סופי בלום היא מסוג הנשים שמשתבחות עם הגיל, לא רק באישיות, אלא גם במראה. נדמה שהיא צעירה יותר מהפעם שעברה שבה פגשנו אותה לראיון לפני 3 שנים. קורנת יותר.
מרבית המנהלים והמנהלות הבכירים קמים בבוקר ומיד עוטים ארשת רצינות על הפרצוף, אבל בלום שונה מאוד בגישה שלה. "כשאת מנכ"לית את צריכה להצמיח את העסק, את צריכה להיות מספר 1, אבל את צריכה גם לחנך את האנשים, לקדם את האנשים".
ואיך היא עושה את זה? זאת שאלה שאנחנו לא צריכות לשאול, כי את התשובה רואים היטב לבד: בלום היא מלאת אנרגיות, חום אנושי וצחוקים - זאת הדרך שלה להשיג מטרות. האם זה עובד? תכף תשפטו בעצמכם.
בלום מכהנת בתפקיד מנכ"לית פרוקטר אנד גמבל ישראל כבר למעלה מ-7 שנים. מנכ"לים רבים כבר היו מחפשים את הדבר הבא, אולי מרגישים שהם קופאים על השמרים. אבל בלום עדיין נרגשת, כי המטרות שלה מוגדרות אחרת.
צמיחה, בין אם אישית, ערכית, או עסקית, צריכה מבחינתה לבוא מבפנים. אבל לא כסתם סיסמה שמפריחים לאוויר, אלא בעשייה יומיומית אמיתית. המטרה שלה: להפוך את הסניף הישראלי ליותר ויותר חשוב ומשמעותי במארג הגלובלי של הקונגלומרט שבו היא עובדת.
היא נורא רוצה להתחיל את השיחה במיזם המשותף לתרופות ללא מרשם שהשיקה לאחרונה עם חברת טבע.
"למעשה נשיק מוצרי בריאות בכל העולם. לפני 3 שנים פתחתי משרד 'חדשנות פרוקטר אנד גמבל ישראל', והמשימה שלי היתה לנסות לקשר חדשנות מישראל לפרוקטר החברה האם. זה היה מאוד שאפתני. (צוחקת) אתם חושבים שישראל זה כל העולם, אבל 7 מיליון בני אדם לחברה כמו פרוקטר? זה כלום... פרוקטר מגלגלת 80 מיליארד דולר בשנה. היא ברשימת 50 המוסדות הפיננסיים הגדולים בעולם. לפעמים אנחנו שוכחים את זה כשאנחנו כאן, ובאמת מאמינים שישראל היא המרכז של הכול".
- הישראלים רגילים למשברים כדרך חיים. זה עוזר בשיווק?
"אני חושבת שאנשים מתפקדים הכי טוב ב'קרייסיס מוד'. ישראלים הם מצוינים כי אנחנו צריכים לדחוף את הביזנס, אבל אנחנו גם צריכים לגייס את המנכ"ל הבא. בפרוקטר אנחנו מגייסים רק אנשים בוגרי אוניברסיטה מיד אחרי הלימודים, ואז אנחנו מקדמים מבפנים. לא מגייסים מבחוץ אף פעם. אני 20 שנה בפרוקטר. נכנסתי לפרוקטר אחרי האוניברסיטה".
- רגע, אז זה אומר שלי אין צ'אנס להתקבל לפרוקטר?
(מתגלגלת מצחוק). "את צוחקת, אבל בשבילי, אחד התפקידים הקריטיים ביותר הוא להיות חלק מתהליך הגיוס. אני מתערבת בגיוס של כל עובד חדש, ואני מראיינת כל עובד חדש.
יש לנו כבר כמה עשרות עובדים שגויסו בישראל ועברו לתפקידים אחרים בפרוקטר בעולם. יש בישראל קומבינציה מאוד מיוחדת של תרבות והכשרה. כולכם עוברים מיון בגיל 17 - כולכם. ואתם עוברים חוויה שאותה אנחנו מתארים בשפה של פרוקטר כחוויית מנהיגות.
"מה שאני מחפשת כשאני מגייסת אנשים זה מה שהייתי מכנה איכות המנהיגות. נטילת הסיכונים, ובגרות שמעניקה לישראלים יתרון תחרותי פנימי בחברה הגלובלית".
- הישראלים מוכנים לקחת יותר סיכונים?
"כן. מוכנים לקחת סיכונים וללמוד, ותמיד דוחפים קדימה. להתקדם, להתקדם. אני אירופאית. אם תשווי למשל עם צרפת, היא הולכת אחורה. בצרפת את לומדת לנתח את העבר, ומהעבר תבני את העתיד.
"כאן אין זמן לזה. כשאני מדברת על העבר שואלים אותי - על מה את מדברת? קדימה, קדימה, להתקדם... לא עובד ככה? טוב, לא נורא, נעשה ככה. לא נעצור ללמוד, נתקדם וכבר נלמד תוך כדי תנועה, נעקוף כדי שזה יהיה זה מהיר יותר. מבחינתי זה מרתק".
- זה הופך את מנהלי פרוקטר הישראלים ליותר יצירתיים?
"בעיקר ליותר מהירים, מהירים, מהירים, בגלל שהם רגילים לעכל דברים ולשחק משחק חי. תחשבי על היופי של השילוב בין פרוקטר, בן 173 שנים, כמעט פי 3 מגילה של ישראל, והבחורים והבחורות הישראלים שלי. בין פרוקטר שכל-כך מאמין במנהיגות והובלה, והישראלים שמאמינים שהם המרכז של הכול, אבל הם חדשניים בצורה קיצונית ומהירים".
- אז פרוקטר מסתכלת על העובדים הישראלים באופן שונה?
"לחלוטין. אנחנו חברה מבוססת ביצועים, אנחנו מדברים על נתח שוק, אנחנו מדברים על מספרים וביצועים, והם סופר-ביצועיים".
- את מצטיירת כמישהי ממש ציונית. את כאן בתפקיד כבר 7 שנים. כמה זמן עוד תישארי בישראל?
"לא יודעת. יש עוד כל-כך הרבה דברים לעשות. רק בדצמבר חתמנו על ההסכם הדו-צדדי הראשון בין פרוקטר וישראל עם המדען הראשי, ובשבוע שעבר היה המיזם עם טבע. החלום שלי תמיד היה להציב את ישראל בקשר עם פרוקטר, אבל בקנה-מידה גדול".
- הילדה שלך תלך לצבא?
"את יודעת, הגעתי לגיל שבו הפכתי לתומכת, אז יש שינוי למקום של הדעה שלי. מגיע רגע שבו את הופכת לתומכת הגדולה ביותר שלהם, אז את מנסה לתת להם את הכלים - ואז הם יחליטו לבד".
- הילדים שלך רואים את עצמם כישראלים?
"לגמרי. הארץ שלהם היא ישראל".
- מה לגבייך? את רואה את עצמך כישראלית?
"לא... אני חושבת שלעולם לא תוכלי לקרוא לי ישראלית בגלל שביליתי 38 שנים בחו"ל".
- לאן את מרגישה שייכת?
"לעם היהודי".
- לא למדינה?
"אני לא חושבת שאנחנו שייכים למדינה כלשהי. אנחנו אזרחי העולם".
- כשתפרשי, נניח בגיל 70, תחיי כאן?
"למה לא"?
הראיון המלא עם סופי בלום - במהדורה המודפסת של גיליון "גלובס עצמאות".
