קריסת קבוצת החברות שבשליטת אבי ורטהיים מספקת לנו הזדמנות נוספת להיווכח בפער הגדול שנוצר פעמים רבות בין ייחוס משפחתי מכובד בקהיליית העסקים המקומית, לבין יכולתו של בעל הייחוס להניב ערך ממשי למשקיעים בעסקיו.
היא גם מלמדת שוב עד כמה פשוט למי שנושא את השם הנכון לקבל אשראי נדיב מבנקים, מקרנות השקעה ומהציבור בשוק ההון, גם ללא הצגת קבלות של ממש.
לאחר שבשנים האחרונות למדו המשקיעים המקומיים על בשרם כי דנקנר ורקנאטי הם לא רק שמות של טייקונים וערובה לעסקים משגשגים, אלא גם שמותיהם של בעלי חברות השקעה כושלות (אלרן וגמול, בהתאמה) שנדרשו להסדרי חוב על מנת להמשיך להתקיים, כעת מתברר כי גם ורטהיים הוא לא שם נרדף להצלחות בטוחות.
מי שבתחילת העשור הקודם נודע בעיקר כ"אחיינו של מוזי ורטהיים" (אחד מאנשי העסקים המוערכים במשק, בעלי זכיינות קוקה קולה בישראל, בנק מזרחי טפחות וזכיינית ערוץ 2 "קשת"), וכמנהל חברת ההשקעות המשפחתית, מזכיר לנו היום שוב את עובדות החיים, עם כישלון חרוץ בחברת ההשקעות אינספייר , שאותה הקים.
"הצעת הסדר הזויה"
הבעיה היא שממרומי משרדו המפואר בקומה ה-49 של מגדל "משה אביב" ברמת גן, מתקשה ורטהיים עצמו להפנים את המצב אליו הגיעו עסקיו, ובעיקר את מה שמצופה ממנו כבעל השליטה באינספייר, וכמי שנושא באחריות למצבה.
לאחר מסע עסקים שעלה למשקיעים ולבנקים בהפסדים של למעלה מ-100 מיליון שקל, מציע ורטהיים למחזיקי האג"ח של אינספייר הסדר חוב יוצא דופן במקוריותו: אתם תוותרו על חוב של 72 מיליון שקל, ובתמורה תקבלו מניות מיעוט בחברה בשווי של 4 מיליון שקל בלבד. הוא עצמו לא יזרים שקל לקופה ויישאר בעל השליטה בה. זו העסקה, "טייק איט אור ליב איט".
כשנשאל ורטהים באסיפת מחזיקי האג"ח שהתקיימה היום (א') על ידי אחד המשקיעים לפשרה של "הצעת ההסדר ההזויה", הוא השיב: "כבר הכנסתי 20 מיליון שקל לחברה כשהמשבר התחיל, ואין לי אפשרות כרגע להכניס כסף נוסף", ועוד הוסיף על כך איום מפורש: "אם נגיד לבנק הפועלים שהחוב שלהם בסכנה - אז החוב שלכם בסכנה".
יש ממי לקחת דוגמה
בהמשך, כשנשאל לגבי תנאי העסקתו המפנקים - עלות שכר של 125 אלף שקל ב-2010, שהופחתה באחרונה בחצי - הציע באבירות כי "אם אתם חושבים שמישהו אחר יכול לעשות את העבודה טוב יותר, אז תביאו מנהל אחר".
לא ברור עד כמה ורטהיים אכן מתכוון לפנות את כס מנכ"ל אינספייר במידה שיתבקש לעשות זאת, וממילא, מניסיוננו, קשה להאמין שמחזיקי האג"ח אכן ירימו את הכפפה שזרק להם.
אבל כבעל שליטה בחברה מן הראוי היה ש-ורטהיים ייקח דוגמה מלא מעט בעלי חברות שנקלעו בשנים האחרונות להסדר חוב, כמו לב לבייב ובני שטיינמץ.
אלה הכניסו את ידם עמוק לכיסם הפרטי, והזרימו סכומים נכבדים כדי לשמור על שמם הטוב, על כבודם בשוק ההון ועל המשך השליטה בחברה הציבורית שלהם.
ואם לורטהיים אכן אין את היכולת להזרים הון נוסף - על ידי מימוש נכסים פרטיים, נטילת התחייבות אישית נוספת, או, רחמנא ליצלן, פנייה לדודו העשיר - יתכבד נא ויפנה את כס המנכ"ל לאלתר, וכמובן יוותר על השליטה בחברה.