אאודי נחשבת בארץ לשחקנית בחבורת מותגי הנישה היוקרתיים, שנלחמים על פלח מצומצם של כ-4,000 מכוניות בשנה. אבל בעולם היא הפכה בשנים האחרונות לענק תעשייתי. השנה, למשל, צפויה אאודי להשלים זינוק של כ-17% ולמכור לא פחות מ-1.2 מיליון מכוניות, יותר מכמה וכמה מותגי רכב "עממיים".
המספרים המרשימים הללו נובעים במידה רבה מהצלחתה הפנומנלית בסין, בה הפכו מכוניותיה למושא התשוקה של כל סיני המטפס במעלה הסולם החברתי-עסקי. בשליש הראשון של 2011 לבדו מכרה אאודי כ-90 אלף מכוניות בסין, כמעט רבע ממכירותיה הגלובליות. פיזור מכירות עולמי כזה מחייב חברת רכב מסורתית כמו אאודי, שערכיה נטועים עמוק בתרבות "הכסף הישן" של אירופה, לבצע שינוי מחשבתי יסודי בתחומים רבים, ובהם העיצוב.
העיצוב המסורתי של אאודי דוגל בקו נקי, רגוע, ובעיקר צנוע, הפונה אל לבם של בעלי ממון המחפשים אלטרנטיבה יוקרתית "שקטה"; אבל בשווקים המתפתחים בעולם, בהם עושה כיום החברה את "הכסף הגדול" שלה, יש רעב גדול לעיצובים מוחצנים שמבשרים למרחוק על הצלחתו של הנהג. את ניצני השינוי ראינו בראשונה במכונית הספורט המרהיבה R8, והחל מהשנה אנחנו רואים אותה גם בעיצובה של A7 החדשה.
לא עוד אנונימיות מוטורית
את עיצובה החיצוני של A7 אפשר לא לאהוב, אבל אי-אפשר להתעלם ממנו. החרטום מתחיל עם עיצוב גרמני טיפוסי: קווים רבועים ו"מכובדים", גריל ענק ופנסי היי-טק צרים ומתעקלים. ואז מגיעים לפרופיל צד ארוך דמוי קליע, שנמתח לאורך 5 מטרים בקו מהיר. כל העסק מסתיים בטונים דרמטיים עם דלת תא מטען כמעט אופקית, שיורדת לתוך זנב צר ומכווץ כשפתיה של ספרנית. עיצוב זה מושך הרבה מאוד תשומת לב ברחוב ועל הכביש, תופעה לא מוכרת ללקוחותיה המסורתיים של אאודי, שרגילים לאנונימיות מוטורית.
תא הנוסעים מחזיר אותנו לערכים המסורתיים של אאודי, עם עיצוב נקי ונעים לעין ומינימליסטי-לכאורה. בניגוד לקו האופנה הנוכחי, שמחצין ומקצין את הפריטים הטכנולוגיים כדי להרשים, ב-A7 האלקטרוניקה כמעט מוצנעת.
יש לה, כמובן, מערכת מולטימדיה עם עשרות תפריטים ושלל אפשרויות שליטה-על-כל-דבר; אבל אם אתה נהג מסורתי או סתם עייף, אתה יכול לקפל את המסך, להתעלם מהגאדג'טים ולשלוט ברכב בצורה פשוטה וטבעית, ממש כמו פעם. כמקובל אצל אאודי, הדאגה לפרטים אובססיבית, וכל אלמנט בתא שנמצא בטווח החושים של הנהג - ראייה, מישוש, שמיעה - משדר הרגשה של איכות ויוקרה.
העיצוב החיצוני הייחודי לא גוזל ממרחב הנוסעים. תא הנוסעים מציע מרחב ושימושיות של מכוניות סאלון אמיתית ל-5 מבוגרים פלוס בונוס של תא מטען עצום בגודלו מתחת לדלת החמישית. הוויתור היחיד לטובת העיצוב הוא גג נמוך יותר בהשוואה למכוניות סאלון, שדורש מידה של גמישות בכניסה וביציאה.
במתכונת "ג'קיל והייד"
בשנים האחרונות נתקלנו במכוניות רבות שנשאו את התווית "ספורטיבית", בעיקר בזכות עיצובן החיצוני והיומרות של מנהלי המותג שלהן. גם הדעה המוקדמת שלנו על A7 הייתה שמדובר ב"מכונית מנהלים עם נוצות ספורטיביות", אבל מסתבר שיש הפתעות.
נקדים את השורה התחתונה: A7 היא אחת המכוניות המהנות ביותר לנהיגה שמוצעות כיום בפלח היוקרתי. זה מתחיל במנוע 3 ליטר מוגדש מרשים, שמסתגל להלך הרוח של הנהג במתכונת "ג'קיל והייד". בנהיגה רגילה ונינוחה הוא מופת לאזרחות טובה: שקט, רגוע, מנומס, ואפילו חסכוני וידידותי לסביבה בזכות מערכת עצור-סע; אבל כשאצה לנהג הדרך, 3 הליטר פושט את החליפה וחושף שרירים משורגים וקרחת מקועקעת מתחת למגבעת.
