- "מדוע לא פירסם דובר צה"ל דבר על הטיל ששולח לעבר תל-אביב במוצאי יום הכיפורים? מדוע הציבור בישראל חייב היה ללמוד על כך מהערה של שר החוץ בניו-יורק?"
"ההערכה שלנו הייתה כי המצרים לא יחזרו על המעשה. הערכה זו התאמתה. הייתה גם השאלה מה ייתן לנו הדבר, אם נעורר באותו רגע בהלה בציבור. האם היה מישהו בונה לעצמו מקלט של שני מטרים בטון מתחת לאדמה? פרסום הדבר היה גורם מועקה לא רק לתושבי תל-אביב, אלא גם לבחורים בחזית שהוריהם נשארו בעיר. פרסום הדבר לא היה חיוני".
כך מתייחס תא"ל פנחס להב, דובר צה"ל של ימי מלחמת יום הכיפורים, לאחת השאלות הבוערות ביותר שנותרו אחרי המלחמה. בראיון נדיר, שפורסם עד היום רק בספר השנה של העיתונאים בהוצאת אגודת העיתונאים בשנת 1974, קובע להב כי "כל הודעותי היו אמת".
1974 הייתה שנה של חשבון נפש בחברה הישראלית, שנה של התפכחות וחיפוש אחר אשמים. מבין כל התחושות הקשות שהותירה מלחמת יום כיפור, עולה בציבור גם רגש חריף של הונאה, שהצבא לא גילה את האמת, לא סיפר את כל שבאמת קרה בשטח. שדובר צה"ל שיקר.
"משבר אמון"
היום, בימים בהם לכל חייל יש מכשיר סלולרי, כשאנו חיים בעולם מלא בכלי תקשורת שעיניהם פקוחות לעיתים יותר מאלה של הישראלים, כשכל בלוגר הוא כתב צבאי - קשה לחשוב כי היום דבר מה שקורה בעורף לא היה מתפרסם על מנת לא לגרום "מועקה" לבחורים בחזית, והדבר נכון גם לכיוון השני.
ובכל זאת, נראה כי דברים רבים אחרים לא השתנו מאז. "כלי התקשורת צודקים - אני חושב שהמדיניות שדובר צה"ל היה רק המבצע שלה, שהשארנו את היוזמה למסירת אינפורמציה לסורים ולמצרים, לא הייתה מדיניות טובה", מודה תא"ל להב בראיון הטעון שנתן לגבריאל שטרסמן, אז איש "מעריב" ולימים שופט. "עם זאת, אני סבור כי בעניין זה יש לכם נקודה צודקת, אבל אל נבלבל אותה עם אמינות בזמן מלחמה.
"אני מעדיף לכנות את שקרה בזמן המלחמה 'משבר אמון' ולא 'פער אמינות'. העם הזה האמין שצה"ל אינו טועה אף פעם, שיש לנו את המודיעין הטוב ביותר בעולם. הוא האמין שהמלחמה הבאה תהיה יותר מוצלחת מאשר בששת הימים, והנה לפתע באה מלחמה אחרת. ובכלל, במלחמת ששת הימים פרסמנו הודעות מעורפלות, והכול אומרים שהודעות אלה עזרו לנו, שזה היה שיא של גאוניות, כי המלחמה נגמרה בניצחון.
"ולפתע מתברר כי הודעות הרבה יותר מפורטות של היום הראשון במלחמה, לא היו מפורטות די הצורך מבחינה צבאית טכנית. ייתכן שהניצחון במלחמת יום הכיפורים היה יותר גדול מאשר בששת הימים, אבל מבחינה לאומית, מבחינת הסיבה שאנשים התייחסו להודעות דובר צה"ל כפי שהתייחסו. אנשים אמרו 'ציפיתי ליותר'".
תא"ל להב, שהייאוש והכאב עולים בבירור מבין מילותיו, מתאר את היחידה שהייתה ברשותו. כולה מורכבת מאנשי מילואים, עיתונאים ואף חייל סדיר אחד. הוא מתאר את אי-הסדר בהתארגנות למלחמה של יחידתו.
