ברעש החגיגות שעלו מכל פינה בארצות-הברית כדאי לעצור ולשאול איך חיסול בן-לאדן נתפס אצל שכנינו. הרי מעבר להצלחה הצבאית, חיסול בן-לאדן הוא מיגורו של האיש שפתח פרק חדש בהיסטוריה האנושית, פרק שייזכר יותר כהתנגשות בין ציביליזציות, מזרח מול מערב, אסלאם מול השאר.
בן-לאדן הכניס את העולם למלחמה מסובכת, שמטרתה דומה לבידוק ביטחוני בשדה-תעופה. איך למצוא מי מהמוסלמים נושא עליו את הפצצה בלי להכליל את כל המוסלמים כטרוריסטים. בן-לאדן כפה על האסלאם דימוי ומיתוג טרוריסטי. בגללו כל נהג-מונית בניו-יורק עם זקן וגלבייה נחשד בעיני האמריקנים כסייען של בן-לאדן.
כעת כשחוסל הוגה הסכסוך, כשהוא מותיר אחריו ארגון שהוא אידיאולוגיה סוחפת שנמצאת בכל מחשב של גולש מוסלמי, נותר לשאול מה הדרך שבה העולם הערבי הגיב ועשה חשבון נפש עם עצמו, אם בכלל.
רוב התגובות שהגיעו על חיסול בן-לאדן נתנו לנו מושג היכן עומד העולם הערבי בחשבון הנפש שלו עם הטרור. התגובה שצוטטה יותר מכול הייתה של ראש ממשלת החמאס, איסמעיל הנייה - בן-לאדן הוא גיבור ערבי מוסלמי שחוסל.
האחים המוסלמים שהסתייגו בתחילה מדבריו, יישרו קו כשהבינו שהצהרות כאלו גורפות רייטינג וגם משפרות את הפופולריות. לרשת הועלתה דרשה ממסגד אל-אקצא בירושלים, ששם הדרשן מציע "לתלות את אובמה הכלב שרצח את האריה בן-לאדן".
עוד ועוד גינויים לחיסול החלו לזרום מפקיסטן וממצרים, דבר שתפס את זמן המסך יותר ויותר לנוכח שתיקת המנהיגים הערבים, ודוברים רשמיים אחרים שמייצגים אולי חלקים נרחבים בציבור המוסלמים והערבי.
השאלה המתעוררת היא - מדוע הם שותקים? למה הם לא אומרים את אשר הם חושבים - שהעולם בלי בן-לאדן בטוח יותר ונכון יותר לאסלאם עצמו? שואל-חוקר אסלאם, שבעבר היה חבר בארגון אל-קאעידה והיום הוא יושב בוושינגטון לאחר שחזר בתשובה והתחרט: למה לא ראינו אף פעם תמונה של בן-לאדן נשרפת בהפגנה נגדו בעולם המוסלמי? למה לא ראינו תנועות שקמות נגד הטרור? העולם המוסלמי נכשל גם הפעם בתגובתו, והוכיח שוב כי הוא לא עשה בעשור האחרון את העבודה המוטלת עליו.
אין היום מנהיגים ערבים ומוסלמים שמגנים את הטרור ומתנערים ממנו באופן חד-משמעי. תמיד זה מעין כפל-לשון. פה, בעיראק ובשטחים זה מותר, אבל באירופה לא. הקריצה הזו נותנת לגיטימציה לאנשים עם האג'נדה הקיצונית לרוץ קדימה למסך, לדבר בשם כולם גם אם הם לא מייצגים את כל המוסלמים מבחינה מספרית.
למה זה קורה? למה העולם הערבי אינו מתעמת באומץ עם הסוגיה הזו, ואומר שהטרור אכן הזיק לערבים יותר מאשר הועיל? הרי המוסלמים הם רוב הנפגעים מהטרור הן בנפש והן בכלכלה.
הטרור החזיר את המזה"ת שנים אחורה ובעיקר מיתג את כל המוסלמים כמתאבדים הרוצים לחבל בשלוות העולם. מדוע אין במערכות החינוך, ההסברה והדת הבלטה של האסלאם האחר, הליברלי, ששואף לדו-קיום ואינו מחפש אויב במערב או בישראל בלי קשר לסכסוך כלשהו. יש מנהיגים שהחלו בתהליך הזה, בירדן, בנסיכויות המפרץ ומעט בסעודיה. הם עושים את זה כגנבים בלילה, עם חשש ופחד מהממסד הדתי.
התשובה נעוצה שוב באיש שחוסל ובאידיאולוגיה. כשבן-לאדן הפיל את התאומים הוא לחש לכל מוסלמי אל תוך הלב, "אני כאן כדי להחזיר את הגאווה האבודה. אני מחזיר אותך לתור הזהב של האסלאם המנצח, ואל תקשיב למה שאומרים לך מנהיגי המדינה שבה אתה חי". אל תוך הפינה הזו נכנס בן-לאדן וישב שם עשר שנים.
בחיסולו קורה תהליך דומה. שוב הלב של רוב האסלאם האדוק לא יכול לקבל את חיסולו וזריקת גופתו לים, תוך התעלמות ממעשיו של האיש והשבר האדיר שהביא בעקבותיו. שוב מוחמצת הזדמנות לטפל בנושא באומץ. אך עדיין לא מאוחר. זה הזמן שמנהיגים מוסלמים יעשו את מה שעושים בכל עבודה רוחנית וטיפול פנימי. בודקים מה אומר השכל ומה אומר הרגש. הרגש עם בן-לאדן זה עשור; הגיע הזמן לתת לשכל לדבר יש לו מה לומר. בשכל בן-לאדן הזיק לאסלאם. בלב הוא השיב גאווה אבודה.
כעת זה זמן השכל, יש את התנאים, ישנו דור שכבר הבין שבן-לאדן לא כל-יכול, ושלכל פיגוע יש השלכות ארוכות טווח על חייהם של מיליוני אנשים. הזדמנות אדירה לתיקון מונחת כאן לפתחו של המזה"ת. אם רוחשים בלב מה שעבר את סינון השכל, אז ייתכן שחיסול בן-לאדן יביא אותנו לעולם טוב יותר.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של ערוץ 10