לחיצה בריאה על הדוושה, במיוחד כשמתכנתים את מערכת הניהול האלקטרונית ל"ספורט", מייצרת תאוצות אלימות שמטיחות את הנהג והנוסעים עמוק לתוך משענת הגב. מערכת ההנעה הכפולה (קוואטרו) מתרגמת ביעילות פנטסטית את הכוח למשיכה, ללא שמץ לסחרור גלגלים, והתיבה האוטומטית "יורה" את הילוכים. אפילו צליל המנוע משתנה לנהמה גבוהת טונים, שמזכירה במקצת מכוניות "נאסקאר".
הנתונים הרשמיים, במקרה זה, תואמים היטב את התחושה הסובייקטיבית: ההאצ'בק האלגנטית הזו מזנקת מ-0 ל-100 קמ"ש ב-5.6 שניות בלבד. אנו יודעים שאאודי מתכננת להשיק גם גרסת S7 עם מנוע של 500 כ"ס, אבל האמינו לנו, באמת שלא צריך יותר מ-3 ליטר ו-300 כ"ס. כמובן, שמי שישחרר את מר הייד לחופשי לעתים קרובות יצטרך לשלם על כך בתחנת הדלק, עם צריכה מעשית של כ-7 ק"מ לליטר, רחוק מאוד מ-12 הק"מ לליטר המוצהרים.
כל הכוח המרשים מתורגם לאחיזה דרך שלדה משובחת, שלא מנתקת ולא מבודדת את הנהג מתהליך הנהיגה, כמקובל בפלח הסאלון. במצב הספורטיבי ההגה והמתלים מוקשחים כדי לספק תגובה ישירה ומהירה מאוד של המכונית לפקודות הנהג, אך גם במצב "נוחות" זה המכונית עדיין צייתנית ומתאימה מאוד לצליחת כבישים מפותלים עם נטיית גוף בלתי מורגשת ומגבלות אחיזת כביש, שכמעט לא ניתן להתקרב אליהן על כביש מקובל.
כל הפרפראות הדינמיות הללו לא באות על חשבון נוחות הנסיעה, שנותרת סבירה בהחלט גם על מהמורות עירוניות עם חישוקי 20 האינץ' העצומים והצמיגים הקיצוניים שבהם צייד היבואן את רכב ההדגמה.
שורשינו הפרולטריים מקשים עלינו לשפוט מכוניות שעולה 170 אלף דולר בארץ, אחרי מסים, במונחים של "תמורה לכסף". אבל אם היינו מאלצים אותנו לקנות מכונית בתקציב כזה, קרוב לוודאי ש-A7 הייתה ניצבת קרוב מאוד לראש הרשימה, אם לא בראשה. זוהי מכונית ספורט רצינית ומרגשת, שלא מאלצת את הנהג לוותר על כושר שיוט רגוע למרחקים ארוכים ועל המנעמים של מכונית סאלון ייצוגית, ויכולה להתאים גם ל-CEO - בתנאי, כמובן, שהוא יצליח להתגבר על פחד הקהל.
מתחרות
מרצדס CLS
CLS החדשה, שנחתה בארץ באחרונה, מאמצת קו פחות נועז והרפתקני מקודמתה, אבל עדיין שומרת על קווי העיצוב הזורמים והעגלגלים שהפכו אותה למושא לחיקוי. היא גדולה יותר מקודמתה, מציעה תא נוסעים מרווח יותר, עם מרחב משופר לרגליים, לראש ולכתפיים מאחור, ועם תא מטען שנפחו צמח משמעותית. דגם הבסיס, בינתיים, מצויד בגרסה האחרונה של מנוע 3.5 הליטר של מרצדס, שמייצר 306 כ"ס ומסוגל לקחת את הרכב מ-0 ל-100 ב-6.1 שניות. כל זה ב-720 אלף שקל
ב.מ.וו GT5
לב.מ.וו אין מתחרה ישירה בפלח והדגם הקרוב ביותר קונספטואלית הוא 5GT, שהיא למעשה גרסת האצ'בק מוארכת של 5. זהו רכב ענק, עם אורך של 5 מ' ובסיס גלגלים באורך של קצת יותר מ-3 מ', שמותיר תא נוסעים סופר-מרווח ושפע של מקום למטען. לישראל הוא מיובא בגרסה אחת: 535, עם מנוע 3 ליטר טורבו, שמייצר 306 כ"ס ומסוגל להאיץ ל-100 קמ"ש ב-3.6 שניות. המחיר הוא מחיר מציאה, יחסית, כ-550 אלף שקל לדגם מאובזר
פורשה פאנאמרה
פאנאמרה של פורשה זכתה מאז הגעתה להצלחה לא מבוטלת בישראל, עם כמה עשרות יחידות מיבוא סדיר ואישי שכבר נעות על כבישי ישראל. למכונית יש מרכב ענק ולמרות שהיא מסתפקת בשני מושבים בלבד מאחור, יש לה הרבה מרחב בתא הנוסעים ואפילו תא נוסעים שימושי. בקרוב מתכוונת החברה "לרדת על העם" עם דגמים זולים יותר. דגם דיזל הוצג כבר החודש ודגם V6 בנזין בנפח 3 ליטר צפוי להופיע ככל הנראה בהמשך