"נזכור נא כי המלחמה הפתיעה את דובר צה"ל בערך כמו את צה"ל כולו. דובר צה"ל לא היה יותר חכם מאשר הממוצע בפיקוד הגבוה, וזה תפס אותנו בצורה פתאומית. היחידה אינה מורכבת מאנשים בעלי מקצוע, היא בנויה מאנשים שלא יכולתי לבחון אם הם טובים או לא בביצוע תפקידם, לא יכולתי לדעת מי עיתונאי טוב ומי עיתונאי רע, ועל כל פנים לא יכולתי לדעת שמי שהוא עיתונאי טוב בחיים האזרחיים לא ישלח לי שום כתבה מהשדה אלא ישמור את הכתבות לספר".
להב מספר כיצד העיתונים השאירו את כתביהם הצבאיים בבית סוקולוב ושלחו עיתונאים לא מקצועיים אל הקרבות לדווח. "בימי מלחמת יום הכיפורים אכן פעל ליד דובר צה"ל פורום הסברה שהתכנס יום-יום. לא היו בפורום זה עיתונאים מחשש לקנאת סופרים", סיפק להב הצצה אל שהתרחש בתהליכי קבלת ההחלטות, "מדי יום קיבלנו דיווח של סקר דעת הקהל, על מה שאנשים חושבים בצבא, על מה כותבים עלינו בעיתונות הבינלאומית ומה מודיעים דוברים ערביים. מדי יום ניסינו לגבש לעצמנו מדיניות.
"אשר לאמינות, הרי שום עיתונאי לא היה עוזר לי ביומיים הראשונים של המלחמה. ואילו בכל הקשור לארגון, הרי העיתונאים רק הפריעו לי. כישרון ארגוני וסדר טוב אינן תכונות אופייניות לציבור העיתונאים.
"אשר לטכניקה של מסירת ידיעות, נהגתי להיפגש מדי ערב עם הכתבים הצבאיים, ולהם נמסרו כל הפרטים המלאים על המלחמה, כולל האבידות שלנו. אין דובר צה"ל מוסר לציבור פרטים על אבידות בזמן מלחמה, כי זו אינפורמציה מודיעינית ממדרגה ראשונה לאויב. כאשר נלחמים מלחמת קיום, צריך לגלות זהירות רבה".
האלוף השפיל
הסדק המרכזי באמינותו של להב, שהתעקש כי לא מסר את "כל האמת", אבל לא דבר מלבד האמת, היה במסיבת עיתונאים שבה הושפל על-ידי אלוף אהרון יריב ב-9 באוקטובר 1973. לעיני מצלמות הטלוויזיה הציג עיתונאי שאלה, ובה הוא מצטט כביכול קומוניקט של דובר צה"ל המסביר כי "צה"ל שולט בכל הגזרה הצפונית של התעלה". האלוף קרא בנחרצות: "מסמך זה אינו נכון".
לדברי להב, הוא זיהה כי העיתונאי טעה וכי המסמך ממנו קרא הוא כתבה של כתב צבאי ולא הודעתו. הוא בחר לשתוק.
"אילו חשבתי באותו רגע על ההדים שיהיו לדברים האלה הייתי קם, מפריע למפקדי בהופעתו ומעמיד אותו על טעותו. אני מודה שבאותו רגע ראיתי שאני יושב מול 500 עיתונאים, וזה השכיח ממני את העובדה שאני יושב גם מול המוני יהודים ואני צריך לעמוד על אמינותו של דובר צה"ל, שבמקרה זה היא אמינותה של המדינה. צריך הייתי לא להיות לויאלי למפקדי".
להב ניסה בראיון להציל את כבודו האבוד. "יש דברים שעם ישראל אינו רוצה לקבל אותם", אמר, "אנחנו צריכים להמשיך ולהסביר שניצחנו במלחמה וגם שדובר צה"ל לא עורר את חוסר האמינות וגם שזו לא הייתה מלחמה של טוראים. זו הייתה מלחמת מפקדים מובהקת, הן מבחינת מספר הקצינים שנהרגו, הן מבחינת חוכמת המלחמה הן מבחינת הדוגמה האישית.
"נכון, עם ישראל אינו מוכן לקבל זאת, כי העם הזה כועס על מפקדים. בטוחני שיבוא הזמן בעוד חודשים אחדים ויאמינו גם לסיפורי מפקדים על חלקם במלחמה. אני מאמין גם שמי שיבוא לשקול את נושא האמינות, ייווכח כי דובר צה"ל לא כל-כך שיקר במלחמה הזו".