מרבית הציבור החילוני מכיר סכום אחד בכתובה - הסכום אותו ממלא החתן לפי רצונו הטוב במשבצת הריקה בשטר הכתובה. ואולם, סכום זה אינו כולל את כל סכום הכתובה כי אם את הערך המכונה "תוספת כתובה" בלבד. המונח "תוספת" כשמו כן הוא - מתווסף על סכומים אחרים המסתתרים בכתובה תחת שני מונחים עתיקים אחרים: "זוזים" ו"זקוקים כסף".
קיימות גירסאות שונות לשטר הכתובה, והיא משתנה בהתאם למסורות השונות ולמוצא העדתי (רמז - לאשכנזים זה עולה יותר), אך בדרך-כלל בנישואים ראשונים הכתובה נוקבת ב-3 סכומים: 200 זוז כסכום העיקרי של הכתובה; 100-200 "זקוקים כסף" עבור הנדוניה; ותוספת הכתובה, הנתונה לשיקול-דעתו של החתן ונקובה במטבע בן-ימינו.
למרבה הצער, גם כשהחתן מבין שהוא מתחייב לשלם את 3 הסכומים הללו, אין לו דרך לדעת מה שוויים הממשי. גם בתי הדין הרבניים עצמם לא הצליחו לגבש גישה אחידה בנוגע לשערוך הזוז והכסף, והפערים בסכומים שנפסקים הם עצומים.
ערך משתנה
ערכם של 200 זוז עומד כיום כנראה על כ-800 שקל, או במילים אחרות הם חסרי כל ערך. הרב דיכובסקי, כיום מנכ"ל בתי הדין הרבניים ובעבר דיין בבית הדין הרבני הגדול, ניסה במספר פסקי דין לעדכן את סכום הכתובה לימינו, באמצעות הרעיון ש-200 זוז בעבר היוו סכום שפירנס משפחה לשנה שלמה, ולכן ערכם כיום הוא כ-120 אלף שקל בשנה, קרי 10,000 שקל בחודש.
פסקי הדין הללו אינם מחייבים, ולכן למעשה בתי הדין הרבניים רשאים לפסוק כל סכום בין 800 שקל ל-120 אלף שקל עבור הכתובה, שרשום בה 200 זוז.
סוגיית שוויים של "200 זקוקים כסף" מורכבת לא פחות, שכן חכמי ההלכה חלוקים אפילו בשאלה מהי יחידת המשקל "זקוק". ההערכות בדבר משקלו של "זקוק" נעות בין 14 ל-300 גרם, וההבדלים בתוצאה הם ששוויים של "200 זקוקים כסף" יכול להשתנות בין 10,000 שקל ל-200 אלף שקל, בהתאם להרכב הדיינים ומוצאם.
בעניין שווי הכתובה קיים בלבול אפילו בשאלת שוויה של תוספת הכתובה שנקב בה החתן בכסף מודרני - לירות, שקלים ישנים או שקלים חדשים בהתאם למועד הנישואים - וקיימת מחלוקת בשאלה אם סכום זה צריך להיות צמוד למדד, לדולר או לא צמוד כלל.
פיצויי גירושים
ואם בכך לא די, הרי גם מי שסבור כי יש בידיו את הפתרון לשאלת ערכם של הזוזים, הזקוקים ותוספת הכתובה, יכול למצוא עצמו מופתע בחיוב נוסף, הקרוי פיצויי גירושים - סכום הנפסק במקרים נדירים וקיצוניים, שבהם התנהגותו של אחד מבני-הזוג, כמו למשל נטישה חד-צדדית של חיי הנישואים לטובת אחר או ניהול חיים כפולים, מעמידה את בית הדין הרבני במצב שבו הוא נאלץ לסיים את חיי הנישואים בניגוד לרצונו של בן-הזוג הנפגע, ועל כך הוא זכאי לפיצוי.
החדשות הטובות בנושא זה הן שפסיקת כתובה ופיצויים בעת הגירושים היא תופעה הולכת ונעלמת. אם במסגרת הגירושים חולק בין בני-הזוג רכוש בהתאם לחוק יחסי ממון או הלכת השיתוף, בתי הדין הרבניים נמנעים מלפסוק בנוסף כתובה ופיצויים, וגם אם הם קובעים כי האישה זכאית לקבל כתובה ופיצויים, הם בדרך-כלל מוסיפים גם שורה קטנה ומשמעותית, שבה נאמר כי סכומים אלה מקוזזים מהסכומים שהיא מקבלת במסגרת חלוקת הרכוש.
הדרך הפשוטה ביותר להימנע מפסיקת סכומים מפתיעים אלה היא לוודא כי בהסכם הממון או הגירושים יהיה רשום במפורש כי האישה מוותרת על כתובתה, פיצויים או כל סכום אחר הכרוך בכך.
הכותבת היא מומחית לדיני משפחה וירושה.