך?
"יש משפט שאומר 'בשביל להיות רועה לא צריך קודם להיות כבשה'. יש תכונות וכישורים, וכמובן ניסיון, שמסייעים לך לקבל החלטות".
- כששמך יעלה שוב כמועמד לתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה, הניסיון בערכאות הנמוכות ודאי יפריע פחות, בהשוואה ללובינג שיעשו נגדך פעילי הימין.
"לא יודע אם שאלת המינוי שלי תעלה על הפרק, אבל אין לי ספק שהימין הקיצוני לא יאהב את הרעיון. אני יכול לקוות שהגורמים המחליטים לא ייקחו את השיקולים האלה בחשבון. גם הם מבינים שאלה אנשים שפוסלים כל מי שלא פועל בהתאם לאג'נדה שלהם".
- ייתכן שהשיקולים האלה כבר נלקחו בחשבון כשהוחלט להעדיף את יורם כהן, ראש השב"כ הנכנס, על פני ראש האגף היהודי. גם אז דובר על לחצים של פעילי ימין.
"אם זה נכון, אני מרגיש אי נחת גדולה. אני לא יכול להאמין שראש הממשלה שקל שיקול כזה".
ליברמן? "אל תהיי כמו אימא שלי"
מחלוקת ציבורית נוספת שניצן היה מעורב בה היא הסכסוך בין הפרקליטים למשרד האוצר. כשהסתיימה שביתת הפרקליטים וניצן קיבל לידיו את הצעת האוצר, חשכו עיניו: "הנה הצעתנו לבוררות בהתאם למתווה של פרקליטת המדינה לשעבר", נכתב שם, עם רמיזה לכך שנשיאת העליון ביניש, שקידמה את הצעת הפשרה, פעלה לשיטתם ממניעים קולגיאליים כפרקליטת מדינה לשעבר. ניצן לא נותר אדיש. "צריך להעמיד אותם לדין על הסתה", אמר לנוכחים בחדר.
השבוע התקשה ניצן להאמין שכך דיבר. "הסתה? בחיים לא אמרתי דבר כזה. אבל הייתי אומר שזו חוצפה לכתוב ככה. נציגי מדינה לא יכולים להתנהג בצורה חוצפנית כלפי אף אחד. בטח לא כלפי נשיאת בית המשפט העליון. וזו לא טעות סופר, תעשי לי טובה. הרי ברור למה הם התכוונו".
זו לא הייתה בדיוק שעתם הגדולה של אנשי האוצר, אבל בהנחה שהדברים נאמרו, גם אם כסוג של הומור, הם מעבירים משהו מסגנונו של ניצן ומדרך החשיבה שלו. אחת הטענות כלפיו היא שאינו מהסס לפתוח בחקירה בעבירות של הסתה, המרדה או העלבת עובד ציבור, במקרים שיכלו להיפתר במסגרת השיח הציבורי. לא פעם הוא מביא עליו בכך התנגדות של ציבור שלם, כמו במקרה של רב הימין הקיצוני יצחק שפירא שהובל לחקירה באזיקים, וגרם לרבנים מתונים להתייצב לצידו כמחאה על היחס שלו זכה.
"שפירא עמד מאחורי פרסום שתוכנו חמור", הוא מסביר. "כל אחד חושב שאת העניינים שנוגעים לציבור שלו לא צריך להביא לבית המשפט. אלה שמהללים את גולדשטיין, ואלה שקוראים מוות לערבים, בטוחים באמת שעל זה לא הולכים לבית משפט. וערבים שצועקים אללה אכבר ואיטבח אל יהוד, אומרים 'זו דרך התבטאות, על זה לגרור אנשים לבית משפט?'. אבל החוק הגדיר את הדברים האלה כעבירה, ואנחנו מאוד זהירים ומעמידים לדין רק אנשים שדבריהם עלולים להוביל לגלי אלימות. מדינה לא יכולה להגיד 'טוב, נשאיר את זה לדיון הציבורי', כי אז נידרדר למקום שרע מאוד לחיות בו, וכשנתעורר, כל המדינה כבר תהיה בלהבות".
- אתה חושב שרצח רבין יכול לחזור על עצמו?
"התכוונתי להסתה נגד ציבור ולא נגד אדם. מה שכן, הניסיון ההיסטורי מלמד שההסתה לא עוצרת בדיבורים. בגלל זה אנחנו מחריפים את המלחמה שלנו בגזענות שרואים במשחקי הכדורגל. ביקרתי במשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל-אביב והתרשמתי מאוד לרעה. זה מאוד מטריד אותי".
- נסיים בתיק ליברמן, שבו היית חלק מצוות החשיבה שהתכנס לפני ההחלטה להגיש כתב אישום. בעבר אמרת שפרסום המלצת הפרקליטות בערב החג משמעה סגירת התיק, כיוון שלא הורסים לבן-אדם את החג. האם הפרקליטות איבדה את הרגישות כשפרסמה המלצה להגיש כתב אישום דווקא בערב פסח, ועוד בתיק שנגרר שנים?
"לא אני קבעתי את המועד, ובכל מקרה זה היה כמעט שבוע לפני החג. דיברתי בזמנו על המלצות שפורסמו יום-יומיים לפני. אל תהיי כמו אימא שלי שאצלה פסח מתחיל מיד אחרי פורים. פה כל הזמן יש חגים. יותר טוב היה שהיה נהרס לו יום העצמאות?".
