הטלוויזיה מאבדת מכוחה? עדיין לא. גם השנה מוכיח מחקר הצפייה הבינלאומי של חברת מדיה מיטרי כי אזרחי העולם אינם זונחים את המסך המרכזי שבסלון לטובת מכשירים אחרים, והקשר שלהם אליו רק הולך ומתחזק.
הישראלי צפה במהלך שנת 2010 בטלוויזיה 225 דקות ביום, לעומת 224 דקות בשנה לפני. אך ישראל כאמור לא לבד, ולמרות הצפייה הערה יש מדינות המרותקות למסך הרבה יותר.
על-פי הדוח המתפרסם פעם בשנה והמתבסס על מגה פאנל עולמי שכולל עשרות מדינות שונות, חל גידול של לא פחות מ-3 דקות בזמן הצפייה העולמי בשנת 2010, והוא עומד על 229 דקות בהשוואה ל-226 דקות ב-2009.
בין המדינות שנמדדו פרט לישראל: ארצות-הברית, קנדה, אנגליה, סין, רוסיה, גרמניה, איטליה, יפן, מקסיקו ודרום אפריקה.
באשר לישראל, עם זאת, יש לציין כי הצפייה אמנם גדלה אך מתמתנת. לאחר זינוק משמעותי בין 2007 ל-2008 בצפייה, אז היא זינקה בכ-12 דקות, החל משנת 2008 רואים גידול של דקה אחת בלבד מדי שנה. זאת בניגוד לאירופאי הממוצע, שב-2010 צפה בטלוויזיה 6 דקות יותר ביום מהשנה שלפני.
ניתן להסביר זאת בפריחה של האלטרנטיבות שמציבה הטכנולוגיה בישראל, ובראש ובראשונה ההתפתחות של הצפייה בתכני טלוויזיה באמצעות האינטרנט, אשר אינם נספרים במדגם זה, המאגד נתוני צפייה של וועדות מדרוג רשמיות סביב הגלובוס.
"הקפיצה לפני 3 שנים הייתה בגלל ההחדרה של הממירים המקליטים", אומרת מנכ"ל הוועדה הישראלית למדרוג, ד"ר יפעת בן-חי-שגב.
לדבריה, "הגידול בצפייה בישראל ובכל העולם נובע מהעובדה שהטכנולוגיה מאפשרת למעשה לצופה להיות מפיק. אם בעבר נאלצת להפסיד תוכנית ששודרה באותו זמן בערוץ אחר, היום אתה לא מפסיד דבר - כשאתה צופה במשדר אחד בחי ואחר באופן דחוי. כאן הנתונים כוללים גם צפייה נדחית במדינות מסוימות, וזה מה שתרם להגדלת הצפייה בטלוויזיה".
לדברי בן-חי-שגב, אם בעבר אדם יכול היה להחליט לבלות את זמנו באופן שאינו כולל בהייה במסך, בפני הדור הצעיר המתגבש האלטרנטיבה כלל לא קיימת. הטלוויזיה היא חלק בלתי נפרד מהחיים.
"לאנשים יש יותר זמן פנוי היום, ובתוך כמה שנים נדבר על 'זמן מסך' ולא על צפייה בטלוויזיה. זמן כזה יכלול גם קריאה בספרים וקריאת עיתונים. כי הרי המסך הולך ומשתלט על חיינו, והוא כולל הרבה יותר צורות תקשורת מסורתיות. למרות זאת, מסך הטלוויזיה בצורתו המקורית לא מאבד מהבכורה שלו, כי פרנסי המדיום הבינו סופגים את השינויים, מבינים את הצורך של הצופה החדש וממלאים אותו".
עוד לפני ההתפתחויות הדרמטיות באזור בשנת 2011, המזרח התיכון הוכתר בשנת 2010 כאזור הגיאוגרפי שאנשיו צופים הכי הרבה בטלוויזיה - לא פחות 291 דקות ביום, שהם כמעט 3 שעות. מדובר בגידול של כרבע שעה לעומת 2009. במקום השני ניצבת צפון אמריקה עם 279 דקות.
מי שנדמה היה כי יושפעו יותר מכל מאמצעי הצפייה המודרניים ובכללם הטאבלטים והסלולר הם בני הדור הצעיר. ואולם, דווקא הצעירים מבלים הרבה יותר זמן מול הטלוויזיה.