שי ניצן
אישי: 51, נשוי 5, גדל בירושלים ומתגורר בה עד היום
השכלה: תואר ראשון במשפטים ובהיסטוריה של עם ישראל ותואר שני במשפטים - כולם מהאוניברסיטה העברית. תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. בוגר המכללה לביטחון לאומי
מסלול: התמחה בבית המשפט העליון אצל אהרן ברק. שימש כעוזר אישי של דורית ביניש כשכיהנה כפרקליטת מדינה. עבד כעורך דין במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה במשך עשור. ב-7 השנים האחרונות משמש כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים מיוחדים
תיק ענת קם
העבירה: במהלך שירותה הצבאי כחיילת בלשכת אלוף בפיקוד מרכז, אספה קם אלפי מסמכים מסווגים. לאחר שחרורה מסרה אותם לכתב "הארץ" אורי בלאו. כתב האישום ייחסה לה עבירות של ריגול חמור, בהן איסוף, אחזקה ומסירה של ידיעה סודית בכוונה לפגוע בביטחון המדינה
התוצאה: במסגרת הסדר טיעון קם הודתה והורשעה באחזקה ובמסירה של ידיעות סודיות, אך ללא כוונה לפגיעה בביטחון המדינה. כיום נמצא התיק בשלב הטיעונים לעונש
תיק אורי בלאו
החשד: נגד בלאו נטען שהחזיק מסמכים סודיים מבלי שהוסמך לכך, באופן לא מבוקר ולא מאובטח (אם כי ללא כוונה לפגוע בביטחון המדינה) ואף "כיזב את הרשויות וגרם להן להניח שהמסמכים המסווגים חזרו לידי צה"ל" (לשון הנימוק של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין). בלאו טען, מנגד, שהשב"כ הוא שהפר את ההסכם עמו
התוצאה: העמדה לדין פלילי בכפוף לשימוע שיתקיים בסוף החודש
תיק סיכולים ממוקדים
המחלוקת: בשנת 2004 הגישו ארגוני זכויות אדם עתירה לבג"ץ, שלפיה מדיניות הסיכולים הממוקדים בשטחים "הינה בלתי חוקית בעליל, מנוגדת למשפט הבינלאומי, למשפט הישראלי ולעקרונות בסיסיים של מוסר אנושי". ניצן השיב בשם הפרקליטות כי מדיניות הסיכולים הממוקדים, כפי שהיא מתבצעת בפועל, עומדת בדרישות המוסריות והחוקיות
התוצאה: בג"ץ הורה להתייחס לכל מקרה לגופו וקבע באילו מקרים ניתן לבצע סיכול ממוקד. למשל, שהסיכול אמור לשמש כפעולת מניעה ולא כהרתעה או ענישה, או שאין לבצעו כשניתן לבצע מאסר של פעילי טרור או כשנלווית לסיכול פגיעה "בלתי מידתית" באזרחים
תיק קצב
העבירה: טיוטת כתב האישום כללה עבירות של אונס, הטרדה מינית, מעשה מגונה בכוח ובעילה אסורה תוך ניצול יחסי מרות כלפי 4 מתלוננות. מאוחר יותר נחתם הסדר טיעון בין קצב לפרקליטות, שלפיו קצב יודה ויורשע בביצוע מעשה מגונה שלא בהסכמה, הטרדה מינית והטרדת עד. ההסכם, שלא כלל עבירת אונס ושאחת המתלוננות הוצאה ממנו בטענה של חוסר ראיות, היה כל-כך שנוי במחלוקת עד כי הוגשו נגדו עתירות לבג"ץ. שם ניצן הגן על הסדר הטיעון והסביר שאין אפשרות ראייתית להרשיע את קצב על-פי כתב האישום החמור
התוצאה: קצב חזר בו מהסדר הטיעון וכתב האישום החמור הוגש נגדו (ללא המתלוננת שהוצאה ממנו). הוא נמצא אשם ונידון ל-7 שנות מאסר בפועל
תיק ליברמן
החשד: בסביבתו של שר החוץ מאשימים את המשטרה ברדיפה ואת הפרקליטות בעינוי דין בשל שורה של חקירות שמצטברת כבר יותר מעשור, אולם ההמלצה להעמידו לדין מתייחסת לחקירה שהחלה "רק" בשנת 2006. על-פי החשד קיבל ליברמן מיליוני שקלים בזמן שכיהן כחבר כנסת מבעלי הון - ישראלים וזרים. בשנה שעברה חקרה המשטרה את ליברמן בחשד כי קיבל מהשגריר דאז בבלארוס פרטים על בקשה חסויה לסיוע משפטי שהגישה משטרת ישראל לממשלת בלארוס בעניין החקירה נגדו
התוצאה: לפני 3 שבועות הודיע היועץ המשפטי לליברמן כי הוא שוקל להעמידו לדין בכפוף לשימוע, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד - אם כי ללא סעיף שוחד
בהבהרה שהתקבלה מבא-כוח השר אביגדור ליברמן, עו"ד ירון קוסטליץ, נטען כי "ההמלצה של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין להעמיד את השר ליברמן לדין מתייחסת לחקירת המשטרה שהחלה בחודש פברואר 2000 - ולא 'רק' בשנת 2006", וכי אף "בית המשפט העליון קבע במפורש בעניין זה בבג"ץ 6641/08, ביום 13.1.2010, כי החקירה המשטרתית מתנהלת (אז) קרוב ל-10 שנים".