צעירים ישראלים בני 15 עד 24 הוסיפו בשנת 2010 עוד 4 דקות זמן טלוויזיה לעומת 2009 והגיעו ל-146 דקות צפייה - פחות מהצעיר האנגלי (שהוסיף 14 דקות), הגרמני (שהוסיף 6 דקות) והאמריקני (שהוסיף 5 דקות).
דרמה באירופה, ריאליטי בארה"ב
הריאליטי והבידור השתלטו על טבלאות הרייטינג בעולם. לראשונה, הז'אנר הזה לוקח את הבכורה מתוכניות הדרמה, ומופיע ביותר רשימות 10 התוכניות הנצפות. ועדיין במצטבר, אין תחליף לדרמה המתוסרטת והיא מושכת אליה יותר פרטים.
משחקי הספורט נכנסו לרשימת הטופ 10 בלא פחות מ-35 מתוך 39 מדינות אירופאיות שונות, כאשר באופן טבעי, בזכות משחקים בהם השתתפה המדינה בה נמדדה הצפייה.
התוכנית הנצפית ביותר בעולם בשנת 2010 הייתה חגיגות השנה הסינית החדשה, ששודרה בסין וזכתה לנתון מדהים של 240.6 מיליון צופים.
מעבר לכך, גם השנה אירועי הספורט ממשיכים להיות מושכי הקהל המרכזיים בקרב הציבור העולמי. משחק הסופרבול האמריקני, בין אינדיאנפוליס לניו אורלינס, ששודר ב-CBS, היה משדר הספורט הנצפה ביותר בשנת 2010 וזכה ל-106.7 מיליון צופים. בטקס פרסי האוסקר, ששודר ב-ABC, צפו 42.3 מיליון צופים סביב העולם.
ישנם הבדלים משמעותיים בטעם של כל אחד מהאזורים בעולם. בארצות-הברית, למשל רואים שהריאליטי הוא המלך, כש"אמריקן איידול" ו"רוקדים עם כוכבים" מובילות.
באירופה רואים שהדגש הברור הוא על דרמה, והריאליטי מקבל ייצוג נמוך יחסית בצמרת. באנגליה, אופרות סבון כמו "איסטאנדרס" ו"קורוניישן סטריט" מבוססות כבר עשרות שנים בין המקומות הראשונים בצפייה. צרפת היא חריגה במקרה זה, והיא אולי מהמדינות הבודדות בהן אפשר לראות סרטים באורך מלא בצמרת הטבלה.
לדברי בן-חי-שגב, רואים הבדלים בתרבות שמוכיחה כי בצרפת שולטת תרבות של מחויבות ארוכה ונאמנות, בניגוד לתרבות האינסטנט האמריקנית. "ישראל חד-משמעית דומה יותר לאמריקה מאשר לאירופה וגם מבחינת הסגנון והתרבות", היא אומרת, "הריאליטי עדיין שולט פה - ואפילו בגדול".
לדברי בן-חי-שגב, "ז'אנר הריאליטי החל באירופה ובאחרונה הוא עבר לארצות-הברית בגדול. כנראה שבאירופה יש שובע מהריאליטי ורואים יותר ויותר דרמה. אנחנו תמיד צעד אחד אחרי, וכנראה אנחנו נשבע רק אחרי ארצות-הברית".
לדבריה, "כשמסתכלים על ישראל לעומת המזרח התיכון, רואים שכמעט רק אצלנו יש חדשות בעשירייה הגדולה. בטלוויזיה המצרית, למשל, יש בעיקר סרטים בעשירייה הבכירה, אין ריאליטי ואין חדשות בכלל. המצרים צפו בטלוויזיה 4 שעות ו-45 דקות בממוצע".
שימו לב לנתון המדהים הזה - הצופה הממוצע בערב הסעודית צופה בממוצע בטלוויזיה 6 שעות ביום. בצמרת הטבלה שם יש תוכניות דת וסרטים באורך מלא. הירדני יושב מול המסך 5 שעות ביום.
ישראל היא המדינה היחידה במרחב שמודדת צפייה דחויה, והיא אחת מ-14 מדינות בלבד סביב העולם שעושות זאת.
